פרקינסוניה שיכנית
פַּרְקִינְסוֹנְיָה שִׂכָּנִית (שם מדעי: Parkinsonia aculeata) היא עץ קטן או שיח גדול קוצני וסבוך ממשפחת הקטניות (Fabaceae) בתת-משפחת הכליליים (Caesalpinioideae)[2][3]. תחום תפוצתו הטביעי הוא בעיקר בבתי גידול טרופיים עונתיים יבשים, ממקסיקו ועד צפון ארגנטינה, כולל הקריביים. הצמח הובא לאזורים שונים בעולם, כולל ישראל, כחלק מפרויקטים לייעור ולנוי, אך הפך לצמח פולש, כולל ישראל שבה הוא נחשב לצמח פולש בעל קצב מהיר ונזק אקולוגי משמעותי. פַּרְקִינְסוֹנְיָה שִׂכָּנִית יוצרת חורשות צפופות מאוד הדוחקות את המינים המקומיים בשל הצללה ובנוסף הסבכים צפופים פוגעים בנגישות לבעלי חיים ולמקורות מים[4].
 פרקינסוניה שיכנית
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| סוג: | פרקינסוניה |
| מין: | פריקסוניה שיכנית |
| שם מדעי | |
 Parkinsonia aculeataלינאוס, 1753 | |
הצמח ניכר בפרחיו הצהובים הערוכים באשכולות ובשלושת הקוצים של כל עלה: שניים מהם הם לוואים, והשלישי הוא צירו הראשי והקצר של עלה מנוצה.
פרקינסוניה שיכנית היא עץ צנוע בדרישותיו, עם עמידות גבוהה לתנאי יובש. בשל תכונות אלו, שימש כעץ נוי וכעץ ייעור בבתי גידול חוליים ובאזורים שחונים, למשל מצפון לבאר שבע, במסגרת תוכנית הסוואניזציה של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) שהחלה באמצע המאה ה-20, ונועדה להוסיף נופך סוואנה לאזורים מדבריים. כיום ישנה נטייה גוברת להתמקד בשיקום מערכות אקולוגיות טבעיות ולא רק בשתילה מסיבית של עצים שאינם מקומיים.
אטימולוגיה
עריכה
שם הסוג פרקינסוניה קרוי על שם של הבוטנאי האנגלי ג'ון פרקינסון ((John Parkinson (botanist)), כאשר שם המין aculeata בלטינית והשם שיכנית בעברית מתייחס לקוצניות הצמח.
שמותיה הנפוצים של פרקיסוניה כוללים: "בַּרקינסוֹניָה (בערבית), "קוץ ירושלים", "פאלו ורדה", "פאלו ורדה מקסיקני",ו"פאלו דה ראיו ו-"עץ שעועית הג'לי".
הכינוי "קוץ ירושלים" (Jerusalem thorn) מתאר את הצמח באנגלית ומשמש לתיאור Parkinsonia aculeata ואולי הוא נובע מתרגום שגוי של המילה הספרדית/פורטוגזית girasol, שפירושה "פונה אל השמש"[5].
הביטוי Palo Verde בספרדית מתורגם מילולית ל"עץ ירוק" (palo = עץ, verde = ירוק). השם מתייחס לצבע הירוק הבולט של הגזע וענפי הצמח, תכונה שמאפיינת מינים שונים של עצים ממשפחת הקטניות וביניהם פרקינסוניה שיכנית.
מורפולוגיה
עריכה
פרקינסוניה שיכנית היא שיח או עץ קטן ירוק-עד, קירח וקוצני, בעל קוצים דקים שאורכם עד 3 ס"מ. גובהה נע בין 2 ל־8 מטרים, ולעיתים מגיעה עד 13 מטרים (לא בישראל).
לפרקינסוניה מערכת שורשים מפותחת, המסוגלת להעמיק ולהתפרש למרחק רב, תכונה המאפשרת לה לשרוד בתנאי יובש.
העץ עשוי להתפתח מגזע יחיד או ממספר גזעים, שהם דקים, ארוכים, ואינם ישרים. קליפת הגזעים דקה, חלקה ובצבע ירקרק. הגזעים כמעט קירחים או מכוסים שערות קצרות וצפופות בצעירותם.
הענפים הרבים מתפצלים מהגזע ומסתעפים כמעט מפני הקרקע, ונוטים לעיתים קרובות כלפי מטה. בדומה לגזעים, הענפים דקים וגמישים, חלקים, וירקרקים, ובעלי צורת זיגזג. תכונת הזיגזג נובעת מכך שהפרקים של הענפים אינם מתפתחים מניצני הקודקוד, אלא מניצני החיק שמתחתיו. הענפים כמעט קירחים או מכוסים שערות קצרות וצפופות בצעירותם ולעיתים, לאורך הענפים מצויים קוצים חדים (Aculeata), שנותרים לאחר נשירת העלים, ואשר העניקו למין את שמו המדעי. הקוץ המרכזי הוא ציר העלה הראשי מקוצר ומסתיים בקצהו בקוץ חזק, ובבסיסו מצויים שני לוואים קוצניים.
עלי פרקיסוניה שיכנית מנוצים פעמיים, באורך 20 עד 40 ס"מ. ציר העלה הראשי מקוצר ומסתיים בקוץ חזק (0.2 עד 1.7 ס"מ), שבבסיסו שני לוואים קוצניים. מבסיס הקוץ מתפתחים זוג אחד או שניים (לעיתים שלושה) סעיפי עלים (pinnae) ארוכים וצרים (20 עד 40 ס"מ), הנושאים לכל אורכם שתי שורות של עלעלים מסורגים או נגדיים. ציר סעיפי העלים הוא מכונף ועל כן, נראה רחב ושטוח (עד כ־2.5 מ"מ). מספר העלעלים בכל צד נע בין 25 ל־80, אורכם 4 עד 10 מ"מ, והם דמויי ביצה עד אליפטיים.
סעפי העלים צומחים סמוכים זה לה בבסיס ציר עלה קוצני, ולכן הם נראים כזוגות עלים מנוצים פשוטים הגדלים על קוץ קצר. בשעות חמות ויבשות נוטים העלעלים להיצמד לציר הפחוס, ונושרים במהירות בתנאי יובש (ובאזורים מסוימים, כדוגמת ישראל, גם בחודשי החורף). לאחר נשירת העלעלים, ממשיכים הפטוטרות והענפים הירוקים לבצע הטמעה (פוטוסינתזה).
התפרחות ערוכות באשכולות רפויים של 8 עד 12 פרחים בקוטר כ-2 עד 3 ס"מ. החפים מגיעים עד לאורך של 2 מ"מ ונושרים במהרה.
מצעית הפרח יוצרת לוחית צרה ברוחב של כ־1 מ"מ וחלק תחתון מוארך שאורכו 3 עד 4 מ"מ, קצר יותר מעוקץ הפרח עצמו.
הפרחים דו-מיניים, אסימטריים, צהובים וריחניים, נישאים על עוקצים ארוכים ודקים, שופעים ומכסים את העץ כולו בעונת הפריחה העיקרית. עוקצי הפרחים אורכם 7 עד 16 מ"מ, לא כולל החלק המוארך התחתון של צינור הפרח (Hypanthium).
הגביע מורכב מ-5 עלי גביע שווים שאורכם 5 עד 7 מ"מ, צורתם מוארכת והם חופפים בצפיפות. עם פתיחת הפרח המלאה, עלי הגביע נוטים כלפי מטה. עלי הגביע קירחים כמעט לחלוטין או בעלי מעט שערות קצרות.
עלי כותרת 5, מפורדים זה מזה בבסיסיהם, צבעם צהוב, העלה העליון גדול ורחב משאר ארבעת העלים והוא הפנימי ביותר ובעל "טופר" מובהק בבסיסו. עלי כותרת צהובים, העליון הופך לכתום לאחר ההאבקה והפריית הפרח.
אבקנים 10, מפורדים, שעירים בבסיס הזירים.
השחלה עילית בת עלה שחלה אחד. השחלה מכוסה בשערות לבנות ארוכות יחסית, אך עם הזמן הופכת כמעט קירחת
השליה עוברת לאורך תפר הבטן של השחלה.
הפרי הוא תרמיל קירח, ארוך, ישר ומשונץ (פחוס) בין הזרעים ומתחדד בקצותיו. צבעו חום-אפור בהיר, אורכו 3 עד 6 לעיתים רחוקות 13 ס"מ ורוחבו 7 מ"מ. בכל תרמיל יש עד 8 זרעים, אך לרוב מתפתחים רק 1 עד 4 זרעים.
הזרעים אליפטיים-מוארכים, צבעם זית או חום מנומר (חום בהיר עם סימנים כהים), אורכם 9 עד 10 מ"מ ורוחבם 3 עד 4 מ"מ.
תקופת הפריחה היא בחודשי האמצע של האביב (מרץ-אפריל או ספטמבר-אוקטובר). הפרחים מואבקים על ידי דבורים.
פרקיסוניה שיכנית כצמח פולש בישראל
עריכהפרקיסוניה שיכנית היא פולשת בעיקר לבתי גידול מופרים, כגון צדי דרכים, מסילות ברזל ותשתיות אחרות בעיקר לאורך מישור החוף, בעמק בית שאן, סביב הכנרת, לאורך נחלים באגן ניקוז נחל קישון, וכן בשפלה הדרומית ובצפון הנגב. היא מתבססת בשטחים טבעיים לא מופרים, במיוחד בבתי גידול לחים. בשמורות הבאות: הבטיחה מצפון לכנרת, כרי נעמן, נחל תבור, נחל יששכר (שבו התפתחה אוכלוסייה גדולה במיוחד), גאון הירדן-חמדיה ובערוץ הנחל בשמורת ארבל.
פרקינסוניה שיכנית יוצרת חורשות צפופות מאוד הדוחקות את המינים המקומיים בשל הצללה. ועל כן, הרשויות בישראל צריכות להקצות משאבים לעצירת ההפשטות בשטחים טבעיים מוגנים ובמוקדים המתבססים לאורך נחלים לפני שייצאו מכלל שליטה[6].
הפלישה למקומות אחרים בעולם
עריכהפרקינסוניה שיכנית נחשבת לצמח פולש במערב ארצות הברית, בצ'ילה, באפריקה הטרופית, בדרום-אפריקה, בהוואי ובמיקרונזיה והיא מוכרת כאחד הצמחים הפולשים הבעייתיים והמרכזים ביותר בכל רחבי אוסטרליה.
היא קבלה מעמד רשמי כעשב מזיק בעל עדיפות לטיפול ולשליטה מטעם הרשויות האוסטרליות, בשל נזקיו הרחבים והפוטנציאל שלו להתפשטות נוספת. המין הובא לאוסטרליה בתחילת המאה ה-20, בסביבות שנת 1900, כעץ נוי וכמקור לצל. כיום, היא נחשבת לעשב פולש רציני, הנפוץ ברחבי מערב אוסטרליה, הטריטוריה הצפונית וקווינסלנד. הצמח מכסה שטח של כ-8,000 קמ"ר, ויש לו פוטנציאל להתפשט ברוב האזור הטרופי למחצה יבש ולח למחצה של אוסטרליה.
הצמח יוצר סבכים צפופים שמונעים גישה של בני אדם, בעלי חיים מקומיים וחיות משק למקורות מים. הפירות (תרמילים) צפים על פני המים, והצמח מתפשט באמצעות הפלת התרמילים למים או באמצעות שטיפתם במורד הזרם במהלך הצפות עונתיות. הזרעים של צמח זה זקוקים ל"שפשוף" או לחבלה קלה בקליפתם (הנגרמת כתוצאה מהתגלגלות בזרמי מים), כדי להקל על חדירת מים ולזרז את הנביטה. ללא החיכוך המכונה "scarifying" (שגורם לשריטות זעירות בקליפת הזרע) כשהזרע מתגלגל באפיקי נחלים או נהרות, הנביטה הופכת איטית יותר, משום שמעטפת הזרע נותרת אטומה למים לזמן רב יותר.
מספר שיטות משמשות לצמצום אוכלוסיות פרקינסוניה שיכנית והגבלת התפשטותה באוסטרליה. במסגרת הדברה ביולוגית, הוכנסו לשם שלושה מיני חרקים: חיפושיות הזרעים Penthobruchus germaini ו-Mimosestes ulkei, שזחלי שתיהן ניזונים מזרעי הפרי של הצמח ומסייעים להפחתת כמות הזרעים החיוניים לנביטה, וכן פשפש העלים של הפרקינסוניה (Rhinacloa callicrates), המשמיד רקמות פוטוסינתטיות אך השפעתו הכוללת על הצמח מועטה. מעבר להדברה ביולוגית, אש יעילה נגד עצים צעירים, וכן נעשה שימוש באמצעים מכניים (עקירה) ובחומרי הדברה כימיים (קוטלי עשבים).
תפוצה בעולם ובישראל
עריכהתחום תפוצתה הטבעי של פרקיסוניה שיכנית הוא בעיקר בבתי גידול טרופיים עונתיים יבשים, ממקסיקו ועד צפון ארגנטינה, כולל הקריביים. וליתר פירוט הטווח הטבעי הוא ממקסיקו ולאורך מרכז אמריקה במדינות בליז, גואטמלה, הונדורס ואל סלוודור. בקריביים, הצמח נמצא בקובה, הרפובליקה הדומיניקנית, האיטי וג'מייקה. בדרום אמריקה הוא נפוץ בקולומביה, אקוודור, פרו, בוליביה, דרום ברזיל, פרגוואי, אורוגוואי ובחלקיה הצפוניים של ארגנטינה – בצפון-מערב ובצפון-מזרח.[7][8]
פרקיסוניה שיכנית התפשטה למגוון עצום של אזורים ומדינות ברחבי העולם - החל ממדינות דרום ארצות הברית ודרום אמריקה, דרך אפריקה (לרבות צפון אפריקה ומדינות הסאהל), אסיה (כולל המזרח התיכון ודרום-מזרח אסיה), ועד לאוסטרליה ואיים טרופיים שונים - ולעיתים אף מוגדרת כמין פולש באזורים אלה[2]. הצמח הובא לאזורים שונים בעולם, כולל ישראל, כחלק מפרויקטים לייעור ולנוי בגינות ציבוריות לצורך הצללה בעיקר בבתי גידול חוליים ובאזורים צחיחים בזכות עמידתו ביובש וקרה ופרחיו הבולטים והריחניים. אם כי, הוא זקוק לגיזום באופן סדיר כדי לשמור על מבנה רצוי ולמנוע פגיעה באדם או בעלי חיים. במקומות שונים בעולם (כמו חלקים מאוסטרליה, דרום אפריקה וישראל) העץ מוגדר כמין פולש, העלול לדחוק מינים מקומיים ולשנות בתי גידול טבעיים. במקומות אלו מנסים לצמצם את התפשטותו על ידי פיקוח על זרעים ופעולות אגרסיביות של עקירה או ריסוס.
בישראל פרקיסוניה שיכנית מצויה חוף הגליל, עמק עכו, חוף הכרמל, השרון, דרום מישור החוף; הגליל העליון, הגליל התחתון, עמק יזרעאל, הכרמל, שומרון, השפלה, הרי יהודה, צפון הנגב, מערב הנגב; בקעת חולה, בקעת כנרות, בקעת בית-שאן, הגלבוע, מדבר יהודה, ערבות הירדן; הגולן, הגלעד, עמון, אדום.
בית גידול
עריכהפרקיסוניה שיכנית גדלה באזורים צחיחים למחצה ובסביבות מדבריות באזורים שאינם מופרים בחבל הים-תיכוני של ישראל, הודות לעמידותה לתנאי יובש. בנוסף, היא מתבססת לעיתים קרובות בבתי גידול מופרים, כגון תעלות ניקוז, גדות נחלים, גדרות חקלאיות, וכן לאורך תשתיות כמו צדי דרכים ומסילות ברזל.
ביולוגיה ואקולוגיה
עריכהפרקיסוניה שיכנית מתאפיינת בקצב צימוח מהיר, עמידות גבוהה לקור וליובש, והעדפה לחשיפה מלאה לשמש. בתנאים יבשים, העץ נותר נמוך יחסית, בעוד שבסביבות לחות ועשירות בחומר אורגני הוא מתפתח לעץ צל גבוה ומסועף. יכולתו לנצל משקעים עונתיים או השקיה משלימה תורמת לצמיחתו המהירה ולהתאמתו למגוון רחב של סביבות גידול.
העץ מסוגל לגדול בקרקעות מגוונות, כולל קרקעות חוליות, חרסיתיות, אלקליות, וגיריות, ואף בקרקעות קיצוניות מבחינת רמת החומציות (pH 3) או הבסיסיות (pH 11). תחום גידולו משתרע מרום פני הים ועד לגובה של כ־1,500 מטרים.
הריבוי של פרקיסוניה שיכנית מתבצע אך ורק באמצעות זרעים. עץ בוגר מייצר כ־5,000 זרעים בשנה, אך מרביתם נותרים בתרדמה בקרקע, כאשר פחות מאחוז אחד נובט בשנה הראשונה. מעבר זרעים דרך מערכת העיכול של עופות, או שחיקת קליפתם בזרמי נחלים ותעלות מים, מגבירים משמעותית את שיעור הנביטה. משום כך, יש להקדיש תשומת לב לפרטים הגדלים בקרבת מקורות מים, שכן הם עלולים לתרום להפצה בלתי מבוקרת של העץ. בנוסף, פרקיסוניה שיכנית מתאפיינת ביכולת התחדשות לאחר שריפה או כריתה.
מחקרים שנערכו בארצות הברית חשפו כי פרקיסוניה שיכנית משמשת כפונדקאית לחיפושית האמברוזיה (Euwallacea fornicatus), מזיק משמעותי לעצים שונים.
שימושים
עריכהבמקסיקו, העלים משופעים ועושים תרופה נגד חום ואפילפסיה.
גלריה
עריכה
|
קישורים חיצוניים
עריכה
- פריקסוניה שיכנית באתר צמח השדה
- פריקסוניה שיכנית באתר רשות הטבע והגנים
- "Parkinsonia aculeata" (PDF). Digital Representations of Tree Species Range Maps from "Atlas of United States Trees" by Elbert L. Little Jr. (and other publications). United States Geological Survey.
- Biolib: Parkinsonia aculeata
- Schede di Botanica: Parkinsonia aculeata
- מרכז שיתופי לטיפול בעשבים. עשב החודש - Parkinsonia aculeata, אפריל 2005
- QLD המחלקה למשאבי טבע ומוקשים, הגנת קרקע. 2004. סדרת מזיקים של עובדות NRM: פרקינסוניה
- מערכות אקולוגיות באי השקט בסיכון: Parkinsonia aculeata
פרקינסוניה שיכנית, באתר ITIS (באנגלית)
פרקינסוניה שיכנית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
פרקינסוניה שיכנית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- פרקינסוניה שיכנית, באתר צמח השדה
- פרקינסוניה שיכנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- פרקינסוניה שיכנית, באתר Tropicos (באנגלית)
פרקינסוניה שיכנית, באתר GBIF (באנגלית)- פרקינסוניה שיכנית, באתר The Plant List (באנגלית)
פרקינסוניה שיכנית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ פרקינסוניה שיכנית באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Parkinsonia aculeata, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 11-01-2025
- ^ Parkinsonia aculeata, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ^ פרקינסוניה שיכנית, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, 1-11-2011
- ^ Little, Elbert L. (1994). The Audubon Society Field Guide to North American Trees: Western Region (Chanticleer Press ed.). Knopf. p. 499. ISBN 0394507614.
- ^ ז'אן-מארק דופור-דרור, הצמחים הפולשים בישראל, מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת, ירושלים: דן פרי, 2019, עמ' 180-181
- ^ van Klinken, Rieks; Campbell, Shane; Heard, Tim; McKenzie, John; March, Nathan (2009). "The Biology of Australian Weeds: 54. 'Parkinsonia aculeata' L". Plant Protection Quarterly (באנגלית). 24 (3): 100–117.
- ^ "Factsheet - Parkinsonia aculeata (Parkinsonia)". keys.lucidcentral.org. נבדק ב-2021-05-03.