צ'ארלס ברונסון
צ'ארלס דניס בוצ'ינסקי (באנגלית: Charles Dennis Buchinsky), הידוע בשמו הקולנועי צ'ארלס ברונסון (באנגלית: Charles Bronson; 3 בנובמבר 1921 - 30 באוגוסט 2003) היה שחקן קולנוע אמריקאי. ברונסון הרבה להשתתף במערבונים וסרטי פעולה בתפקידי שוטרים, פושעים, אקדוחנים ואזרחים הבוחרים בדרכים אלימות להשגת צדק ודמותו הייתה לסמל של גבריות וקשיחות.
 | |
| צ'ארלס ברונסון, 1961 | |
| לידה |
3 בנובמבר 1921 ארנפילד, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 2003 (בגיל 81) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Brownsville Cemetery  |
| שם לידה |
Charles Dennis Buchinsky |
| סוגה מועדפת |
מערבון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1950–1999 (כ־49 שנים) |
| בן או בת זוג |
|
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.charlesbronson.info/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ילדות, נעורים ושירות צבאי במלחמת העולם השנייה
עריכהברונסון נולד בארנפלד שבפנסילבניה, עיירת כורים קטנה באזור פיטסבורג, כילד התשיעי מתוך 15 אחים, לאם ממוצא ליטאי - מרי לבית ולינסקי - ואב ממוצא ליטאי-טטרי, וולטר בונצ'ינסקי, אחר כך בוצ'ינסקי, שערק מצבא הצאר. משפחתו הייתה כה ענייה עד כי ברונסון נאלץ ללכת לבית הספר, באחת מן הפעמים, לבוש בשמלה, מחוסר כל לבוש אחר[1]. בהיותו בן 14 מת אביו וכשהיה בן 16 יצא ברונסון לעבודה במכרה הפחם הסמוך כמו אביו לפניו וכמו אחיו הגדולים. ימי העבודה במכרה נמשכו 18 שעות וברונסון אף הורשע בגנבה באותן שנים וישב תקופה קצרה בכלא. ב-1943 התגייס לחיל האוויר האמריקאי ושירת כתותחן אווירי, תחילה ביחידת הדרכה ומ-1945 כאיש צוות אוויר של מטוס בואינג B-29 סופרפורטרס שהשתייך לצוות הפצצה מספר 39 בגואם. הוא נפצע במהלך שירותו הקרבי ועוטר בעיטור לב הארגמן.
קריירה קולנועית
עריכהלאחר שירותו הצבאי החל לנדוד ברחבי ארצות הברית כשהוא מתפרנס מעבודות מזדמנות עד אשר החליט לנסות את מזלו כשחקן. תחילה עבד בעיצוב והקמת תפאורה בתיאטרון בפילדלפיה, אך במהרה החל לשחק בתפקידים קטנים ועבר מעולם ההפקה לעולם המשחק. לאחר ששיחק במספר הצגות בניו יורק עבר לפסדינה שבקליפורניה והמשיך לשחק שם בתיאטרון. ב-1951 שיחק בסרטו הראשון (ללא ציון שמו ברשימת השחקנים), " You're in the Navy Now", בכיכובו של גרי קופר. הוא המשיך לשחק בתפקידים קטנים בסרטים, בראשונים ללא ציון שמו ומ-1952, מהסרט "My Six Convicts" עם קרדיט.
בשנת 1954, בעת פעולתה של ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית, שינה בוצ'ינסקי את שמו לברונסון במטרה להעלים את הצליל המזרח אירופי של שמו בתקופה בה כל קשר למדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות נחשב כשלילי. הוא בחר בשם ברונסון על שם "שער ברונסון" - השער שפנה לרחוב ברונסון באולפני סרטי פרמאונט בהוליווד. ברונסון המשיך לשחק בתפקידי משנה בסרטים ובטלוויזיה. ב-1954 שיחק בסרט ורה קרוז לצידו של ברט לנקסטר. וב-1958 שיחק לראשונה בתפקיד ראשי בסרט "ברנש ושמו קלי" (Machine-Gun Kelly) של הבמאי רוג'ר קורמן שהתמחה בסרטי סוג ב.
ב-1960 זכה ברונסון להצלחה ולפרסום כשהשתתף במערבון שבעת המופלאים (The Magnificent Seven), בבימויו של ג'ון סטרג'ס, בו שיחק אחד משבעה אקדוחנים היוצאים לעזרת כפריים חסרי ישע במקסיקו. ב-1962 כיכב שנית בסרט של סטרג'ס, הפעם כשבוי מלחמה פולני במלחמת העולם השנייה בסרט הבריחה הגדולה (The Great Escape). באותן שנים המשיך להופיע בסדרות טלוויזיה. ב-1961 היה מועמד לפרס אמי על תפקיד משנה ובשנים 1963–1964 כיכב בסדרות המערבונים הטלוויזיוניות " Empire" ו-" The Travels of Jaimie McPheeters". ב-1963 שיחק במערבון "4 לטקסס" לצידם של פרנק סינטרה ודין מרטין. ב-1965 שיחק בסרט "אהבה למבוגרים בלבד" ובסרט מלחמתי נוסף אודות מלחמת העולם השנייה, "יום לפני הכניעה" (Battle Of The Bulge) וב-1967 השתתף בסרט פעולה נוסף שזכה בהצלחה גדולה, 12 הנועזים (Dirty Dozen), בבימויו של רוברט אולדריץ', בו גילם אסיר שתלוי מעליו פסק דין מוות המגויס למשימת התאבדות מעבר לקווי האויב הנאצי במלחמת העולם השנייה. עוד ב-1967 התארח בסדרת הטלוויזיה הפופולרית של רשת ABC "הנמלט" בתפקיד של ראלף סקיילר.
לאחר שזכה לפופולריות גדולה באירופה, החל ב-1968 להופיע בסרטים איטלקים וצרפתים. השנים בין 1968 ובין 1972 היו שנות הצלחתו הגדולה באירופה. תחילה הופיע בסרט הצרפתי "La Bataille de San Sebastian" מול אנתוני קווין ואחר כך בסרטו של סרג'ו לאונה, היו זמנים במערב (C'era una volta il West) ובסרטי פעולה נוספים. סרטיו הבולטים באותה עת היו: שלום לידיד (adieu L'ami), עיר אלימה (Città violenta), נוסע עובר בגשם (Le Passager de la pluie) שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, המערבון שמש אדומה (Soleil rouge) בו שיחק מול טושירו מיפונה ו"בשם החברים" (De La Part Des Copains). את שני הסרטים האחרונים ביים טרנס יאנג.
הצלחתו על המסכים באירופה לא נעלמה מעיני המפיקים ההוליוודיים והוא החל לככב בהפקות אמריקאיות בסרטים שנתפרו על פי מידותיו. בעיקר שיחק בסרטים שבוימו והופקו על ידי מייקל וינר. ב-1972 במערבון "Chato's Land" וכרוצח שכיר ב-"The Mechanic", ב-1973 ב-"The Stone Killer" וב-1974 במשאלת מוות (Death Wish). בסרט זה גילם ברונסון דמות בשם פול קרסי, אדריכל ניו יורקי מצליח בעל דעות ליברליות עד אשר נוחתת עליו טרגדיה משפחתית כשאשתו נרצחת ובתו נאנסת על ידי פורץ. בעקבות האירוע נוטל קרסי את החוק לידיו ובעת שבימים הוא ממשיך בעבודתו האדריכלית, בלילות הוא משוטט ברחובות ופוגע בפושעים. הסרט זכה להצלחה קופתית גדולה ובמקביל, נמתחה עליו בקורת בשל המסר השולט בסרט הקורא לאזרחים הפשוטים החשופים לפשיעה הגוברת לקחת את החוק לידיהם. ב-1982, ב-1985, ב-1987 וב-1994 יצאו ארבעה סרטי המשך לסרט זה, "משאלת מוות 2", "משאלת מוות 3", "משאלת מוות 4" ו"משאלת מוות 5" וגם הם זכו להצלחה מסחרית אבל פחות מצד הביקורת. בשלהי הקריירה שלו זוהה ברונסון במידה רבה עם דמות כוכב "משאלת מוות". ב-1984 ירה תושב ניו יורק, ברנרד גץ, בארבעה צעירים ברכבת התחתית של ניו יורק לאחר שלטענתו ניסו לשדוד אותו. לאחר שהעיתונות קישרה בין המקרה ובין "משאלת מוות", חרג ברונסון משתיקתו התקשורתית הרגילה ואמר כי הוא אינו ממליץ לאנשים לנסות ולחקות את דמותו הקולנועית.
ב-1975 שיחק ברונסון יחד עם ג'יימס קובורן בסרטו הראשון של הבמאי וולטר היל, "גבר ללא חת" (Hard Times) וב-1977 גילם את דמותו של דן שומרון בסרט הטלוויזיה "פשיטה על אנטבה" (Raid on Entebbe). עוד שיחק ב-1977 בסרטו של דון סיגל "מוקש חי" (Telefon). בשנות ה-70 של המאה ה-20 הרבה לעבוד עם הבמאי ג'יי לי ת'ומפסון. רוב הסרטים הללו התאפיינו בסצינות אלימות מאוד ומבקרי הקולנוע קטלו אותם אך הם זכו בהצלחה מסחרית רבה. בתחילת שנות ה-80 היה ברונסון כבר בן 60, גיל בוגר לגיבורי סרטי פעולה. הוא אמנם כיכב בסרטי ההמשך של סדרת "משאלת מוות" אך מיעט בהשתתפות בסרטים אחרים. בשנת 1983 גילם בלש במשטרת ניו יורק בסרט הפשע "מ-10 עד חצות" לצידה של קלי פרסטון. בשנת 1984 חלתה אשתו במחלת הסרטן והוא מיתן עוד יותר את פעילותו הקולנועית. במחצית הראשונה של שנות ה-90, שנות המשחק האחרונות בקריירה שלו, שיחק בייחוד בסרטי טלוויזיה.
חיים פרטיים
עריכהבין השנים 1949 עד 1967 היה ברונסון נשוי להארייט טנדלר ונולדו להם בן ובת. ב-1963, בעת צילומי "הבריחה הגדולה" פגש ברונסון את השחקנית הבריטית ג'יל איירלנד, שהייתה נשואה באותה עת לדייוויד מקאלום ששיחק איתו באותו סרט. שני הזוגות התגרשו לאחר מספר שנים וב-1968 נישאו ברונסון ואיירלנד. בשנים שלאחר מכן שיחקו יחדיו בסרטים רבים. לזוג נולדה בת והם אימצו בת נוספת שנותרה יתומה לאחר שאמה, ידידה קרובה של הזוג, נפטרה בגיל צעיר[2]. ברונסון היה נשוי לאירלנד עד מותה מסרטן השד בגיל 54 בשנת 1990. בשנת 1998 נישא ברונסון, בפעם השלישית, לקים ויקס.
ב-30 באוגוסט 2003 נפטר ברונסון מדלקת ריאות בעת שטופל במרכז רפואי בלוס אנג'לס בשל מחלת אלצהיימר ממנה סבל. ברונסון היה במצב בריאות גרוע מאז ניתוח החלפת מפרק הירך אותו עבר באוגוסט 1998. ברונסון נקבר ביישוב בראונסוויל שבוורמונט, סמוך לבית אשר היה ברשותו בעיר וסט וינדזור.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של צ'ארלס ברונסון (באנגלית)
צ'ארלס ברונסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- צ'ארלס ברונסון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
צ'ארלס ברונסון, באתר AllMovie (באנגלית)
צ'ארלס ברונסון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- צ'ארלס ברונסון, באתר Metacritic (באנגלית)
צ'ארלס ברונסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- כתבה המתמקדת בחייו הפרטיים
- אהרון קשלס, משאלת מוות - הפרק האחרון, באתר ynet, 1 בספטמבר 2003
- צ'ארלס ברונסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- צ'ארלס ברונסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
