פתיחת התפריט הראשי

פרנק מרטןצרפתית: Frank Martin;‏ 15 בספטמבר 1890 - 21 בנובמבר 1974) היה מלחין ופסנתרן שווייצרי, שחי במשך חלק גדול מחייו בהולנד.

פרנק מרטן
Frank Martin
Frank-Martin-1959.jpg
לידה 15 בספטמבר 1890
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 1974 (בגיל 84)
נארדן, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון למוזיקה של ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, מרצה באוניברסיטה, פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.frankmartin.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

מרטן נולד בז'נבה, העשירי והאחרון בילדיו של שרל מרטן, כהן דת. עוד לפני שהחל את לימודיו, כבר ניגן בפסנתר ואילתר. בגיל תשע, כבר חיבר שירים שלמים ומגובשים בצורתם, ללא כל הדרכה בצורת השיר או בהרמוניה. ביצוע של המתאוס פסיון, ששמע בגיל שתים-עשרה טבע בו חותם בל יימחה והוא הציב לו את באך כמורה דרך ומודל חיקוי.

מרטן למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה של ז'נבה במשך שנתיים, ובמקביל הלחין מוזיקה ולמד נגינה בפסנתר אצל יוזף לאובר. משנת 1918 עד 1926 חי בציריך, רומא ופריז. יצירותיו מאותן שנים מלמדות על חיפושי שפה מוזיקלית משלו.

בשנת 1926 ייסד את האגודה למוזיקה קאמרית של ז'נבה, שאותה ניהל כפסנתרן וצ'מבליסט במשך עשר שנים. במשך הזמן הזה גם לימד תאוריה ואלתור במכון ז'אק-דאלקרוז ומוזיקה קאמרית בקונסרבטואר של ז'נבה.

מרטן ניהל את הטכניקום המודרני למוזיקה משנת 1933 עד 1940 והיה נשיא איגוד המוזיקאים השווייצרי משנת 1942 עד 1946.

בשנת 1946 עבר להולנד לפנות לו יותר זמן להלחנה משיכול היה להשיג בשווייץ, שם היה שקוע מדי במספר רב של פעילויות אחרות. במשך עשר שנים חי באמסטרדם ולבסוף התיישב בנארדן.

משנת 1950 עד 1957 לימד קומפוזיציה בבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן. אחרי 1957 פרש מן ההוראה והתרכז בהלחנה; במשך שארית חייו הגביל את הופעותיו הפומביות בנגינה לסיורים מזדמנים של מוזיקה קאמרית ולניצוח על יצירותיו הוא. הוא שמר על אמות המידה הגבוהות שלו כפסנתרן ועשה כמה הקלטות אולפן בזקנתו.

יצירותיו הנודעות ביותרעריכה

מיצירותיו אלה, המוכרת ביותר, הרבה מעבר לכל האחרות, היא הסימפוניה קונצ'רטנטה. בין שאר יצירותיו של מרטן יש סימפוניה בגודל מלא (1937), שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לצ'מבלו, קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו לצ'לו וסדרת יצירות שכינה "באלאדות" לכלי סולו שונים עם פסנתר או תזמורת. המנצח השווייצרי ארנסט אנסרמה הקליט חלק ממכלול יצירתו של מרטן.

מרטן פיתח סגנון, המבוסס על שיטת שנים-עשר הטונים של ארנולד שנברג, שבה החל להתעניין בסביבות 1932, אבל לא נטש את הטונאליות. למעשה, העדפתו למרקמים רזים ומקצביו הנמרצים תמיד מציבים אותו במרחק הרב ביותר האפשרי מן הרומנטיות המופרזת של שנברג. חלק מן המוזיקה עתירת ההשראה ביותר של מרטן נכתבה כשהיה בשנות השמונים לחייו; הוא עבד על הקנטטה האחרונה שלו, Et la Vie l'Emporta, עד עשרה ימים לפני מותו. הוא מת בנארדן, הולנד.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרנק מרטן בוויקישיתוף