פרדריק אייבל
פרדריק אוגוסטוס אֶייבֶּל (באנגלית: Frederick Augustus Abel 17 ביולי 1827–6 בספטמבר 1902) היה כימאי אנגלי, מהמובילים בתחום חומרי הנפץ, שנודע בעיקר בזכות המצאת הקורדיט, סוג של אבק שרפה נטול עשן.
 | |
| לידה |
17 ביולי 1827 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
|---|---|
| פטירה |
6 בספטמבר 1902 (בגיל 75) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| שם לידה |
Frederick Augustus Abel  |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום קבורה |
Nunhead Cemetery |
| מקום לימודים |
המכון הפוליטכני המלכותי הקולג' המלכותי לכימיה |
| מנחה לדוקטורט | אוגוסט וילהלם פון הופמן |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| ייצור קורדיט | |
  | |
ראשית חייו
עריכהאייבל נולד בלונדון ליוהאן לאופולד אבל, פסנתרן ומלחין גרמני. הוא למד כימיה במכון הפוליטכני המלכותי, ובשנת 1845 היה לאחד מ-26 התלמידים הראשונים של אוגוסט וילהלם פון הופמן בקולג' המלכותי לכימיה (כיום חלק מאימפריאל קולג'). ב-1852 מונה למרצה לכימיה באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ', במקומו של מייקל פאראדיי, שכיהן בתפקיד זה מאז 1829.
משנת 1854 עד 1888 שימש אייבל כימאי כלי נשק במוסד הכימי של הרויאל ארסנל בווליץ', וביסס את עצמו כסמכות הבריטית המובילה בנושא חומרי נפץ. שלוש שנים לאחר מכן מונה לכימאי במחלקת המלחמה ולרפרנט ממשלתי בתחום הכימיה. במהלך כהונתו במשרד זה, שנמשכה עד 1888, הוא התעסק רבות את הכימיה של חומרי נפץ .
עבודתו
עריכהאחד המחקרים החשובים ביותר שלו היה בנושא ייצור של ניטרוצלולוזה. הוא פיתח תהליך, המורכב בעיקרו מצמצום הניטרוצלולוזה לעיסה עדינה, דבר שאפשר את ייצורה בבטחה ובה בעת להפיק את התוצר בצורה שהגבירה את שימושיותו. עבודה זו סללה במידה ניכרת את הדרך לייצור אבק שרפה נטול עשן, שנכנס לשימוש כללי לקראת סוף המאה ה-19. קורדיט, הסוג שאומץ על ידי ממשלת בריטניה ב-1891, הומצא במשותף על ידיו ועל ידי ג'יימס דיוור. השניים נתבעו על ידי אלפרד נובל בגין הפרת הפטנט של נובל על חומר נפץ דומה בשם בליסטיט, אולם נובל הפסיד בתביעה עת התיק הגיע לבסוף לפתחו של בית הלורדים ב-1895.
אייבל גם חקר בהרחבה את התנהגותה של אבקה שחורה בעת הצתתה עם הפיזיקאי הסקוטי אנדרו נובל. לבקשת ממשלת בריטניה הוא הגה את מבחן אייבל, אמצעי לקביעת נקודת הבזק של מוצרי נפט. המכשיר הראשון שלו, מנגנון הבדיקה הפתוחה, צוין בחוק ב-1868 להגדרה רשמית של מוצרי נפט. הוא הוחלף ב-1879 על ידי כלי ההבדיקה הסגורה של אייבל האמין הרבה יותר. תחת הנהגתו של אייבל פותחה ניטרוצלולוזה במפעלי אבק השרפה המלכותיים בוולטהם אבי, אשר נרשמה כפטנט בשנת 1865, ולאחר מכן, קורדיט, שנרשם כפטנט ב-1889. בתחום החשמל חקר אייבל בניית נתיכים חשמליים ויישומים אחרים של חשמל למטרות מלחמה.
תפקידים נוספים
עריכהאייבל נבחר לעמית של החברה המלכותית ב-1860 והוענקה לו המדליה המלכותית ב-1887. הוא כיהן כנשיא האגודה הכימית (1875–1877), נשיא המוסד למהנדסי החשמל (אז אגודת מהנדסי הטלגרף) (1877), נשיא המכון המלכותי לכימיה (1881–1882) ונשיא האגודה לתעשייה הכימית (1882–1883). הוא גם כיהן כנשיא מכון הברזל והפלדה ב-1891, וקיבל את מדליית הזהב של בסמר ב-1897 על עבודתו בתחום בעיות בייצור פלדה. ב-1879 הוענקה לו מדליית טלפורד מטעם מוסד המהנדסים האזרחיים.
אייבל מונה לעמית מסדר האמבט בשנת 1877, וניתן לו תואר אבירות ב-20 באפריל 1883. הוא מילא חלק חשוב בעבודת תערוכת ההמצאות בלונדון ב-1885, וב-1887 הפך למזכיר המארגן ולמנהל הראשון של אימפריאל קולג', תפקיד שאותו מילא עד מותו ב-1902 . הוא היה למרצה ריד וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1888. ב-3 בפברואר 1891 הועלה בדרגה לאביר מפקד מסדר האמבט, ב-25 במאי 1893 ניתן לו התואר ברונט של כיכר קדוגן בצ'לסי שבמחוז לונדון וב-8 במרץ 1901 קיבל את התואר אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי.
אייבל נפטר במעונו בחצר וייטהול שבלונדון ב-6 בספטמבר 1902, בגיל 75, ונקבר בבית הקברות נאנהד. הוא לא הוריש את תואר הברונטיות.
משפחה
עריכהאייבל התחתן פעמיים, תחילה עם שרה בלאנץ', ולאחר מותה עם ג'ולייטה דה לה פֵיאד. לא היו לו ילדים.
קישורים חיצוניים
עריכה