פרי העץ המורעל

פרי העץ המורעל (לפי האנגלית: Fruit of the poisonous tree; המונח שיצרה האקדמיה ללשון העברית: רְאָיָה הבאה בַּעֲבֵירה) הוא מונח משפטי שמקורו בארצות הברית המשמש לתיאור ראיה שהושגה באופן לא חוקי ומידע הנובע ממנה. ההגיון במונח הוא שאם מקור הראיה (ה"עץ") לא כשר, אזי כל תוצאה שלו (ה"פרי") היא כמוהו.

במשפט האמריקאי

הדוקטרינה, שנוסחה במקורה בארצות הברית, קובעת כי ראיה כשהושגה בעבירה אינה קבילה בבית משפט אמריקני. לדוגמה, אם שוטר מבצע חיפוש ללא הרשאת שופט בבית, ומוצא אקדח ששימש לביצוע רצח, השופט היושב בדין יפסול את האקדח מלשמש כראיה נגד הנאשם. הדוקטרינה נוסחה לראשונה בפסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1920, והשם "פרי העץ המורעל" מקורו בפסק דין מ-1939 שנוסח על ידי פליקס פרנקפורטר.

כלל זה הוא הרחבה לכלל המניעה (Exclusionary rule), אשר, למעט חריגים מסוימים, מונע קבלת ראיה במשפט פלילי שהושגה תוך הפרה של התיקון הרביעי של חוקת ארצות הברית, המגן מפני חיפוש, פריצה או תפיסה שרירותיים על ידי השלטון. בדומה לכלל המניעה, תורת "פרי העץ המורעל" נועדה להרתיע את המשטרה משימוש באמצעים לא חוקיים להשגת ראיות.

קיימים שלושה מקרים שבהם תתקבל ראיה גם אם היא "פרי עץ מורעל":

• הראיה התגלתה בחלקה עקב מקור חוקי.
• הראיה הייתה מתגלה באופן בלתי נמנע גם ללא המקור הלא חוקי.
• הקשר הסיבתי בין הפעולה הבלתי חוקית לבין הראיה שהושגה קלוש מאוד.

במשפט בישראל

במשך שנים רבות לא אימץ המשפט הפלילי בישראל את תורת "פרי העץ המורעל", וראיות שהושגו באופן בלתי חוקי לא נפסלו, אם כי קיבלו משקל נמוך יותר. ב-4 במאי 2006 קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי כי ניתן לפסול ראיות שהושגו שלא כדין, אולם בניגוד למקובל במשפט האמריקאי, בית המשפט העליון אינו קובע כי חובה לפסול ראיות אלה, ומדגיש את ההפך - שרק במקרים בהם מאזן אי הצדק גדול במיוחד, ניתן יהיה לפסול את הראיות. עיקרון זה יושם בערעור של נהג שהורשע בהריגה על סמך אמירה שלו במהלך חקירה, לאחר שהחקירה לא הופסקה אף על פי שביקש לסיים את החקירה עד שייפגש עם עורך דין. שופטי הרוב בערעור ביטלו את הרשעתו בהריגה והמירו אותה בהרשעה בגרימת מוות ברשלנות.

דוקטרינת פרי העץ המורעל לא נקלטה בישראל. בית המשפט העליון העדיף על פניה גישה הקרויה "דוקטרינת הפסילה הפסיקתית". לפי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, יפסול בית המשפט ראיות שהושגו בניגוד לחוק אם פגעו בזכותו של נאשם להליך הוגן. כלומר, בית המשפט השוקל לפסול ראיה חייב לבחון אם האופן שבו הושגה פגע בזכותו של נאשם להתגונן בבית המשפט. גישה זו, הנשענת על איזון, היא המקובלת בעולם. ביוני 2022, בכנסת ה-24, אושר חוק (חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19), התשפ"ב–2022) המעגן את שיקול הדעת השיפוטי לפסול ראיה שהושגה בניגוד לדין. הצעת החוק הבהירה, כי הכלל יחול על כל ראיה – הודאת נאשם, הודעת עד או ראיה חפצית.

במדינות נוספות

במבט השוואתי על מדינות אחרות של המשפט המקובל, אימצו באוסטרליה, קנדה, אנגליה, ובדרום-אפריקה דוקטרינות פסילה גמישות ומתונות יותר, המבוססות על מודל עיוני שונה מזה הנוהג בארצות-הברית ובחרו קו מתון יותר לפסילת ראיות, הדומה לדוקטרינת הפסילה הנהוגה בישראל.

• אוסטרליה - החוק האוסטרלי קובע כי ראיה שהתקבלה באופן בלתי חוקי או בלתי ראוי לא תהיה קבילה בכל הליך פלילי או אזרחי, אלא אם כן, על רקע האופן שבה הושגה, הרציות של קבלתה גוברת על אי הרציות של קבלתה, הכלל הוא שהראיה שהושגה שלא כדין תיפסל, ואילו התרתה כקבילה היא בגדר חריג. משמעות הדבר היא שנטל השכנוע באשר לקבילותה של הראייה מוטל על שכמה של התביעה.
• קנדה - שני תנאים לפסילת ראיות לפיו: ראשית, יש להוכיח כי הראיה הושגה תוך הפרה של זכות חוקתית המוגנת לפי הצ'רטר הקנדי (מגילת הזכויות). שנית, על בית-המשפט לפסול ראיה כאמור אם בהתחשב במכלול הנסיבות, הוכח כי קבלת הראיה בהליכי המשפט תוביל לפגיעה מהותית במערכת עשיית הצדק.
• אנגליה - נקודת המוצא היא כי כל ראיה רלוונטית קבילה במשפט. עם זאת מוסמך בית-המשפט לפסול קבילותה של ראיה שהוגשה בפניו על ידי התביעה, לאחר שבחן את העניינים הבאים: ראשית על בית-המשפט לבחון את מכלול נסיבות המקרה, לרבות נסיבות השגת הראיה. שנית, על בית-המשפט להשתכנע כי בנסיבות העניין, קבלת הראיה במשפט תהא בעלת השפעה כה שלילית על הגינות ההליכים עד כי יש לפוסלה.
• דרום אפריקה - בדומה לדוקטרינות הפסילה הנוהגות באוסטרליה, אנגליה ובקנדה, קובע דוקטרינה יחסית המותירה לבית-המשפט שיקול-דעת בפסילת הראיה. המודל העיוני עליו מבוססת דוקטרינת הפסילה אינו מתן סעד בגין הפגיעה בזכות החוקתית הראשונית בעת השגת הראיה, כי אם מניעת פגיעה עתידית בערכים מוגנים - הגינות ההליך והפגיעה במערכת עשיית הצדק - עקב קבלת הראיה במשפט ("המודל המניעתי").

ראו גם

• פסק דין מירנדה נגד אריזונה
• פסק דין יששכרוב

לקריאה נוספת

• פרופ' נחום רקובר, ההגנה על צנת הפרט, פרק תשיעי: "קבילות ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות", 299. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשס"ו-2006.

קישורים חיצוניים

• יובל יועז, העליון: בימ"ש רשאי לפסול ראיות שהושגו שלא כדין, באתר הארץ, 5 במאי 2006
• יואב ספיר וגיא רובינשטיין, יששכרוב בפעולה - על יתרונותיה של דוקטרינת הפסלות היחסית ועל תרומתה להגנה על זכויות הפרט, מעשי משפט י 333 (2019).
• טל ענר, ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461, משרד המשפטים, מיזם שורשים במשפט (2019).
• ד"ר אלקנה לייסט העץ המורעל, ועל הגנה על הצדק, בשלב הענישה
• ספרו של אהרן ברק. מידתיות במשפט. –. הפגיעה בזכות. החוקתית והגבלותיה 2010.
• בועז סנג'רו, ‏כלל פסילת הראיות שהושגו באמצעים פסולים מתפתח, אך עדיין ללא נכונות לשלם מחיר חברתי (ולזכות אשם בעבירה חמורה שעודנו חי), משפטים על אתר ‏ד', תשע"ב, עמ' 25–49
• יוסף ויצמן ראיות שהושגו שלא כדין - קבילות?, באתר כיכר השבת, 20 יוני 2018