גיל סיגל

גיל סיגל (נולד ביוני 1966) הוא פרופסור חבר[1] בקריה האקדמית אונו ובאוניברסיטת וירג'יניה[2], פרופסור חבר (אורח) בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב וראש המרכז למשפט רפואי וביו-אתיקה. במקביל סיגל מנתח אף אוזן וגרון, ראש וצוואר וחוקר בכיר ב"מכון גרטנר למדיניות בריאות"[3].

גיל סיגל
Gil siegal.jpg
לידה יוני 1966 (בן 54)
ישראלישראל  ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב
השתייכות
תקופת כהונה 2009 - היום, ראש המרכז למשפט רפואי וביו-אתיקה
תפקידים בולטים חוקר בכיר ב"מכון גרטנר למדיניות בריאות"
פעילויות נוספות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בין השנים 19841991 למד רפואה באוניברסיטת תל אביב. במקביל, בין השנים 19881993, למד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון במשפטים. בין השנים 20042006 השתתף בלימודי דוקטורט במשפטים באוניברסיטת וירג'ניה ובמאי 2009 הוענק לו תואר דוקטור (J.S.D) במשפטים.

בשנים 1996, 1998-1999 שימש מרצה אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. ב-1999 מונה מרצה למשפטים באוניברסיטת מנצ'סטר. ב-2002 מונה למרצה בכיר בפקולטה למדעי רווחה ובריאות ובבית ספר למשפטים של אוניברסיטת חיפה. ב-2003 הצטרף כעמית ב"מכון לאתיקה מעשית", באוניברסיטת וירג'יניה. ב-2004 פעל כעמית מחקר לאתיקה רפואית, בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ויועץ ועמית מחקר לרשלנות רפואית בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד. באותה שנה מונה למרצה למשפט רפואי באוניברסיטת בר-אילן[4]. בסוף 2005 מונה למרצה בכיר בקריה האקדמית אונו וב-2008 מונה לפרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה.

סיגל מרצה לתואר שני במשפטים בקורס "משפט רפואי", ומרצה לתואר ראשון במשפטים בקורס דיני נזיקין בהקריה האקדמית אונו[5] במקביל, סיגל עובד במחלקה הכירורגית "א.א.ג וניתוחי ראש צוואר", בבית החולים תל השומר[6].

סיגל מתגורר בפתח תקווה, נשוי ואב לארבעה.

סיגל הוא בנה של אנט סיגל, אחיה של מיכל בר-אשר סיגל ונכדה של סוזן דניאל-נטף.

חברות בוועדות לאומיות וציבוריותעריכה

סיגל חבר ב-9 ועדות ציבוריות ולאומיות, בנושאי משפט רפואי ואתיקה:

המועצה הלאומית לביו-אתיקה[7], הוועדה העליונה לניסויים בבני אדם (מפברואר 2002)[8], הוועדה הציבורית לקביעת מוות מוחי (מינואר 2009), הוועדה הציבורית למידע גנטי (מפברואר 2002), הוועדה האתית המלווה למרכז לאומי להשתלות (מ-2010, הוועדה הציבורית לעניין חולה הנוטה למות (מ-2004)[9], הוועדה הארצית לבחירת מין העובר (מינואר 2009), ועדת האתיקה של הקריה האקדמית אונו (מ-2010), המועצה לניסויים בבעלי חיים (כנציג האקדמיה הלאומית למדעים בתחום המשפטים)[10].

מודל "Conduct Analysis" להתנהלות עסקית-אתיתעריכה

משנת 2010 סיגל מפתח ומוביל סדנאות לארגונים מסחריים גדולים במשק (בנקים, גופי תקשורת, וחברות ביטוח) שנועדו לאפשר להם לנהל את הפעילות העסקית מתוך 'ראייה עסקית-אתית', במסגרת מודל "Conduct Analysis" ("ניתוח התנהגות").

המודל שם דגש על התנהלות אתית בניהול משברים ביחסי לקוח-חברה, במטרה למקסם את יחסי הציבור של החברה ובד בבד למנוע התערבות רגולטורית שעלולה לפגוע באינטרס של החברה[11].

מחקרים בולטיםעריכה

סיגל הוא מן החוקרים הקוראים לשינוי המצב המשפטי בישראל בנוגע לתרומת איברים. לדבריו, החוק צריך לשנות את ברירת המחדל מ"אינך נחשב תורם אלא אם הסכמת" ל"אתה נחשב מסכים לתרומה אלא אם סירבת". הסיבה העיקרית היא כי כל אחד נחשב מועמד לקבל איבר, ולכן כל אחד צריך להיות מוכן לתרום.

סיגל גיבש, בשיתוף עם ד"ר יובל קרניאל, קוד אתי הנותן מענה מקיף לתוכניות ריאליטי ודוקו-ריאליטי. הקוד מיושם בהפקות של שידורי קשת[12].

סיגל ערך מחקר מקיף על "בדיקות גנטיות באוכלוסייה החרדית ("דור ישרים")", בשיתוף ובמימון אוניברסיטת וינה[13]. במחלוקת שהתגלעה בשנת 2014 בקרב חברי המועצה הלאומית לביואתיקה, בשאלת המסגרת החוקית הראויה להתמודדות עם שביתות רעב של אסירים, נמנה סיגל על התומכים בתיקון המצב החוקתי הנוכחי[7].

גישתו ביחס ל"משפט רפואי" ואתיקהעריכה

סיגל יזם את פרויקט "ביו-אתיקה כחול לבן" (הוצאת מוסד ביאליק והקריה האקדמית אונו) שבו מתחדדת עמדתה הייחודית של ישראל בתחומי המשפט הרפואי והביו-אתיקה אל מול ארצות הברית מחד ואירופה מנגד. בכך מבקש סיגל לקומם את האוטונומיה הביו-אתית של ישראל.

סיגל תומך בערכים קהילתיים, והדבר מודגם בכתיבתו בנושא השתלות איברים, חיסונים ובריאות הציבור. נושא הדוקטורט שלו במשפטים עסק ב-Collective Action Problem in Public Health. החידוש בעבודתו התייחס לגיוס תובנות מעולם הפסיכולוגיה ההתנהגותית לפתרון בעיות בתחום בריאות הציבור והרפואה.

סיגל פרסם מאמרים רבים בתחום הטכנולוגיה הרפואית, מחשבים וטלה-רפואה. בסדרת מאמרים אלו הוא התווה את מפת הדרכים המשפטית-אתית למעבר של הרפואה לתווך דיגיטלי. חלק מעבודה זו אף שימש כבסיס לנייר עמדה של המכון הלאומי למדיניות בריאות ("כנס ים המלח") בשנת 2010[14].

פרסומים ומאמרים בולטיםעריכה

  • "על חידושים ועל מגמות במשפט הרפואי" קריית משפט 5 433 (2005). הובא כאסמכתא בבג"ץ 9863/06 קר"ן – עמותת קטועי רגלים לוחמים נ' מדינת ישראל – שר הבריאות[15].
  • "מאמר המערכת - על הולדה בעוולה בישראל וקול קורא לשינוי", משפט רפואי וביו-אתיקה (כרך 4) 10, 12(2011). הובא כאסמכתא בפסק דינו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, ב"פרשת המר" שביטלה את העילה של הולדה בעוולה[16].
  • "חיים ומוות - לא רק עניין משפטי", כשחולה בסכנה מסרב לטיפול - חובה להעביר זאת לוועדת האתיקה בביה"ח. פורסם בגלובס ב-5 בינואר 2015[17]
  • "ביו-אתיקה בעולם המערבי - ישראל שבין אירופה לארצות הברית. " הרפואה 143 (2) 142 (2004)[18]
  • פיצויים לקורבנות עבֵרה בתאונות-דרכים – האם הם עומדים בסתירה לעקרון ייחוד העילה? גיל סיגל ואורי ניר[19]
  • השימוש במערכות מחשבים ותקשורת (IT) בבריאות – היבטים משפטיים[20]
  • "טיפול רפואי בקטינים - קול קורא לשינוי. " רפואה ומשפט 25 317 (2001)
  • "חובת המעקב הרפואי - על המתח שבין פטרנליזם רפואי לאוטונומיה של הפרט. " רפואה ומשפט 26 190 (2002)
  • "על חובות המטופל - מעש משפטי ולא מס שפתיים" רפואה ומשפט 27 65 (2002)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אישורי הדרגות בתחום מדעי החברה, ניהול ומשפטים
  2. ^ Gil Siegal, University of Virginia School of Law, ‏2016-07-22 (באנגלית)
  3. ^ drgilsiegal.com מרפאת אא"ג, ד"ר גיל סיגל
  4. ^ אוניברסיטת בר-אילן
  5. ^ "clics 1"(הקישור אינו פעיל, 27.6.2020)
  6. ^ "בית החולים שיבא"
  7. ^ 1 2 המועצה הלאומית לביואתיקה
  8. ^ מדינת ישראל, משרד הבריאות, הוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם
  9. ^ "המכון על שם ד"ר שלזינגר"(הקישור אינו פעיל, 27.6.2020)
  10. ^ ילקוט הפרסומים
    מדינת ישראל, משרד הבריאות
  11. ^ פרופסור גיל סיגל, "ניהול נכון של אירועי משבר לקוח-חברה: Conduct Analysis" (הרצאה)
  12. ^ פרשת "האח הגדול": הרשות השנייה תקבע תקנון לריאליטי, באתר גלובס, קשת תגבש קוד אתי רפואי לתוכניות הריאליטי
  13. ^ מכון גרטנר
  14. ^ VIRGINIA JOURNAL OF LAW & TECHNOLOGY(הקישור אינו פעיל, 27.6.2020)
  15. ^ בג"ץ 9863/06 קר"ן – עמותת קטועי רגלים לוחמים ואחרים נ' מדינת ישראל – שר הבריאות ואחרים, ניתן ב-28 ביולי 2008.
  16. ^ ע"א 1326/07 ליאור המר נ' עמי עמית, פרופ' ואחרים, ניתן ב-28 במאי 2012.
  17. ^ ד"ר גיל סיגל, ‏חיים ומוות - לא רק עניין משפטי, באתר גלובס, 5 בינואר 2015
  18. ^ "הרפואה - עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל"
  19. ^ המאמר המלא(הקישור אינו פעיל, 27.6.2020)
  20. ^ "הרפואה עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל"