פרטינקס

פֵּרְטִינַקְס, או בשמו הקיסרי המלא, אִימְפֵּרָטוֹר קֵיסָר פּוּבְּלִיוּס הֶלְוִיוּס פֵּרְטִינַקְס אָוּגוּסְטוּס (בלטינית: Imperator Caesar Publius Helvius Pertinax Augustus;‏ 1 באוגוסט 126 - 28 במרץ 193) היה קיסר רומא במשך 87 יום, מ-31 בדצמבר שנת 192, יום הירצחו של קודמו קומודוס, ועד לרציחתו בידי חיילי המשמר הפרטוריאני.

פרטינקס
Publius Helvius Pertinax Augustus

לידה	1 באוגוסט 126 אלבה , האימפריה הרומית
נרצח	28 במרץ 193 (בגיל 66) רומא, האימפריה הרומית
שם מלא	1. פובליוס הלוויוס פרטינקס (126-192) 2. אימפרטור קיסר פובליוס הלוויוס פרטינקס אוגוסטוס (לאחר ההכתרה)
בת זוג	פלוויה טיטיאנה
קיסר האימפריה הרומית ה־19 31 בדצמבר 192 – 28 במרץ 193 (88 ימים) → קומודוס, אחרון הקיסרים מהשושלת הנרווה-אנטונינית דידיוס יוליאנוס, אחד מחברי הסנאט הרומי ←
הפראיפקטוס של העיר רומא 189 – 31 בדצמבר 192 (כ־4 שנים)

תולדות חייו

עד עלייתו לשלטון

פרטינקס נולד בעיר אלבה פומפיאה שבצפון חבל ליגוריה (אלבה המודרנית בחבל פיימונטה). אביו, שהיה עבד משוחרר אמיד למדי, דאג להקנות לבנו השכלה. בתחילה התעתד פרטינקס להיות מורה לדקדוק, אולם בשלב מאוחר יותר (בסביבות שנת 160) פנה לקריירה צבאית.

תפקידו הראשון היה כקצין זוטר (מפקד קוהורטה) בלגיון שהוצב בסוריה. פרטינקס הצטיין במלחמה עם הפרתים והחל להתקדם בסולם הדרגות הצבאיות: טריבון הלגיון השישי שהוצב בבריטניה, מפקד יחידת חיל עזר בבריטניה, מפקד יחידת פרשים באזור הדנובה (מואסיה) ובהמשך מפקד צי הגרמני בנהר הריין. בנוסף החל פרטינקס למלא גם תפקידים אזרחיים: פרוקורטור של ויה אמיליה (שבצפון איטליה) ומאוחר יותר בדאקיה.

בזמן שהותו בדאקיה (169/170), סר חינו של פרטינקס (ככל הנראה עקב תככים נגדו) והוא הועבר מתפקידו על ידי הקיסר מרקוס אורליוס. למרות זאת, פרטינקס קנה לעצמו פטרון בדמות חתנו של הקיסר קלאודיוס פומפיאנוס. פרטינקס מונה לעוזרו של פומפיאנוס והצטיין במלחמה עם השבטים הגרמניים. בעקבות זאת מונה לסנטור, כבוד יוצא דופן עבור בן של עבד משוחרר. פרטינקס אף קיבל דרגת פראיטור ומונה למפקד הלגיון הראשון בידי מרקוס אורליוס שחש שגרם עוול לפרטינקס.

כמפקד לגיון פרטינקס מילא תפקיד חשוב בהדיפת המרקומנים ושבטים נוספים שפלשו לפרובינקיות פאנוניה, דאקיה, רייטיה ונוריקום. כגמול על כך, מונה בשנת 175 לקונסול "משני" (יחד עם דידיוס יוליאנוס).

בשנים הבאות, כיהן פרטינקס כמושל של מספר פרובינקיות: מואסיה (176-7), דאקיה (177-9) ולאחר מכן סוריה. בשנת 182 חזר פרטינקס לרומא, שם הורה לו פרניס, מפקד המשמר הפרטוריאני לפרוש, (ככל הנראה בשל ביקורת שהייתה לו על אופן התעשרותו של פרטינקס בפרובינקיות).

פרטינקס פרש לאחוזת אבותיו למשך שלוש שנים, ובשנת 185, לאחר מותו של פרניס, פרטינקס נקרא חזרה לשירות על ידי הקיסר קומודוס. פרטינקס נשלח לבריטניה על מנת להשליט סדר בפרובינקיה שסבלה ממרידות של הלגיונות המוצבים בה. פרטינקס דיכא את המרידות תוך שהוא קונה לעצמו שם של מצביא קפדן המקפיד על המשמעת. פרטינקס נשאר בבריטניה עד לשנת 187, אז ביקש לעזוב את תפקידו עקב העוינות שהפגינו כלפיו הלגיונות. התפקידים הבאים שמילא פרטינקס היו שלווים יותר - ממונה על הקצבאות לעניים ומושל אפריקה.

בשנת 189 חזר פרטינקס לאיטליה ומונה לפרייפקטוס העירוני ("ראש העיר") של רומא, תפקיד בו כיהן עד להרצחו של קומודוס בסוף שנת 192.

כקיסר רומא

מיד לאחר הירצחו של קומודוס, הגיעו אקלקטוס (משרתו של קומודוס) ואיימיליוס לייטוס (מפקד המשמר הפרטוריאני), מראשי הקושרים נגד קומודוס, אל פרטינקס והציעו לו את השלטון. בתחילה סירב פרטינקס כיוון שסבר שמדובר במזימה מצד קומודוס לבחון את נאמנותו, אולם לאחר שהשתכנע שקומודוס אכן מת, הסכים לקבל את התפקיד.

לייטוס לקח את פרטינקס אל מחנה המשמר הפרטוריאני על מנת להציג לחיילים את הקיסר החדש. החיילים שהתרגלו למנעמי החיים תחת שלטון קומודוס, לא היו נלהבים לקבל את פרטינקס, שהיה ידוע כמפקד המקפיד על המשמעת, כקיסר, אך התרצו לאחר שלייטוס הבטיח להם סכום כסף גדול.

הסנאט, ששנא את קומודוס ופחד ממנו, קיבל את פרטינקס בצורה נלהבת יותר. הסנאט העתיר על פרטינקס כיבודים, שאת חלקם, כגון תואר אוגוסטה לאשתו ותואר קיסר לבנו, סירב לקבל. כמו כן סירב פרטינקס להרשות התעללות בגופת קומודוס. פרטינקס מצידו שאף לחזור לימי הקיסר הנאור מרקוס אורליוס ולפעול בשיתוף פעולה עם הסנאט, בניגוד לשלטון הרודני של קומודוס. הוא מיעט במשפטי בגידה וגירש את המלשינים מרומא. פרטינקס פעל גם לטובת העם על ידי חלוקת אדמות וביטול מיסים שונים.

הבעיה החמורה ביותר עימה התמודד פרטינקס לאחר עלייתו לשלטון, הייתה התרוקנות האוצר עקב בזבזנותו של קומודוס. המצב היה חמור כל כך שפרטינקס נאלץ למכור חפצי מותרות מהארמון, עבדים ופילגשים של קומודוס, אולם גם כך הצליח לשלם לחיילי המשמר הפראטוריאני רק חצי מסכום המענק שהבטיח להם. ב-28 במרץ 193 פרצה קבוצת חיילים ממורמרת אל ארמונו של פרטינקס ורצחה אותו.

לקריאה נוספת

• משה עמית, "תולדות הקיסרות הרומית", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ב (2002), עמ' 631–633.
• "היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים", פובליוס הלוויוס פרטינקס, עמ' 214–234. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• חיי פרטינקס מתוך הHistoria Augusta (באנגלית)
• קטע מספרו של דיו קסיוס העוסק בפרטינקס (באנגלית)
• פרטינקס באתר livius.org (באנגלית)
• פרטינקס באתר De Imperatoribus Romanis (באנגלית)
• פרטינקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פרטינקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרטינקס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)