צ'ארלס סימיק

צ'ארלס סימיק
Charles Simic
לידה	9 במאי 1938; בלגרד, ממלכת יוגוסלביה
פטירה	9 בינואר 2023 (בגיל 84); דובר, ניו המפשייר, ארצות הברית
שם לידה	דושאן סימיץ'
מדינה	ארצות הברית, סרביה
מקום לימודים	אוניברסיטת ניו יורק, תיכון אוק פארק
שפות היצירה	אנגלית, צרפתית, סרבית
הושפע מ	צ'סלב מילוש
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1972); PEN Translation Prize (1980); Harold Morton Landon Translation Award (1993); פרס המהגרים הגדול (2008); Horst Bienek Award for Poetry (2003); עמית האקדמיה האמריקאית לשירה (1998); Arts and Letters Award in Literature (1976); עמיתי מקארתור (1984); זר הזהב (2017); פרס פוליצר לשירה (1990); פרס וילצ'יק (2011); פרס וולאס סטיבנס ;

צ'ארלס סימיק (Charles Simic; ‏9 במאי 1938 – 9 בינואר 2023) היה משורר אמריקאי ממוצא יוגוסלבי, מסאי ומתרגם, חתן פרס פוליצר בשירה (1990).

ביוגרפיה

נולד כדושאן סימיץ' בבלגרד שביוגוסלביה. ילדותו עברה בצל אסונות מלחמת העולם השנייה. בשנת 1953 היגר עם אמו ואחיו לפריז וכעבור שנה הצטרפו אל אבי המשפחה בניו יורק. כעבור זמן קצר עברו להתגורר בפרבר של שיקגו, שם סיים את לימודי התיכון. לימודיו באוניברסיטת שיקגו נקטעו עקב גיוסו לצבא ב-1961. לאחר שחרורו ב-1963 למד לתואר בוגר באוניברסיטת ניו-יורק.

משורר

צ'ארלס סימיק פרסם יותר מעשרים כרכים של שירה, מסות ותרגומי שירה. שיריו הראשונים נדפסו בכתב העת היוקרתי לשירה, "שיקגו רוויו". ספרו הראשון יצא לאור בשנת 1966.

סימיק תרגם לאנגלית מלשונות הבלקן, מסרבית-קרואטית, מקדונית, סלובנית וגם מצרפתית.

מורה ומרצה

משנת 1973 קבע את מושבו בניו המפשייר, וכיהן שנים רבות כמורה ומרצה פרופסור לספרות באוניברסיטת ניו המפשייר, ואף ניהל את החוגים לכתיבה יוצרת.^[1]

פרסים והוקרה

פרס פוליצר על שירתו בשנת 1990, כשכינס את שיריו בספר "העולם אינו נגמר". הספר יצא גם בתרגום עברי, בהוצאת "קשב לשירה".
ב-2007 הוכרז כמשורר הלאומי של ארצות הברית, והוא המשורר ה-15 הנושא בתואר הנכבד הזה,
חתן פרס המשוררים גם ב-2008^[1].

חיים אישיים

ב-1964 נשא לאשה את הלן דובין - מעצבת אופנה^[1], ולזוג שני ילדים.

שיר לדוגמה של צ'ארלס סימיק

אקלים קשה, תרגמה מאנגלית אורה סגל

הַמֹחַ עַצְמוֹ בְּתוֹךְ גֻלְגָלְתוֹ

הוּא קַר מְאֹד,

עַל פִּי אַלְבֶּרטוּס מַגְנוּס.

הוּא דוֹמֶה לְמִשְׁטַח טוּנְדְרָה

עַל פִּי קְנֵה הַמִדָה שֶׁל הַיְקוּם.

רוּחַ מִן הַגַלָקְסיָה,

הָרֵי קֶרַח רָמִים בַּמֶרְחַק.

לַיְלָה קֹטְבִי.

סְפִינַת נוֹסְעִים גְדוֹלָה לְכוּדָה בַּקֶרַח.

אוֹרוֹת בּוֹדְדִים דוֹלְקִים עַל הַסִפּוּן.

שֶׁקֶט וְקֹר אַכְזָר.

ספריו בעברית

איפה פפה?, לילדים, תרגם יונתן ניראד, עריכה – דלית לב, עם עובד, תל אביב, 2001.
העולם אינו נגמר, שירים בפרוזה, מאנגלית – משה דור, קשב לשירה, תל אביב, 2004.
מה אמרו הצוענים לסבתי, תרגם מאנגלית – משה דור. הוצאת כרמל, 2010.

לקריאה נוספת

שיחה עם צ'ארלס סימיק (מראיינים: יהודה ויזן, ערן הדס); צ'ארלס סימיק – שיר הפרוזה: שירתם של שוטי הכפר (מאנגלית: יהודה ויזן); צ'ארלס סימיק – אני אחרון... (מאנגלית: משה רון), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס סימיק בוויקישיתוף

צ'ארלס סימיק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ההכרזה על מינויו של סימיק למשורר הלאומי, אתר ספריית הקונגרס
יצחק לאור, אשה מניחה אצבע על שפתיה, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
ארז שוייצר, "מה אמרו הצוענים לסבתי" מאת צ'ארלס סימיק, תהיי לי הסכין, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
צ'ארלס סימיק, תרגום: ערן צלגוב, שירים: שפת אם; אבטיחים; אימפריה של חלומות; להסביר דברים אחדים; מוזיקת לילה זעירה; מסך טלוויזיה אפל; בספרייה, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, יוני 2019
צ'רלס סימיק (1938-), דף שער בספרייה הלאומית
צ'ארלס סימיק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
צ'ארלס סימיק, באתר Discogs (באנגלית)
צ'ארלס סימיק, באתר Songkick (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ המשורר צ'ארלס סימיק הלך לעולמו בגיל 84, באתר ynet, 10 בינואר 2023

[:0-1] ¹ ² ³ המשורר צ'ארלס סימיק הלך לעולמו בגיל 84, באתר ynet, 10 בינואר 2023

[1]


לידה	9 במאי 1938 בלגרד, ממלכת יוגוסלביה
פטירה	9 בינואר 2023 (בגיל 84) דובר, ניו המפשייר, ארצות הברית
שם לידה	דושאן סימיץ'
מדינה	ארצות הברית, סרביה
מקום לימודים	אוניברסיטת ניו יורק, תיכון אוק פארק
שפות היצירה	אנגלית, צרפתית, סרבית
הושפע מ	צ'סלב מילוש
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1972) PEN Translation Prize (1980) Harold Morton Landon Translation Award (1993) פרס המהגרים הגדול (2008) Horst Bienek Award for Poetry (2003) עמית האקדמיה האמריקאית לשירה (1998) Arts and Letters Award in Literature (1976) עמיתי מקארתור (1984) זר הזהב (2017) פרס פוליצר לשירה (1990) פרס וילצ'יק (2011) פרס וולאס סטיבנס