פרנסואה קניי
פְרִנְסוּאַה קֶנֵיי (בצרפתית: François Quesnay; 4 ביוני 1694 – 16 בדצמבר 1774) היה כלכלן צרפתי ורופא של האסכולה הפיזיוקרטית.[1] הוא ידוע בזכות פרסום "הטבלה הכלכלית" (Tableau économique) ב-1758, שהניחה את היסודות לרעיונות הפיזיוקרטים. זו הייתה אולי העבודה הראשונה שניסתה לתאר את פעולת הכלכלה בצורה אנליטית, וככזו ניתן לראות אותה כאחת התרומות החשובות הראשונות למחשבה הכלכלית. ה-"Le Despotisme de la Chine" ("הרודנות של סין") שלו, שנכתב ב-1767, מתאר את הפוליטיקה והחברה הסינית, ואת תמיכתו הפוליטית בעריצות נאורה.
 | |
| לידה |
4 ביוני 1694 מארה (איוולין), ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
16 בדצמבר 1774 (בגיל 80) ורסאי, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה המלכותית (28 במאי 1752) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קניי נולד במרה (אנ') ליד ורסאי, בנו של עורך דין ובעל אדמות קטן. בגיל שש עשרה היה שוליה של רופא, הוא נסע עד מהרה לפריז, למד שם רפואה וכירורגיה, ולאחר שהוסמך כמנתח, הקים פרקטיקה במאנט (אנ'). ב-1737 הוא מונה למזכיר הקבוע של האקדמיה לכירורגיה שנוסדה על ידי פרנסואה ז'יגו דה לה פרוני (אנ'), והפך למנתח רגיל של לואי החמישה עשר, מלך צרפת. בשנת 1744 סיים את לימודיו כדוקטור לרפואה; הוא הפך לרופא רגיל אצל המלך, ולאחר מכן לרופא החצר שלו, והוצב בארמון ורסאי. מגוריו היו בחלל שבין קומת הקרקע לקומה הראשונה. לואי ה-15 העריך את קניי מאוד, ונהג לקרוא לו הוגה דעות שלו. כאשר המלך הקנה לו תואר אצולה הוא נתן לו שלושה פרחי אמנון ותמר על מנת שיכלול אותם בשלט האצולה[2] (בצרפתית pensée, שפירושו מחשבה), עם המוטו בלטינית: "Propter cogitationem mentis" (בגלל מחשבת הנפש).[3]
אז הוא הקדיש את עצמו בעיקר ללימודי כלכלה, ולא לקח חלק בתככי חצר המלוכה שהתרחשו ללא הרף סביבו. בסביבות 1750 הוא התוודע לז'אק קלוד מארי ונסן דה גורנה (אנ') (1712–1759), שהיה גם חוקר רציני בתחום הכלכלה; וסביב שני האישים המכובדים הללו נוצרה בהדרגה הכת הפילוסופית של האקונומיסטים (Économistes), או, לשם ההבחנה, הם נקראו אחר כך, הפיזיוקרטים (Physiocrates). האנשים הראויים לציון ביותר בקבוצת תלמידים זו היו ויקטור דה ריקטי, מרקיז מיראבו (אנ') (מחבר "L'Ami des hommes" ("חברם של בני האדם"), 1756–60, ו-"Philosophie rurale" ("פילוסופיה כפרית"), 1763), ניקולה בודו (אנ') ("Introduction a la philosophie économique" ("מבוא לכלכלה פילוסופית"), 1771), גיום-פרנסואה לה טרון (אנ'). ("De l'ordre social" ("על הסדר החברתי") ,1777), אנדרה מורלה (אנ') (המוכר בעיקר בשל המחלוקת שלו עם פרדיננדו גליאני (אנ') על חופש המסחר בתבואה (אנ') במהלך מלחמת הקמח (אנ')), למרסייה דה לה ריבייר (אנ') ודי פון דה נמור (אנ'). במהלך שהותו ביבשת עם דוכס בקלוץ' הצעיר (אנ') בשנים 1764–1766, שהה אדם סמית זמן מה בפריז, שם הכיר את קניי וחלק מחסידיו; הוא נתן קרדיט רב לתרומתם המדעית בספרו "עושר העמים".[2]
קניי נישא בשנת 1718 לאישה בשם מריאן וודסן (Marianne Woodsen), והיו לו בן ובת; נכדו היה חבר באספה המחוקקת הראשונה. הוא מת ב-16 בדצמבר 1774, לאחר שחי מספיק זמן כדי לראות את תלמידו הגדול, אן רובר ז'אק טורגו, בתפקיד שר האוצר.[2]
עבודותיו עריכה
כתביו הכלכליים מקובצים בכרך ב'. של "Principaux économistes" ("כלכלנים ראשיים"), בהוצאת גיומה (Guillaumin) מפריז, עם הקדמה והערות מאת אז'ן דר (Eugène Daire); גם "Oeuvres économiques et philosophiques" ("עבודות כלכליות ופילוסופיות") שלו נאספו עם הקדמה והערה מאת אוגוסט אונקן (August Oncken, פרנקפורט, 1888); הדפסה מחודשת העתק מדויק של ה-Tableau économique (הטבלה הכלכלית), מתוך כתב היד המקורי, פורסמה על ידי "האגודה הכלכלית הבריטית" (British Economic Association, לונדון, 1895). כתביו האחרים היו הערך "Evidence" (עדות) באנציקלופדיה, ו-"Recherches sur l'évidence des vérites geometriques" ("מחקר על עדויות לאמיתות גאומטריות"), עם "Projet de nouveaux éléments de géometrie" ("פרויקט של אלמנטים גיאומטריים חדשים"), 1773.[2]
כלכלה עריכה
ב-1758 פרסם את "הטבלה הכלכלית" (Tableau économique), שהיוותה בסיס לרעיונות הפיזיוקרטים. זו הייתה אולי העבודה הראשונה שניסתה לתאר את פעולת הכלכלה בצורה אנליטית, וככזו ניתן לראות אותה כאחת התרומות החשובות הראשונות למחשבה הכלכלית.
הפרסומים שבהם פרש קניי את הגותו היו אלה: שני ערכים, על "Fermiers" (איכרים) ועל "Grains" (דגנים), באנציקלופדיה הגדולה של דני דידרו וז'אן לה רון ד'אלמבר (1756, 1757);[2] מסה על חוק הטבע ב-"Physiocratie" ("פיזיוקרטיה")של די פון דה נמור (1768); "Maximes générales de gouvernement economique d'un royaume Agricole" ("חוקים כלליים לממשל כלכלי של ממלכת החקלאות", 1758), וההסבר שפורסם בו-זמנית "Tableau économique avec son explication" ("טבלה כלכלית עם ההסבר שלה"), עם המוטו המהולל: "Pauvres paysans, pauvre royaume; pauvre royaume, pauvre roi" ("איכרים עניים, ממלכה ענייה; ממלכה ענייה, מלך מסכן"); וקטעים קטנים אחרים.[2]
הטבלה הכלכלית, אם כי שמשום שהיא כתובה בצורה יבשה ומופשטת זכתה למעט תמיכה כללית, עשויה להיחשב למניפסט העיקרי של האסכולה. היא נחשבת על ידי חסידי קניי כזכאית למקום בין התוצרים המובילים של חוכמת האדם, והיא נקראה על ידי מיראבו, בקטע שצוטט על ידי אדם סמית, כאחת משלוש ההמצאות הגדולות שתרמו הכי הרבה ליציבותן של חברות פוליטיות. שתי האחרות הן הכתב והכסף. מטרתה הייתה להציג באמצעות נוסחאות מסוימות את האופן שבו תוצרי החקלאות, שהם מקור העושר היחיד, יחולקו במצב של חירות מושלמת בין מספר המעמדות של הקהילה (כלומר, המעמדות היצרניים של הבעלים והמעבדים של הקרקע, והמעמד הבלתי פרודוקטיבי המורכב מיצרנים וסוחרים), ולייצג בנוסחאות אחרות את דרכי ההפצה המתרחשות תחת מערכות של ריסון ורגולציה ממשלתית, עם התוצאות הרעות הנובעות לחברה כולה מדרגות שונות של הפרות כאלה של הסדר הטבעי. תוצאה העולה מהשקפותיו התאורטיות של קניי, שהדבר האחד הראוי לדאגתם של הכלכלן המעשי והמדינאי הוא הגדלת התוצר הנקי; והוא מסיק גם את מה שסמית אישר לאחר מכן, לא ממש מאותה עילה, שהאינטרס של בעל הקרקע קשור בקפדנות ובלתי ניתנת להפרדה עם האינטרס הכללי של החברה. מהדורה קטנה דה לוקס של יצירה זו, עם יצירות אחרות, הודפסה בשנת 1758 בארמון ורסאי תחת השגחת המלך, כאשר חלק מהדפים, כך נטען, הוצאו על פי דרישת המלך. כבר בשנת 1767 הספר נעלם מהמחזור, ואין כעת עותק שלו בר השגה; אבל, המהות שלו נשמר ב-"Ami des hommes" של מיראבו, וב-"Physiocratie" של די פון דה נמור.[2]
מזרחנות וסין עריכה
קניי ידוע בכתביו על הפוליטיקה והחברה הסינית. ספרו "Le Despotisme de la Chine" ("הרודנות של סין"), שנכתב ב-1767, מתאר את השקפותיו על המערכת האימפריאלית הסינית. הוא תמך בתפיסה המריטוקרטית של הענקת כוח פוליטי לחוקרים, ללא האריסטוקרטיה המסורבלת שאפיינה את הפוליטיקה הצרפתית, וחשיבותה של החקלאות לרווחתה של אומה. גרגורי בלו (Gregory Blue ) כתב שקניי "שיבח את סין כעריצות חוקתית ודגל בגלוי באימוץ מוסדות סיניים, כולל מערכת סטנדרטית של מיסוי וחינוך אוניברסלי". בלו משער שייתכן שהדבר השפיע על הקמת ההתיישבות הקבועה בבנגל ב-1793 על ידי האימפריה הבריטית.[4] גם האינטרסים של קניי במזרחנות היו מקור לביקורת. קרול בלום (Carol Blum), בספרה "Strength in Numbers" ("כוח במספרים") על צרפת של המאה ה-18, מתייגת את קניי כ"סנגור על עריצות מזרחית".[5]
בגלל הערצתו לקונפוציאניזם, העניקו לו חסידיו את התואר "קונפוציוס של אירופה". התאהבותו חסרת המעצורים של קניי בתרבות הסינית, כפי שתוארה על ידי הישועים, הביאה אותו לשכנע את בנו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת לשקף את "טקס חריש האדמה הקדושה" של הקיסר הסיני כדי לסמל את הקשר בין הממשל לחקלאות.[6]
מיסוי עריכה
קניי הכיר בשלושה מעמדות כלכליים בצרפת: המעמד ה"קנייני" המורכב מבעלי אדמות בלבד, המעמד ה"יצרני" של פועלים חקלאיים ומעמד הסוחרים ה"עקר". קניי לא ראה שום תועלת למעמד העקר והאמין שהיצרני הוא החשוב ביותר. קניי ראה את החקלאות של צרפת כנחשלת ולא פרודוקטיבית בהשוואה לבריטניה בתקופה שבה שהה בארמון ורסאי. אף על פי שהתגורר בארמון, קניי האמין שחקלאות היא לב ליבה של הכלכלה ובעלת חשיבות מיוחדת עבורו. קניי טען כי מיסים המוטלים על חקלאים רק מזיקים לחברה שכן מיסים אלו יפחיתו את התמריץ לייצור חקלאי. מיסוי בעלים (מחזיקי נכס) לא הורס את אמצעי הייצור כלומר אין ירידה בתפוקה. קניי רצה שהבעלים יישאו במלוא נטל המס במדינה שכן מיסוי חקלאים הוא תוצאה שלילית לכולם. הסרת התמריצים מהחקלאים מפחיתה את הייצור החקלאי ואת העודף החקלאי שלדעת קניי הוא לב הכלכלה. קניי התנגד גם למיסים עקיפים בניגוד למיסים ישירים. "מיסים עקיפים" אלה מוטלים על הציבור הצרפתי על ידי בעלים שתאוות הבצע שלהם דורשת חסינות מפני מיסוי. למיסים ישירים על בעלים אין השפעה על רבייה וצמצום כלכלי. הפחתת המיסים העקיפים והגדלת המיסים הישירים נותנת לצרפתים עודף של חקלאות והמימון שהמדינה צריכה. עם זאת, דעה זו לא הייתה פופולרית במיוחד בקרב העשירים שקניי שהה בחברתם בקביעות. היו תקופות שבהם הוא חשש לחייו בארמון.
קישורים חיצוניים עריכה
- פרנסואה קניי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Le Despotisme de la Chine (1767) by François Quesnay, hosted on the University of Massachusetts website
- François Quesnay (1694–1774). The Concise Encyclopedia of Economics. Library of Economics and Liberty (2nd ed.). Liberty Fund. 2008.
- François Quesnay (יוני 1766). "Analyse de la formule arithmétique du tableau économiqueu de la distribution des dépenses annuelles d'une Nation agricole". Journal de l'Agriculture, du Commerce et des Finances. 2 (3): 11–41.
{{cite journal}}: (עזרה)
הערות שוליים עריכה
- ^ The Physiocrats, Cutler J. Cleveland, "Biophysical economics", Encyclopedia of Earth,
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Quesnay, François 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ "Nouvelles Ephemerides, Économiques, Seconde Partie, Analyses, Et Critiques Raisonnées. N° Premier. Éloge Historique De M. Quesnay, Contenant L'Analyse De Ses Ouvrages, Par M. Le Cte D'A***". Taieb.net.
- ^ E. S. Shaffer (30 November 2000). Comparative Criticism: Volume 22, East and West: Comparative Perspectives. Cambridge University Press. pp. 239–40. ISBN 978-0-521-79072-7
- ^ Carol Blum (5 February 2002). Strength in Numbers: Population, Reproduction, and Power in Eighteenth-Century France. JHU Press. p. 16. ISBN 978-0-8018-6810-8
- ^ Geoffrey C. Gunn (2003). First Globalization: The Eurasian Exchange, 1500 to 1800. Rowman & Littlefield. p. 148. ISBN 978-0-7425-2662-4.