פתיחת התפריט הראשי

יהודה ויזן

משורר, מתרגם ומבקר שירה ישראלי

ביוגרפיהעריכה

יהודה ויזן נולד ביהוד, ואת לימודיו התיכוניים השלים בתיכון בליך רמת גן. בשנת 2006 הקים את כתב העת "כתם" יחד עם עודד כרמלי. השניים ערכו יחדיו את שלושת הגליונות הראשונים ואילו את השלושה הבאים ערך ויזן לבדו. בשנת 2007 ייסדו הוא וכרמלי את פסטיבל תל אביב לשירה שנערך במקביל וכתגובה לפסטיבל מטולה. כמו כן, באותה השנה, הניחו השניים חבילה חשודה (קופסה צבעונית עם עטיפה של פו הדוב, בלונים והכיתוב "תיק תק, תיק תק, כתם שתיים עוד שבועיים") על מפתן בית העמותה וכתב העת הליקון, שאנשיו הזמינו חבלני משטרה שפוצצו את החבילה. השניים נחקרו במשטרה וטענו כי מדובר במטאפורה לנפיצות של הגיליון הקרוב (בו פורסם תחקיר על היקף התיקצוב הממשלתי בו זוכה עמותת הליקון). לאחר פרישתו של כרמלי מעריכת 'כתם', נפרדה דרכם הספרותית של השניים.

בשנת 2008, ופעם נוספת בשנת 2011, ערך ויזן גיליון מיוחד, בפורמט עיתון, של כתב העת הוותיק 'עכשיו'. במהלך השנים שימש כמבקר השירה ב"הארץ", "וואלה!", "Time Out תל אביב", ובתוכנית התרבות "דיבור חדיש" ששודרה בערוץ 8. ביוני 2011 ייסד ויזן את כתב העת והוצאת הספרים 'דחק לספרות טובה'.

בינואר 2016 יצא לאור רומן הביכורים של ויזן, פֶּקַח, בהוצאת אחוזת בית, שזיכה אותו ואת ההוצאה, עוד בטרם פרסומו, בפרס שרת התרבות.

מפרסם ביקורת ספרים במוסף "ספרים" של העיתון "הארץ". בעקבות ביקורת חריפה שלו על ספרו של מיכאל גלוזמן, "שירת הטבועים: המלנכוליה של הריבונות בשירת שנות החמישים והשישים", שלדעתו כופה תבניות קשיחות על היצירות מבלי להיות קשוב לתוכנן הספרותי,[1] פורסמה תגובה למאמר זה, עליה חתומים "מורות ומורי החוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב", ששללה מכל וכל את גישתו של ויזן.[2]

בנוסף לפועלו הספרותי, התפרנס לאורך השנים מאימון קבוצות כדורסל, הוראה ומעבודות בניין. נשוי למיכל ומתגורר בתל אביב.

יצירתועריכה

שירהעריכה

  • שירי יהודה, הוצאת 'עכשיו', 2006
  • מבוא לאסתטיקה קלה, הוצאת 'פלונית', 2008
  • פכורים, הוצאת 'עכשיו' / 'דחק', 2012

תקנות שכנגדעריכה

 
עטיפת הספר

הספר תקנות שכנגד כולל את שיריו של יהודה ויזן הכוללים פולמוס וביקורת בנושאם פוליטיים, כגון למשבר ההגירה באירופה עליו כתב ויזן את השיר "אֵירוֹפָּה לֹא עוֹצֶמֶת עַיִן", המלווים בהומור. כמוטו לספר בחר ויזן את המשפט ""לא כל האומר שירה, הוא אומר שירה".

דביר שוורץ כתב בביקורת על הספר:"ב'תקנות שכנגד' ממשיך ויזן בחתירתו אל עבר זיקוק השירה ובחיפוש האופן הנכון של שימוש במילים. בפולמוס מתובל בהומור ובביקורת מושחזת בשנינות, ותוך מחוות-התכתשות למשוררים כגון א"א פו, אצ"ג, מאיר ויזלטיר, ויליאם בלייק ואחרים, דוחק ויזן את הקורא לחשיבה מחודשת על מוסכמות משדה הספרות העברית והעולמית "[3].

הספר יצא לאור בשנת 2016 בהוצאת 'מקום לשירה'.

פרוזהעריכה

ספר ילדיםעריכה

  • אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, איורים: נועה ויכנסקי, הוצאת 'קרן', 2019[4]

עריכהעריכה

  • כתם – עיתון לשירה יומית - שישה גיליונות (2006–2008), (את שלושת הגיליונות הראשונים ערך בשיתוף עם עודד כרמלי)
  • עונתון עכשיו, גיליון מיוחד של כתב העת הוותיק, שראה אור בפורמט עיתון ב-2008 ושוב בראשית 2011, (בשיתוף עם פרופ' גבריאל מוקד)[5][6]
  • חדשה - אנתולוגיה לשירה עכשווית, הופיעה ב-2008 כגיליון מספר 5 של כתב העת 'כתם', ובה שיריהם של 46 משוררים בני דור השירה העכשווי.
  • שימש כעורכו של "פסטיבל ת"א לשירה".
  • דחק - משמש כעורכם של כתב העת וסדרת הספרים 'דחק - כתב עת לספרות טובה'.

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מיצירתו:

על יצירתו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יהודה ויזן, "שירת הטבועים": מיכאל גלוזמן מתעקש לנתח שירה בעזרת שבלונות אבחוניות, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2018
  2. ^ מורות ומורי החוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב, "במקום דיון פורה ודיאלוג רציני, יהודה ויזן הולם בלשונו", באתר הארץ, 9 בנובמבר 2018
  3. ^ דביר שוורץ, ‏סקירת הספר, השילוח גיליון 1, באוקטובר 2016
  4. ^ טל מרמלשטיין, ‏הבשורה על פי יהודה, באתר ישראל היום, 2 אוגוסט 2019
  5. ^ מיה סלע, עכבר העירגבריאל מוקד: עורך ספרותי מוכרח להסתכסך, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
  6. ^ בועז כהןגבריאל מוקד במדינת הגמדים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011