צ'ארלס פירסון
לוטננט גנרל צ'ארלס פירסון (באנגלית: Charles Pearson; יולי 1834 ביאוביל, האימפריה הבריטית - 2 באוקטובר 1909 בנורווד עלית, האימפריה הבריטית) היה איש צבא בריטי שהתפרסם בעיקר עקב פיקודו על הכוח הבריטי במהלך המצור על אשאו במלחמת הזולו. במסגרת קרב זה, הצליח פירסון להחזיק מעמד בעיר אשאו במשך 70 יום, כשהוא בנחיתות מספרית בולטת.
לידה |
יולי 1834 יאוביל, האימפריה הבריטית |
---|---|
פטירה |
2 באוקטובר 1909 (בגיל 75) נורווד עלית, האימפריה הבריטית |
מדינה | הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
השתייכות | הצבא הבריטי |
תקופת הפעילות | 1852–1895 (כ־43 שנים) |
דרגה | לוטננט גנרל |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת קרים מלחמת הזולו | |
עיטורים | |
אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש אביר מסדר האמבט | |
ביוגרפיה
עריכהתחילת דרכו
עריכהפירסון נולד ביולי 1834 בעיר יאוביל (Yeovil) שבמחוז סאמרסט, שבאימפריה הבריטית. אביו, שנקרא גם כן צ'ארלס פירסון, היה אדמירל שפיקד על כוחות צי במלחמת חצי האי. בשנת 1852 הוא התגייס לצבא הבריטי והוצב ברגימנט החי"ר ה-99. בפברואר 1853 הועבר לרגימנט החי"ר ה-31, וב-15 ביוני 1855 קודם לדרגת לוטננט. הוא לחם בשורות הרגימנט ה-31 במהלך מלחמת קרים, ועל אומץ ליבו במהלך המצור על סבסטופול עוטר בציון לשבח (Mentioned in dispatches). לאחר המלחמה עוטר במדליית קרים, וקיבל את מדליית קרים הטורקית מטעם אבדילמג'יט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית.
ב-15 בפברואר 1856 הועלה לדרגת קפטן, באוגוסט 1857 הועבר לרגימנט החי"ר ה-3, וב-2 במאי 1865 הועלה לדרגת מייג'ור. בשנת 1866 נישא למריאן קתרין מאנדי, בתו של לוטננט קולונל סר רוברט מילר מאנדי. ב-14 באוגוסט 1867 קיבל פיקוד על הגדוד ה-2, בד בבד עם קידומו לדרגת לוטננט קולונל. ב-14 באוגוסט 1872 קיבל דרגת קולונל לשם כבוד, והועבר לאפריקה. מנובמבר 1876 עד דצמבר 1877 מילא תפקידי פיקוד ומטה בחיל המצב הבריטי במושבת נטאל.
מלחמת הזולו
עריכה- ערך מורחב – מלחמת הזולו
עם פרוץ מלחמת הזולו בינואר 1879, פירסון מונה בידי לורד צ'למספורד למפקד "טור הפלישה מס' 1", אשר כלל 1,700 חיילים והיה אמור לפלוש אל דרום ממלכת הזולו בגזרת נהר הטוגלה התחתון. הטור שלו הגיע עד הריסות המיסיון הנורווגי באֶשאוֹ והחל להקים ביצורים כדי להגן על המחנה לקראת התקפה על עיר הבירה אוּלוּנדִי שהייתה יעד ההתקפה של הטור. פירסון קיבל ב-22 בינואר את הדיווח על קרב איסאנדלוואנה והתבוסה של הטור הבריטי המרכזי. יחד עם פקודה לביטול ההתקדמות אל עבר אולונדי שכן היו שני הטורים אמורים להגיע ולכבוש יחד את העיר. לורד צ'למספורד הורה לו כי עליו: "להתייחס אל כל ההוראות שלי כמבוטלות ולפעול בכל דרך שאתה חושב שהכי רצויה לטובת הטור שתחת פיקודך." בו בזמן החלו כוחות הזולו בפיקודו של הנסיך דבולמנזי קמפנדה בניסיון לאגף את אשאו. פירסון שקל לסגת, אולם דבולמנזי ניצל את המצב ושבר את נתיב האספקה של הטור הדרומי, תוך שהוא מכתר בכך את המיסיון לחלוטין. פירסון הורה לחייליו להתחפר והחל להתכונן לקראת מצור.
המצור על אשאו נמשך 70 ימים, וחייליו של פירסון התגוננו בגבורה נגד הכוחות העדיפים של הזולו. עוד במהלך המצור הוענק לו אות מסדר האמבט. צ'למספורד הסיג את כוחותיו מהגזרה המרכזית, והחל להכין כוח חילוץ כדי לשחרר את המצור על אשאו. הכוח מנה כ-5,670 חיילים בריטים ואפריקאים, והחל במסע אל המיסיון למיסיון ב-29 במרץ. הוא נצפה על ידי מגיני המיסיון ב-1 באפריל, וב-2 באפריל 1879 הביס את כוחות הזולו בקרב גינגינדלובו, ואילץ את דבולמנזי להסיר את המצור. פירסון חזר לבריטניה, התקבל שם כגיבור. המלחמה כשלעצמה הייתה לא פופולרית בבריטניה, כיוון שצ'למספורד והנרי ברטל פריר יצא אליה על דעתם בלבד. לאחר התבוסה הקשה באיסאנדלוואנה, המצור על אשאו וקרב רורק'ס דריפט היו כמשב רוח רענן עבור הציבור בבריטניה. כאשר פירסון חזר אל עיר הולדתו, פעמוני הכנסייה צלצלו, והוא התקבל בידי ראש העיר שהשווה אותו לגיבורים ידועים אחרים מהאזור המערבי של אנגליה.
אחריתו
עריכהבניגוד לקצינים בריטיים רבים אחרים, פירסון הגן על הדרך שבה נוהלה מלחמת הזולו. ב-1 באפריל 1883 הוא הועלה לדרגת גנרל-מייג'ור, ושנתיים לאחר מכן מונה למפקד הכוחות הבריטיים באיי הודו המערבית. הוא נשאר בתפקיד עד מרץ 1890. ב-28 בינואר 1891 הועלה לדרגת לוטננט גנרל, ופרש מהצבא ב-1 באפריל 1895. ב-22 בדצמבר 1899 הוא נסע לסאות'המפטון כדי ללוות את חייליו לשעבר שכעת יצאו למלחמת הבורים. פירסון מת ב-2 באוקטובר 1909 בעיר נורווד עלית שבמחוז סארי, והוא בן 75.
לקריאה נוספת
עריכה- איאן נייט, ד"ר אדריאן גרייבס, "המערכה בדרום אפריקה של 1878/1879", הוצאת דבינייר, 2005. (קובץ PDF(הקישור אינו פעיל))
- פול מקנייל, "דוגמה צבאית: מלחמות הזולו", פורסם באתר טקטיקה, 2008. (קובץ PDF)
- John Laband, "Historical Dictionary of the Zulu Wars", Scarecrow Press, 2000
- Ian Knight, "The Zulu War 1879", Osprey, 2003.
- Colenso, Frances Ellen, "History of the Zulu War and Its Origin", London: Chapman & Hall, 1880
- Thompson, Paul Singer, "Black soldiers of the queen: the Natal native contingent in the Anglo-Zulu War", University of Alabama Press, 2006
- David, Saul, "Zulu the Heroism and Tragedy of the Zulu War of 1879", London: Penguin, 2004
- Morris, Donald R, "The Washing of the Spears, the Rise and Fall of the Zulu Nation", London: Book Club Associates, 1970
- Hamilton Browne, Col G. T., "A Lost Legionary in South Africa", London: Werner Laurie, 1912