צ'ארלס ספראג

צ'ארלס ארתור ספראג (באנגלית: Charles Arthur Sprague;‏ 12 בנובמבר 1887 – 13 במרץ 1969) היה פוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אורגון ה-22 בשנים 1939–1943. הוא גם היה העורך והמוציא לאור של העיתון Oregon Statesman בשנים 1929–1969.

צ'ארלס ספראג
Charles A. Sprague

צ'ארלס ספראג
לידה	12 בנובמבר 1887 לורנס, קנזס, ארצות הברית
פטירה	13 במרץ 1969 (בגיל 81) סיילם, אורגון, ארצות הברית
שם מלא	צ'ארלס ארתור ספראג
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות סיטי ויו, סיילם, אורגון, ארצות הברית
השכלה	קולג' מונמות'
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל אורגון ה־22 9 בינואר 1939 – 11 בינואר 1943 (4 שנים) → צ'ארלס מרטין ארל סנל ←
פרסים והוקרה
פרס אלייג'ה פאריש לאבג'וי (1955)

ראשית חייו

צ'ארלס ספראג נולד בעיר לורנס שבקנזס, כבנם של צ'ארלס אלן ספראג, מפעיל מעלית תבואה, ושל קרוליין גלאזגו. הוא גדל עם אחיו, רוברט וייט, בעיר קולומבוס ג'נקשן, איווה, שם הוא למד בבתי ספר ציבוריים ועבד אצל אביו. הוא החל ללמוד בקולג' מונמות' באילינוי, ושילם את הוצאות לימודיו מעבודה ככתב בעיתונים אזוריים. כאשר הכנסתו לא הייתה מספקת, הוא עזב את הלימודים בסוף שנת הלימודים השנייה שלו, ועבד שנתיים כמנהל בית ספר וכמורה בעיר איינסוורת' שבאיווה. בשובו למונמות', שימש ספראג כעורך עיתון הסטודנטים של הקולג'. מכאן והלאה הוא פיתח שאיפה להמשיך בתחום העיתונות. לאחר סיום לימודיו בהצטיינות ב-1910, היה ספראג למפקח הראשי של בתי הספר בעיר וייטסבורג שבמדינות וושינגטון. שנתיים לאחר מכן הוא נשא לאישה את בלאנש צ'מברלין, שהייתה מנהלת בית ספר יסודי מקומי, ולשניים נולדו שני ילדים. עד מהרה מונה ספארג כעוזר המפקח הכללי לחינוך הציבורי במדינת וושינגטון.

קריירה עיתונאית

ב-1925 עבר ספראג לאורגון, רכש שליש מהמניות של העיתון Corvallis Gazette-Times, והיה למנהל העסקי שלו. ארבע שנים לאחר מכן הוא רכש שני-שלישים מהמניות של העיתון Oregon Statesman, שבהמשך היה לעיתון המשפיע ביותר בבירת המדינה סיילם. במשך ארבעים השנים הבאות, היה ספארג העורך והמוציא לאור של עיתון זה. ב-1955 קיבל ספראג את פרס העיתונות על שם אלייג'ה פאריש לאבג'וי, וכן תואר דוקטור לשם כבוד מקולג' קולבי. ספראג קנה לעצמו שם כאחד מעורכי העיתונים והפרשנים המובילים באזור הפסיפיק נורת' וסט, ומאמרי המערכת שכתב הודפסו לעיתים קרובות מחדש בעיתונים הגדולים בארצות הברית. ספראג רכש מוניטין ארצי כדובר רהוט של ערכי העיירות הקטנות, השמרנות הפיסקלית, והאינטרנציונליזם. הוא שלט בעיתון עד ליומו האחרון. אף על פי שהיה רפובליקני מוצהר, הוא נקט בעמדה עצמאית בענייני השעה, ושיקף את הדעה הפרוגרסיבית שלעיתים קרובות הייתה מקור לעימותים מול מנהיגי מפלגתו.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1938 היססו הרפובליקנים אם להציב אתגר למושל אורגון המכהן, איש המפלגה הדמוקרטית, צ'ארלס מרטין, שזכה לתמיכה חזקה מאנשי העסקים הרפובליקנים. כתוצאה מכך זכה ספראג בקלות במועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת המושל מבין שמונה מועמדים. באותה עת היה מרטין מבקר חריף של הניו דיל, ובבחירות המקדימות של מפלגתו ניצב מולו האיש שזכה לתמיכת ממשל הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, חבר הסנאט המדינתי, הנרי הס. תוך כדי שהוא ניצל את הפילוג בשורות הדמוקרטים, הפך ספראג את התערבות הממשל לנושא מרכזי במסע הבחירות שלו, ודחק במצביעים "להתנכר להתערבות חיצונית בעניינים פנימיים". מרטין ובעלי בריתו תמכו במסע הבחירות של ספראג. על אף היותו מתמודד חסר סיכוי לכאורה, היה ניצחונו של ספראג ברור, והוא ניצח בבחירות הכלליות ב-32 מתוך 36 מחוזות אורגון, ובסך הכל גרף 214,062 קולות מול 158,744 הקולות של הס. בבחירות אלו זכו הרפובליקנים ברוב בסנאט המדינתי של 21 מושבים מול 9 המושבים של יריביהם, ובבית הנבחרים המדינתי הם זכו ב-50 מושבים מול 10 המושבים של יריביהם.

מושל אורגון

כמושל, עורר ספראג את המורשת הפופוליסטית של ג'ורג' ג'וזף וג'וליוס מאייר. בגיבוי הן מצד הפועלים והן מצד המגזר התעשייתי, הוא החל מידית לשפר את שירותי התעסוקה המדינתיים והנהיג תוכניות הכשרה מקצועית כדי לסייע למובטלים, זאת כמאמץ לחלץ את אורגון מהשפל הגדול. הוא הפעיל תהליכי מודרניזציה במערכת החינוך המדינתית באמצעות קידום חקיקה שדאגה ליציבות בבתי הספר במחוזות הכפריים. הוא הפחית את החוב המדינתי ב-12 מיליון דולר ודאג לאיזון התקציב במקביל להגדלת שירותי הרווחה החברתיים. ספראג סייע לשמור על השקט בסכסוכי עבודה כאשר התנגד באופן החלטי לחוק למניעת פיקוח, שמאוחר יותר נקבע כנוגד את החוקה על ידי בית המשפט העליון של ארגון. עם זאת הוא איבד את התמיכה הפוליטית של האיגודים המקצועיים, כתוצאה ממדיניותו להענקת חוזים מדינתיים לאלו שהגישו את ההצעות הזולות ביותר, בין אם הם היו חברות שעובדיהם היו מאוגדים, ובין אם לאו.

הרפובליקנים ציפו למצב של קלות מבחינה חקיקתית ופוליטית. אף על פי כן, ספראג הטיל וטו על הצעות חוק רבות שהועברו על ידי עמיתיו הרפובליקנים, עד כי מתנגדיו ניסו ליזום בחירות חוזרות. ניסיון זה כשל, אך יעילותו של ספראג ירדה.

במהלך תקופת כהונתו של ספראג כמושל, הייתה אורגון למדינה הראשונה בארצות הברית שיזמה פעולות שליטה על כריתת עצים כדי להבטיח אכיפה של פעולות ייעור פרוגרסיביות. פעולות אלו כללו הגנה על עצים מפני שריפות לבירוא יערות, הימנעות מכריתת עצים צעירים במהלך פעולות כריתה, ושמירה על מספר מסוים של עצים בוגרים למטרות הזרעה. בנוסף, אומצה תוכנית למחקר ייעור מדינתי. ספראג גם דאג שתינתן למדינה סמכות לרכוש קרקעות נטושות לייעור מחדש. "טיפול חכם בקרקעות היערות הטבעיים", הוא הכריז, "מצריך את ביסוסם תחת בעלות ציבורית, למעט אלו שהקרקעות נמצאות בידיהם של חברות פרטיות חזקות שמסוגלות לטפל בהם לטווח ארוך".

עם התגברות הלחצים לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, ניסה ספראג למתן את הדעות ואת הגישה כלפי היפנים. מסע הבחירות למשרת המושל של 1942 החל כאשר אירעה המתקפה על פרל הארבור. ביום המתקפה הוא פקד על האזרחים ממוצא יפני להישאר בבתיהם וקרא לתושבי אורגון לא להטריד אותם. ספראג המשיך להגן על היפנים עד שעמיתו הרפובליקני, מזכיר המדינה של אורגון, ארל סנל נכנס למירוץ. בשלב זה נטה ספראג ימינה, אך באמצע פברואר הוא "דחק לביצוע פעולה נוספת כדי להסיר את האיום הזה והמליץ על כליאתם". כמה ימים לאחר מכן חתם הנשיא רוזוולט על צו נשיאותי 9066. ספראג לא כלל את דעותיו או את עמדותיו הפוליטיות בסוגיה זו במסע הבחירות שלו, ואלו לא דווחו בעיתונות.

בכל מקרה, ספראג הפסיד בבחירות המקדימות לסנל, שבבחירות הכלליות נבחר כמושל אורגון הבא. ספראג חש תחושה צורבת של הפסד, ומאוחר יותר התחרט על שינוי דעתו בנוגע ליפנים. הוא תמך בשובם של המפונים היפנים ובהשבת רכושם בדצמבר 1944, הגן עליהם באסיפות, ואף קיבל עיטור מאת הקיסר הירוהיטו "על שירות מצוין לעניין היפני" זמן קצר לפני מותו.

ב-1944 ניסה ספראג להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית, אך בבחירות המקדימות של הרפובליקנים הוא הפסיד לגאי קורדון, שנבחר.

מותו והנצחתו

צ'ארלס ספראג נפטר בסיילם ב-13 במרץ 1969. הוא נטמן בבית הקברות סיטי ויו שבעיר. על שמו נקרא ב-1972 בית ספר תיכון בסיילם.

ספראג היה קרוב משפחה רחוק של שניים ממושלי רוד איילנד, ויליאם ספראג השלישי וויליאם ספראג הרביעי.

לקריאה נוספת

• Floyd J. McKay (Winter 1995–1996). "Charles Sprague's Internal Wars: Civil Liberties Challenges of an Editor and Governor". Oregon Historical Quarterly.

קישורים חיצוניים

• צ'ארלס ספראג באנציקלופדיה של אורגון (באנגלית)
• צ'ארלס ספראג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• צ'ארלס ספראג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)