פרשת אפולו
פרשת אפולו או פרשת NUMEC הייתה תקרית משנת 1965 שבה אבד אורניום מועשר במשקל שבין 91 ל-272 קילוגרם. האורניום היה תחת אחריותה של החברה האמריקאית NUMEC ששכנה בפרברים אפולו ופארקס טאונשיפ בעיר פיטסבורג שבפנסילבניה. הרשויות האמריקאיות חקרו את החברה, כאשר החשד העיקרי היה שהאורניום החסר הועבר לתוכנית הגרעין של ישראל.
עיקרי הפרשה עריכה
בין השנים 1965 ל-1980, הבולשת הפדרלית (FBI) חקרה את זלמן שפירו, שהיה נשיא NUMEC (תאגיד החומרים והציוד הגרעיני), לגבי חוסר של 93 קילוגרם של אורניום מועשר. שפירו היה ציוני[1][2][3] והיו לו אינטרסים עסקיים ומגעים בין פקידי ממשל גבוהים בישראל, כולל חוזה לבניית גנרטורים המונעים בכוח גרעיני לישראל[4]. הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית, סוכנות הביון המרכזית (CIA), סוכנויות ממשלתיות אחרות וגם כתבים חוקרים ערכו חקירות דומות, אך מעולם לא הוגשו כתבי אישום. מחקר של משרד החשב הכללי של ארצות הברית שנחשף לציבור בחודש מאי שנת 2010 קבע "אנו מאמינים שמאמץ אחוד וממוקד מצד שלוש הסוכנויות הללו היה מסייע מאוד ואולי פותר את שאלת יעדו של החומר שאבד מ-NUMEC, אם היו רוצים לעשות זאת."[5]
בפברואר 1976 תדרך ה-CIA את הסגל הבכיר בוועדת הרגולציה הגרעינית (NRC) אודות הנושא, וקבע כי ה-CIA מאמין שהאורניום המועשר החסר אכן הגיע לישראל. ה-NRC הודיע על כך לבית הלבן, והדבר הוביל לתדרוך הנשיא הנבחר ג'ימי קרטר לגבי החקירה. קרטר ביקש את הערכת היועץ לביטחון לאומי שלו, שהגיע למסקנה כי "התיק שהציג ה-CIA משכנע, אם כי לא מכריע".[6][7]
חלק מהגורמים נותרו משוכנעים שישראל קיבלה לפחות 93 קילוגרם של החומר מ-NUMEC[8][9] במיוחד לאור ביקורו של רפי איתן במתקן החברה באפולו[10] ב-16 ביוני 1986.
בספרו מ-1991, "ברירת שמשון", סימור הרש הגיע למסקנה שזלמן שפירו לא העביר את האורניום לגורם כלשהו אלא שהחומר התפוגג "באוויר ובמים של העיר אפולו כמו גם בתעלות, צינורות וברצפות של מפעל NUMEC." הוא גם כתב כי פגישותיו של שפירו עם בכירים ישראלים בביתו היו קשורים להגנה על אספקת המים בישראל ולא לפעילות הזלגת חומר או מידע גרעיני[11].
חקירה מאוחרת יותר נערכה על ידי ועדת הרגולציה הגרעינית (הועדה שהחליפה את הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית) לגבי עוד 90 קילוגרם של אורניום שנעלם בין השנים 1974-1976, לאחר ש-NUMEC נרכשה על ידי Babcock & Wilcox ושפירו לא היה קשור עוד לחברה. חקירה זו גילתה שיותר מ-50 קילוגרם מהחוסר ניתן היה להסביר על ידי מה שכונה "מנגנוני אובדן לא מזוהים ולא מתועדים בעבר", לרבות "זיהום בגדי עובדים, הפסדים ממערכות קרצוף, חומר המוטבע בריצוף ושאריות משקעים בציוד העיבוד". עוד ציטט הרש את אחד החוקרים הראשיים, קרל דאקט, שאמר "אני לא יודע על שום דבר שמצביע על כך ששפירו היה אשם".
בשנת 1993, גלן טי סיבורג, לשעבר ראש הוועדה לאנרגיה אטומית כתב בספרו, The Atomic Energy Commission under Nixon, Adjusting to Troubled Times אשר בו הקדיש פרק לשפירו ו-NUMEC:
"ככל שהקריירה של שפירא הייתה בולטת, אי אפשר שלא לתהות אם היא לא הייתה מפוארת יותר לולא הוגשו נגדו ההאשמות הלא צודקות הללו".[12]
רישומים מאוחרים יותר של משרד האנרגיה של ארצות הברית מראים שחברת NUMEC איבדה אורניום בכמות הגדולה ביותר מכל החברות המסחריות האחרות בארצות הברית, עם 269 קילוגרם שנעלמו לפני שנת 1968, ועוד 76 קילוגרם לאחר מכן.[13]
באוגוסט 2009 סירב ה-NRC לבקשת הסנטור ארלן ספקטר לנקות את שפירו מכל חשד ואמרו: " NRC לא מצאה מסמכים שסיפקו ראיות לכך שהזלגת חומרים גרעיניים התרחשה. עם זאת, בהתאם להצהרות קודמות של הוועדה, ל-NRC אין מידע שיאפשר לה להגיע למסקנה חד משמעית שחומר גרעיני לא הועבר מהאתר, וגם לא שכל החומר שנעלם בעבר נלקח בחשבון במהלך השבתת האתר".
בשנת 2014, מסמכים נוספים על החקירה נחשפו, אם כי עדיין תחת צנזורה קפדנית.[6][7] מסמכים אלה הכילו ראיות לכך שהתובע הכללי של ארצות הברית אדוארד לוי האמין שייתכן וגורמים פדרליים האחראים על החקירה של NUMEC יכולים היו להפר את החוק הפדרלי בכך שלא דיווחו על עבירה פלילית, ובכך סייעו לביצועה לאחר מעשה.
חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית מפקח על ניקוי קרקע מזוהמת באתר סילוק הפסולת של NUMEC. הפרויקט היה אמור להסתיים בשנת 2015,[14][15] אך גילוי של כמות גדולה יותר של זיהום הביא לעיכוב של שבע שנים בניקוי. החפירה אמורה הייתה להתחיל בשנת 2021 ולהימשך של 10 שנים.[16]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Ove, Thorsten (2008-04-27). "New life for decades-old lawsuit blaming nuclear plant for cancers". Pittsburgh Post-Gazette. p. A1.
- ^ "ZOA brings Catholic schools to Holocaust Museum". Jewish Chronicle. 2001-04-12. p. 1.
- ^ "Beth Shalom's 85th Anniversary". Lifestyle. Pittsburgh Post-Gazette. 2002-10-21. p. D3.
- ^ Ove, Thorsten, New life for decades-old lawsuit blaming nuclear plant for cancers, Pittsburgh Post-Gazette p. A1., 27 באפריל 2008
- ^ "Nuclear Diversion in the U.S.? 13 Years of Contradiction and Confusion" (PDF). Comptroller General of the United States. 2013. נבדק ב-2016-10-10.
- ^ 1 2 Victor Gilinsky, Roger J. Mattson (17 באפריל 2014). "Did Israel steal bomb-grade uranium from the United States?". Bulletin of the Atomic Scientists. אורכב מ-המקור ב-20 באפריל 2014. נבדק ב-23 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Secrets about suspected Israeli theft of U.S. weapons-grade nuclear material declassified". Institute for Research: Middle Eastern Policy. 27 במרץ 2014. נבדק ב-23 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Victor Gilinsky (former Commissioner U.S. Nuclear Regulatory Commission) (13 במאי 2004). "Israel's Bomb". The New York Review of Books. נבדק ב-2007-12-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ David Burnham (27 בינואר 1978). "C.I.A. said in 1974 Israel had A-bombs". New York Times. נבדק ב-2007-12-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Israeli Spy Visited A-Plant Where Uranium Vanished". United Press International. Los Angeles Times. 16 ביוני 1986. נבדק ב-5 ביולי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hersh, Seymour (1991). The Samson Option: Israel's Nuclear Arsenal and America's Foreign Policy. Random House. pp. 243, 250, 252, 255. ISBN 0-394-57006-5.
- ^ Glenn T. Seaborg, The Atomic Energy Commission under Nixon:Adjusting to Troubled Times, 1993, St. Martin's Press
- ^ Office of the Deputy Administrator for Defense Programs (בינואר 2001), Highly Enriched Uranium: Striking A Balance - A Historical Report On The United States Highly Enriched Uranium Production, Acquisition, And Utilization Activities From 1945 Through September 30, 1996 (Revision 1 (Redacted For Public Release) ed.), U.S. Department of Energy, National Nuclear Security Administration, p. 107, נבדק ב-2009-06-13
{{citation}}: (עזרה) - ^ Shallow Land Disposal Area, p. 1, אורכב מ-המקור ב-2011-09-27, נבדק ב-2011-10-23
- ^ [./Scott_C._Johnson Scott C. Johnson], What Lies Beneath, [./Foreign_Policy Foreign Policy], 2015/03/23
- ^ M. A. Thomas (14 בנובמבר 2018), Army Corps of Engineers: $500 million Parks Township nuclear waste removal project is a 'go', Trib Live, נבדק ב-29 בנובמבר 2020
{{citation}}: (עזרה)
