פוליוויניל כלוריד

תרכובת
(הופנה מהדף פי וי סי)

פוליוויניל כלורידאנגלית: Polyvinyl chloride), הידוע בראשי התיבות PVC, הוא אחד משלושת הפולימרים התרמופלסטיים הסינתטיים הנפוצים ביותר בעולם.[1] PVC מיוצר בפלמור רדיקלי של כלורואתילן השייך למשפחת המונומרים הווינילים (בעלי קשר כפול). ייצורו המסחרי החל בשנת 1936.

פוליוויניל כלוריד
Polyvinylchloride-repeat-2D-flat.png
כתיב כימי (C₂H₃Cl)n עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 9002-86-2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פוליוויניל כלוריד
צפיפות 1.34 ג'/ס"מ³
מוליכות חשמלית 10-? S/m
מוליכות חום 0.12 k-0.23 W/(מ'·K)
טמפרטורת התכה 160°C-182°C
מספר CAS ‏ 9002-86-2
Polyvinylchlorid.svg

היסטוריהעריכה

 
ייצוג מולקולת פוליוויניל כלוריד

פוליוויניל כלורידי התגלה במקרה לפחות פעמיים במאה ה-19. בתחילה בשנת 1835 על ידי הנרי ויקטור רנו וב-1872 על ידי יוג'ין באומן. בשני המקרים הפולימר הופיע כמוצק לבן בתוך מבחנות שהכילו ויניל כלוריד שנחשפו לאור השמש. בשנת 1920, הכימאי הרוסי איוון אוסטרומילנסקי והכימאי הגרמני פריץ קלאטה ניסו לרתום את ה־PVC לשימוש מסחרי אולם נתקלו בקשיים בעיבוד החומר הפריך והשביר.

בשנת 1926 פיתח ואלדו סימון מחברת גודריץ' שיטה להגמשת החומר על ידי ערבובו עם תוספים שונים. על ידי כך הפך את החומר לידידותי לעיבוד, ותוך זמן קצר נכנס ה-PVC לייצור בקנה מידה מסחרי.

שימושיםעריכה

PVC הוא בעל ערך רב בתעשייה הכימית ורבים השימושים בו. כמחצית מה־PVC המיוצר בעולם מיועד לשימוש בענף הבנייה שם הוא מחליף את חומרי הבנייה המסורתיים (כגון טיט, בטון ועץ).

PVC קשיח משמש לייצור מגוון מוצרים: ציפויים פנימיים וחיצוניים לבניינים, כרטיסים מגנטיים ככרטיסי אשראי או תחבורה ציבורית, מסגרות לחלונות, תקליטים (מכאן השם "תקליטי ויניל"), צינורות, אביזרי אינסטלציה ועוד. ניתן לרכך PVC באמצעות הוספת חומרים מגמישים כגון פתלאטים. בצורתו הרכה משמש ה־PVC לייצור בדים, ריפודים, צינורות גמישים, ציפוי רצפות, בידוד לחוטי חשמל, ציפויים לגגות, ניילון נצמד ועוד.

השפעות בריאותיותעריכה

ישנם מומחים הסבורים כי ל־PVC, כחומר סינתטי העלול לפלוט פתלאטים, השפעות מזיקות על בריאות האדם, אך אלו לא הוכחו במחקר. לעומת זאת, משנות ה־70 של המאה הקודמת ידוע היטב כי המונומרים (אבני הבניין) מהם מסונתז ה־PVC רעילים מאוד ומסרטנים בבני אדם.

רבים ממוצרי הפלסטיק בסביבת האדם עשויים PVC. לאחרונה, מתרבים המחקרים המראים כי פלסטיק מסוג זה שהתיישן (כגון במוצצים, בקבוקים ושקיות) מתחיל להתפרק ולפלוט מולקולות מסרטנות[דרוש מקור]. אחד הרעלים המשתחררים מהתפרקות ה-PVC הוא דיאוקסין, הידוע כחומר מסרטן במיוחד.

מיחזורעריכה

גורם מרכזי במיחזור פסולת פוליוויניל כלוריד הוא טוהר החומר הממוחזר. ברוב החומרים, PVC הוא אחד המרכיבים. כדי לייצר מוצרים חדשים מ- PVC ממוחזר, יש צורך להפריד אותו מחומרים אחרים. שיטות מיחזור מסוף המאה הקודמת אינן מספיקות ויקרות מכיוון שיש לבצע את הפרדה לכל מוצר בנפרד.[2] VinyLoop הוא תהליך מיחזור המפריד בין PVC לחומרים אחרים באמצעות תהליך של פירוק, סינון והפרדה של חומרים לא רצוים. משתמשים בממיס בלולאה סגורה לשטוף ולהרחיק חומרים נספחים (Elution) ולטהר את ה-PVC מהפסולת. VinyLoop (אנ') מאפשר למחזר PVC שבדרך כלל היו שורפים או מטמינים.[3] האנרגיה הדרושה למיחזור באמצעות VinyLoop, נמוכה ב-46 אחוזים בהשוואה ליצור PVC חדש.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פוליוויניל כלוריד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.