פרטינקס
פֵּרְטִינַקְס, או בשמו הקיסרי המלא, אִימְפֵּרָטוֹר קֵיסָר פּוּבְּלִיוּס הֶלְוִיוּס פֵּרְטִינַקְס אָוּגוּסְטוּס (בלטינית: Imperator Caesar Publius Helvius Pertinax Augustus; 1 באוגוסט 126 - 28 במרץ 193) היה קיסר רומא במשך 87 יום, מ-31 בדצמבר שנת 192, יום הירצחו של קודמו קומודוס, ועד לרציחתו בידי חיילי המשמר הפרטוריאני.
 | |||||
| לידה |
1 באוגוסט 126 אלבה, האימפריה הרומית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
28 במרץ 193 (בגיל 66) רומא, האימפריה הרומית | ||||
| שם מלא |
1. פובליוס הלוויוס פרטינקס (126-192) 2. אימפרטור קיסר פובליוס הלוויוס פרטינקס אוגוסטוס (לאחר ההכתרה) | ||||
| בת זוג | פלוויה טיטיאנה | ||||
| |||||
| |||||
תולדות חייו
עריכהעד עלייתו לשלטון
עריכהפרטינקס נולד בעיר אלבה פומפיאה שבצפון חבל ליגוריה (אלבה המודרנית בחבל פיימונטה).[2] אביו היה עבד משוחרר שהתפרנס מעסקי עצים,[2] ובהיותו אמיד למדי, דאג להקנות לבנו השכלה. בשנת 136 הוא שלח אותו ללמוד ברומא.[2] בשנת 144 פנה פרטינקס למקצוע ההוראה[2] והתעתד להיות מורה לדקדוק, אולם ההכנסה הדלה ממקצוע זה הביאה אותו בסביבות שנת 160 לפנות לקריירה צבאית.
סביב שנת 162–163 קיבל תפקיד של מפקד קוהורטה, גדוד של חיות עזר בלגיון שהוצב בסוריה.[2] בשנת 164 לערך הצטיין במלחמה עם הפרתים[2] והחל להתקדם בסולם הדרגות הצבאיות: טריבון הלגיון השישי שהוצב בבריטניה, מפקד יחידת חיל עזר בבריטניה, מפקד יחידת פרשים באזור הדנובה (מואסיה) ובהמשך מפקד צי הגרמני בנהר הריין. בנוסף החל פרטינקס למלא גם תפקידים אזרחיים: פרוקורטור של מרחב ויה אמיליה (שבצפון איטליה). נראה שאחר כך נשלח לפקד על הצי הרומי שעל נהר הריין.[2]
בשנת 166/167 הוצב בדאקיה בדרגת פרוקורטור.[2] בזמן שהותו בדאקיה, סר חינו של פרטינקס (ככל הנראה עקב תככים נגדו) והוא הועבר מתפקידו על ידי הקיסר מרקוס אורליוס. למרות זאת, פרטינקס קנה לעצמו פטרון בדמות חתנו של הקיסר קלאודיוס פומפיאנוס. בשנת 169 מונה פרטינקס לעוזרו של פומפיאנוס והצטיין במלחמה עם השבטים הגרמניים. בעקבות זאת מונה לסנטור, כבוד יוצא דופן עבור בן של עבד משוחרר. פרטינקס אף קיבל דרגת פראיטור, ובשנת 171 כנראה מונה למפקד הלגיון הראשון בידי מרקוס אורליוס,[3] שחש שגרם עוול לפרטינקס.
כמפקד לגיון פרטינקס מילא תפקיד חשוב בהדיפת המרקומנים ושבטים נוספים שפלשו לפרובינקיות פאנוניה, דאקיה, רייטיה ונוריקום. כגמול על כך, מונה בשנת 175 לקונסול "משני" ("Suffectus", יחד עם דידיוס יוליאנוס).
בשנים הבאות, כיהן פרטינקס כמושל של מספר פרובינקיות: מואסיה (176-7), דאקיה (177-9) וסוריה (מונה בשנת 180). בשנת 182 חזר פרטינקס לרומא, שם הורה לו פרניס, מפקד המשמר הפרטוריאני לפרוש, ככל הנראה בשל ביקורת שהייתה לו על אופן התעשרותו של פרטינקס בפרובינקיות.
פרטינקס פרש לאחוזת אבותיו[3] למשך שלוש שנים, ובשנת 185,[3] לאחר מותו של פרניס, נקרא חזרה לשירות על ידי הקיסר קומודוס. פרטינקס נשלח לבריטניה על מנת להשליט סדר בפרובינקיה שסבלה ממרידות של הלגיונות המוצבים בה. פרטינקס דיכא את המרידות תוך שהוא קונה לעצמו שם של מצביא קפדן המקפיד על המשמעת. פרטינקס נשאר בבריטניה עד לשנת 187, אז ביקש לעזוב את תפקידו עקב העוינות שהפגינו כלפיו הלגיונות. התפקידים הבאים שמילא פרטינקס היו שלווים יותר - בשנת 188 היה ממונה על הקצבאות לעניים ומושל אפריקה.
בשנת 189 חזר פרטינקס לאיטליה ומונה לפרייפקטוס העירוני ("ראש העיר") של רומא, תפקיד בו כיהן עד להרצחו של קומודוס בסוף שנת 192. בשנת 192 כיהן כקונסול בפעם השנייה, הפעם קונסול מן המניין ולא "קונסול מוסף".[3]
כקיסר רומא
עריכהמיד לאחר הירצחו של קומודוס ב-31 בדצמבר 192, הגיעו אקלקטוס (משרתו של קומודוס) ואיימיליוס לייטוס (מפקד המשמר הפרטוריאני), מראשי הקושרים נגד קומודוס, אל פרטינקס והציעו לו את השלטון.[3] בתחילה סירב פרטינקס[4] כיוון שסבר שמדובר במזימה מצד קומודוס לבחון את נאמנותו, אולם לאחר שהשתכנע שקומודוס אכן מת, הסכים לקבל את התפקיד.
לייטוס לקח את פרטינקס אל מחנה המשמר הפרטוריאני על מנת להציג לחיילים את הקיסר החדש.[4] החיילים שהתרגלו למנעמי החיים תחת שלטון קומודוס, לא היו נלהבים לקבל את פרטינקס, שהיה ידוע כמפקד המקפיד על המשמעת, כקיסר, אך התרצו לאחר שלייטוס הבטיח להם סכום כסף גדול.
פרטינקס נטל לעצמו את התארים "אוגוסטוס" ו"אבי המולדת".[4] הסנאט, ששנא את קומודוס ופחד ממנו, קיבל את פרטינקס בצורה נלהבת יותר. הסנאט העתיר על פרטינקס כיבודים, שאת חלקם, כגון תואר אוגוסטה לאשתו ותואר קיסר לבנו, סירב לקבל. כמו כן סירב פרטינקס להרשות התעללות בגופת קומודוס. הוא ציווה להטמין אותה במאוסוליאום של אדריאנוס.[4] פרטינקס מצידו שאף לחזור לימי הקיסר הנאור מרקוס אורליוס ולפעול בשיתוף פעולה עם הסנאט, בניגוד לשלטון הרודני של קומודוס. הוא מיעט במשפטי בגידה וגירש את המלשינים מרומא. פרטינקס פעל גם לטובת העם על ידי חלוקת אדמות וביטול מיסים שונים.
הבעיה החמורה ביותר עימה התמודד פרטינקס לאחר עלייתו לשלטון, הייתה התרוקנות האוצר עקב בזבזנותו של קומודוס. המצב היה חמור כל כך שפרטינקס נאלץ למכור חפצי מותרות מהארמון, עבדים ופילגשים של קומודוס. הוא הפסיק לשלם "דמי רגיעה" לברברים.[5] אולם גם כך הצליח לשלם לחיילי המשמר הפראטוריאני רק חצי מסכום המענק שהבטיח להם.[5]
ב-28 במרץ 193 צעדו 300 חיילים פרייטוריאנים אל עבר ארמון הקיסר. פרטינקס יצא בעצמו להרגיע אותם, ונרצח.[5]
לקריאה נוספת
עריכה- משה עמית, "תולדות הקיסרות הרומית", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ב (2002), עמ' 631–633.
- "היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים", פובליוס הלוויוס פרטינקס, עמ' 214–234. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה
- חיי פרטינקס מתוך הHistoria Augusta (באנגלית)
- קטע מספרו של דיו קסיוס העוסק בפרטינקס (באנגלית)
- פרטינקס באתר livius.org (באנגלית)
- פרטינקס באתר De Imperatoribus Romanis (באנגלית)
- פרטינקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרטינקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרטינקס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ הממונה מטעם הקיסר על העיר רומא
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 דוד גולן, "פובליוס הלוויוס פרטינקס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 214.
- ^ 1 2 3 4 5 דוד גולן, "פובליוס הלוויוס פרטינקס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 215.
- ^ 1 2 3 4 דוד גולן, "פובליוס הלוויוס פרטינקס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 216.
- ^ 1 2 3 דוד גולן, "פובליוס הלוויוס פרטינקס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 217.