פריבטיר
פְּרַיבֶטִיר (באנגלית: privateer) או קורסר (בצרפתית: corsaire) היה כינויה של אונייה חמושה, בבעלות ובפיקוד פרטיים, שפעלה בזמן מלחמה נגד הספנות המסחרית של האויב בתמורה לנתח מן השלל. רב החובל של אונייה שכזו, כמו כל אחד מאנשי צוותה, נקרא גם כן "פריבטיר" או "קורסר".
פריבטירים היו קיימים כבר בימי הביניים, אך עיקר פעולתם במאות ה-16 עד ה-18. בעלי האונייה קיבלו משליט המדינה כתב הרשאה, המעניק להם את הזכות לתפוס אוניות סוחר של האויב ולמכור אותן או את מטענן על פי חוקי השלל הימי (prize). בכתב ההרשאה נקבע גם כיצד יחולק השלל. בדרך כלל החלוקה הייתה 10% למלך ו-90% לפריבטיר. בתחילה נקראה אונייה מעין זו בלשון הדיבור private man-of-war ("אוניית מלחמה פרטית").[1]
הפריבטיריות לא נחשבה לשוד ימי, אך נאסרה בהסכמה בינלאומית בהצהרת פריז (אנ) ב-1856.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- נחום סוקולוב. "החוטפים." "הצפירה", מס' 87, 2 במאי 1887, עמ' 1. העתקה באתר "שפת הים" - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.
- פריבטיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שוד ימי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ The Shorter Oxford English Dictionary on Historical Principles, 1936 (2nd edition). Vol. 2, p. 1587 sv Privateer.
