פרדי דורה

זמר ישראלי

פרדי דוּרָה (Fredi Durra;‏ 7 במרץ 192210 בינואר 2006) היה בדרן, קונפרנסייה וזמר ישראלי, מכוכבי הבידור בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

פרדי דורה

קורות חייו עריכה

נולד כמנפרד דורה לפיליפינה לבית מיכל ולאריך דורה, בעיר ברסלאו שבגרמניה (כיום בפולין). במשפחתו היו כמה דורות של אמנים. בשנת 1939 נמלט מהנאצים ועלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. חמשת אחיו ואחיותיו והוריו נרצחו בידי הנאצים ב-1941 בפורט התשיעי בקובנה שבליטא.[1]

בארץ עבר כשלוש שנים הכשרה בקיבוץ עין חרוד, ובסופה התיישב בתל אביב, שם עסק בעבודות מזדמנות עד שהתגייס כנוטר למשטרת היישובים העבריים. לאחר שהשתחרר מן הנוטרות שב לתל אביב, ניהל מועדון לריקודים סלוניים, והופיע בזמרה במועדוני הלילה "מקסים", "תיבת נח" ו"אטום בָּאר" בפני חיילים בריטים.

ב-1947 נישא לתקווה לבית כהן, צברית מתל אביב ממוצא תימני, ונולדו להם שתי בנות - מוניקה ואריאלה.

דורה שירת בצה"ל כמתופף וזמר בתזמורת חיל האוויר שתחת פיקודו של אריך טייך. לאחר קום המדינה, עבד גם כקצין בידור באוניות הנוסעים של חברת צים. בתחילת שנות ה-50 הצטרף לתיאטרון לי-לה-לו. לאחר סגירת לי-לה-לו הצטרף לתיאטרון דו-רה-מי.

בהמשך פתח מועדון בחיפה,[2] וב-1956 הגיע לנהריה, ושם החל להופיע במועדון לילה שפעל בבית רייך, בפנסיון טוטי לוי ובקפה פינגווין. בסוף שנות ה-50 פתח בנהריה את מועדון "פרדי דורה", קברט, שבו כיכב בעצמו.[3] בשנת 1960 הקים בנהריה בית הארחה בשם "פונדק פרדי" ("פרֶדיס אין"), שאותו הפעיל עד לשנת 1978.

דורה הופיע בשירה בעברית ובגרמנית בישראל ובגרמניה, באוסטריה ובשווייץ. ליווה אותו הפסנתרן קורט מאס. בניגוד לרוח התקופה בישראל, דורה שר בסגנונות בינלאומיים כמו טנגו, ואלס, פסדובלה וסמבה.

בין שיריו המפורסמים: "אושר", "בובה מקובה", "לילה בהיר", "הניפגש". שיר מצליח נוסף הוא "אב יקר", תרגום עברי לשיר של ויין שנקלין (שהתפרסם גם בגרסה הצרפתית שלו בביצוע אדי קונסטנטין), שאותו ביצע עם בתו הקטנה, אריאלה.

בעל אות יקיר אמ"י למפעל חיים.

בשנת 1985 נפטרה אשתו, בת 63. ב-1992 נפטרה בתו אריאלה, בגיל 44. בשנותיו האחרונות סבל ממחלת אלצהיימר. דורה נפטר בנהריה בשנת 2006, בגיל 83. הוא הותיר אחריו בת.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Manfred Freddie DURRA, Familiendatenbank Juden im Deutschen Reich Familienbericht
  2. ^ נהריה: רעש תחת רעש, מעריב, 17 באוגוסט 1962.
  3. ^ ראו תיאור המקום: יעקב אביאל, העולם נוהר ל...נהריה, מעריב, טור אחרון, 23 באוגוסט 1957.