פמפילוס
פּמפילוס הקדוש מקיסריה (ביוונית: Πάμφιλος;[1] המחצית השנייה של המאה ה-3 – 16 בפברואר 309), היה בישוף קיסריה, מגדולי פרשני המקרא הנוצריים בימיו. ייסד את הספרייה הנוצרית שבעיר, הוביל את בית הספר התאולוגי ונחשב לאחד מאבות הכנסייה.
 | |
| לידה |
המחצית השנייה של המאה ה-3 ביירות |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 309 קיסריה |
| ידוע בשל | נחשב אחד מאבות הנצרות |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית  |
  | |
פמפילוס היה חברו ומורו של אוסביוס מקיסריה שכתב עליו חיבור שאבד ואיזכר אותו בספרים אחרים שכתב. בשל חברותם כונה אוסביוס גם בשם "אוסביוס פמפילי", כלומר "אוסביוס חברו של פמפילוס". על פי הספר "על המרטירים של פלשתינה" (de martyribus palaestinae), פמפילוס נולד בערך בשנת 250 למשפחה עשירה ומכובדת בביירות. יש גרסה הטוענת שחילק את כל רכושו לעניים אולם סברה זו עומדת בסתירה עם העובדה שתמך בספרייה של קיסריה ובחוקרים שעבדו בה.
על פי הפטריארך פוטיוס הראשון בחיבורו "ביבליותקה", למד פומפילוס בבית הספר התאולוגי של אלכסנדריה אצל פיאריוס (אנ'), מחסידיו של אוריגנוס. לאחר מכן התיישב בקיסריה והפך לכומר בכנסיית העיר.
לפי אוסוביוס, פמפילוס נאסר ב-307 כשלא הסכים להקריב קרבן לקיסר הרומי ואחרי שנתיים בכלא הוצא להורג. פמפילוס נחשב לקדוש על ידי הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית המזרחית. יום חגו נחגג ב -16 בפברואר וב-1 ביוני.
לקריאה נוספת
עריכה- Eusebius von Caesarea, Märtyrer von Palästina
- N. Wilson: Photius, The Bibliotheca; Gerald Duckworth, London 1994; ISBN 0-7156-2612-4.
