פתיחת התפריט הראשי

מלחמת חצי האי היא אחת מהמערכות במלחמות הנפוליאוניות, שהתחוללה בין 1807 (או 1808) ל-1814. צרפת הנפוליאונית לחמה נגד ספרד ובנות בריתה, אנגליה ופורטוגל, על השליטה בחצי האי האיברי.

מלחמת חצי האי
מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות
El dos de mayo de 1808 en Madrid rdit.jpg
"השניים במאי 1808", מאת פרנסיסקו דה גויה
תאריך התחלה: 2 במאי 1808
תאריך סיום: 17 באפריל 1814
משך הסכסוך: 6 שנים
מקום: חצי האי האיברי ודרום צרפת
תוצאה: ניצחון לבעלות הברית
חתימת חוזה פריז
הצדדים הלוחמים

הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה  הקיסרות הראשונה

בעלות הברית:
Flag of Spain (1785–1873, 1875–1931).svg ממלכת ספרד
בריטניהבריטניה  בריטניה
Flag of Portugal (1750).svg ממלכת פורטוגל

מפקדים

Imperial Standard of Napoléon I.svg נפוליאון בונפרטה
Bandera de España 1808-1813.svg ז'וזף בונפרטה
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה ז'ואקים מירא
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה ז'אן-אנדוש ז'ונו
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה ז'אן-דה-דייה סו
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה אנדרה מסנה
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה מישל נה
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה לואי-גבריאל סושה
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה ז'אן לאן
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה אדואר מורטייה
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה אוגוסט דה מרמון
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה ז'אן-בטיסט בסייר
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה ז'אן-בטיסט ז'ורדאן
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה קלוד ויקטור-פרן

כוחות

מאי 1808:
165,103
נובמבר 1808:
244,125
פברואר 1809:
288,551
ינואר 1810:
324,996
יולי 1811:
291,414
יוני 1812:
230,000
אוקטובר 1812:
261,933
אפריל 1813:
200,000

נובמבר 1808:
ספרדספרד 205,000
בריטניהבריטניה 31,000
Flag of Portugal (1750).svg ‏ 35,000
אפריל 1813:
172,000

אבידות

נפגעים: 180,000-240,000
91,000 הרוגים
237,000 פצועים

ספרדספרד 215,000 - 375,000 חיילים ואזרחים הרוגים
ספרדספרד 25,000 לוחמי גרילה הרוגים
דצמבר 1810 - מאי 1814:
בריטניהבריטניה 35,630 הרוגים

  • 24,053 מתים ממחלות
    32,429 פצועים

המלחמה נודעת בזכות השימוש הנרחב בלחימה על ידי קבוצות קטנות וזריזות, ולא במערכה מסודרת. סוג זה של מלחמה כונה בספרדית "guerrilla" ("מלחמה קטנה"), ובעקבותיה נטבע המושג "לוחמת גרילה" בשפות רבות.

שם המלחמהעריכה

למלחמה שמות שונים, בהתאם לנקודת המבט הלאומית של הצדדים הלוחמים בה.

באנגלית מכונה המלחמה The Peninsular War או The Peninsular Campaign (כלומר המערכה או המלחמה בחצי האי). בצרפתית היא מכונה Guerre d'Espagne et du Portugal ("מלחמת ספרד ופורטוגל"). בספרדית היא נקראת Guerra de la Independencia Española ("מלחמת העצמאות הספרדית") ובקטלאנית Guerra del Francès ("מלחמת האיש הצרפתי").

מהלך המלחמהעריכה

 
"השלושה במאי 1808", מאת פרנסיסקו דה גויה

בנובמבר 1807, לאחר סירובו של ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל להצטרף לחרם הימי על אנגליה שהטיל נפוליאון, שלח נפוליאון צבא לכיבוש פורטוגל. ליסבון נכבשה בקלות רבה, ובית המלוכה ברח לברזיל, יחד עם רבים מאצילי הממלכה.

המהלך נעשה בתיאום עם ספרד, תוך הבטחה כי חלקים מתוך פורטוגל יוענקו לה בתמורה לתמיכתה במהלך. לאחר השלמת כיבוש פורטוגל, הורה נפוליאון לצבאו להשתלט בחשאי על נקודות מפתח במדינה, ולכבוש את המדינה. הצבא הספרדי למרות גודלו הרב ועוצמתו מצא עצמו משותק וללא יכולת להתנגד, היות שהצבא הצרפתי כבר היה בתוככי המדינה. יתירה מזו, מיטב מחיילי הצבא הספרדי היו (כחלק מהעסקה עם צרפת) מוצבים בדנמרק ותחת פיקוד צרפתי. רק שני מחוזות נשארו חופשיים: גליסיה ואנדלוסיה.

המלך קרלוס הרביעי אולץ להתפטר, ואת מקומו תפס בנו פרננדו השביעי. אך, שלטונו לא היה יציב, כך שלמעשה היה שליט בובה של נפוליאון.

ב-2 במאי 1808 החלה התקוממות במדריד, כשאזרחים תקפו את חיילי הצבא הצרפתי, כשהתקוממות זו דוכאה רק למחרת. ה-3 במאי נחקק בתודעה הלאומית כיום של מסע הרג וענישה על ידי הצבא הצרפתי. הדבר בוטא בציורו של פרנסיסקו דה גויה "שלושה במאי 1808", המתאר את הוצאתם להורג של אזרחים ספרדיים חפים מפשע.

הדבר עורר התקוממות בכל רחבי הממלכה, כשמחוז אסטוריאס הזעיר היה הראשון שגרש את הצבא הצרפתי משטחו. תוך שבועות אחדים, בכל רחבי ספרד גורשו ונהרגו חיילים צרפתים, דבר שהכריח את נפוליאון לצאת במלחמה כוללת כנגד ספרד.

ב-1 ביוני נשלח כוח צבאי של 65,000 חיילים צרפתיים לכבוש את ספרד. אף על פי שהכיבוש הושלם, החלה מלחמת גרילה בכל רחבי המדינה וכ-24,000 חיילים מצבאו נהרגו, דבר שגרם לקריסת הצבא כולו. בנוסף, גם הצבא האנגלי, שעד כה נמנע מלתקוף באירופה היבשתית, שלח אף הוא מספר גדודים לסייע למרד הספרדי. ואכן, הצבא הצרפתי נסוג, כשרק נווארה וקטלוניה נשארים בידו. למעשה, בפרק זמן זה נטה מצב הכוחות לטובת הצבא הספרדי ובני בריתו, אך הכלכלה הספרדית שניזוקה קשות במהלך הכיבוש והמרד העדיפה שלא לפתוח במלחמה כנגד הצבא הצרפתי, כך שלנפוליאון וצבאו הייתה הזדמנות לחזור ולתקוף.

בנובמבר 1808, נפוליאון, שלו סייעו חיילים מהגרנד ארמה, ניהל מערכה מהירה ומבריקה, תוך שימוש רב בטקטיקת תנועת מלקחיים, כשהוא כובש את ספרד בסערה במה שתואר כ"מפולת של אש ומתכת". עד תחילת דצמבר, הושלם כמעט כיבושה של כל ספרד. נפוליאון הדיח את המלך פרדיננד מכיסאו, ומינה את אחיו הגדול ז'וזף בונפרטה למלך ספרד.

הספרדים לא קיבלו את המלך החדש שמונה על ידי השלטון הכובש. אמנם היו בספרד גם תומכים בשלטונו של ז'וזף בונפרטה, אשר כונו "חוספינוס", ובאו מקרב הקבוצה שכונתה אַפְרֵנסֶסָדוֹס ("מצורפתים"). אולם, גם הליברלים הספרדים לא ראו ברובם בעין יפה רפורמות שנכפו על ארצם על ידי שלטון זר, וחברו לשמרנים בהתנגדותם הנחרצת לשלטון צרפת וז'וזף בונפרטה.

חלקים גדולים מספרד הוכרזו מחוזות צבאיים, תחת שליטה מלאה של מפקדי צבא שלא היו כפופים לז'וזף בונפרטה אפילו לא באופן רשמי. מצב זה עורר את ז'וזף בונפרטה לבקש ארבע פעמים את התפטרותו, שלא התקבלה על ידי אחיו.

המערכה בחצי האי האיברי נמשכה בעוצמה משתנה במשך חמש שנים. צרפת נחלה תחילה הצלחות, אך לא הצליחה לעקור את ההתנגדות הספרדית ואת הנוכחות הבריטית. ב-1812 החלה הכף נוטה לרעת הצרפתים, שכוחותיהם הידלדלו עקב מסעו של נפוליאון לרוסיה. בקיץ 1812 נפלה עיר הבירה מדריד לזמן מה לידי המורדים, לאחר קרב סלמנקה.

בינתיים, הצליח ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון להכניע את הכוחות הצרפתים בספרד, וגרם להם לסגת עד למעבר להרי הפירינאים ולתוך צרפת. כך למשל, כיבוש העיר בדחוס לאחר מצור עליה היווה נקודת הכרעה לטובת הכוחות האנגלו-פורטוגזיים. הכוחות האנגלו-פורטוגזים כבשו את העיר בורגוס בשלהי מאי, ובתוך כך איגפו את צבאו של ז'וזף בונפרטה, אחי נפוליאון, ואילצו אותו לסגת לעמק בנהר זאדורה. בקרב ויטוריה שנערך ב-21 ביוני 1813, הפסיד ז'וזף בונפרטה ונסוג עם צבאו לסן סבסטיאן. ולינגטון המשיך לרדוף אחרי הכוחות הצרפתיים והבריח אותם מסן סבסטיאן, שנשרפה ונבזזה על ידי הכוחות האנגלים והספרדים. לאחר התבוסה נטש ז'וזף סופית את כס מלכותו ושב לצרפת, שם התקבל בזעם על ידי הקיסר והצטווה לפרוש לאחוזתו ללא תפקיד רשמי.

בחודש יולי 1813 הצרפתים כבר נסוגו אל הרי הפירנאים. מרשל ז'אן-דה-דייה סו קיבל את הפיקוד על הכוחות הצרפתים והחל במתקפת נגד מוצלחת נגד בעלות הברית, כשהוא מנחיל להם תבוסות בקרב מאיה ובקרב רונססבאייס. על אף ניצחונותיו הוא איבד את המומנטום ונהדף על ידי הכוחות האנגלו-פורטוגזים, ולאחר קרב סוראורן ב-28 ביולי נמלט עם כוחותיו לעבר צרפת.

ב-7 באוקטובר פלשו בעלות הברית לצרפת. מיואש מהמצב הקשה, חתם נפוליאון ב-11 בדצמבר על הסכם ולנסי, הסכם נפרד עם ספרד, שבו נאלץ לשחרר ולהכיר בפרננדו השביעי כמלך ספרד בתמורה להפסקת אש. על אף ההסכם, לספרדים לא הייתה כל כוונה לסמוך על נפוליאון והם הפרו את הפסקת האש.

המלחמה נמשכה ובעלות הברית נחלו ניצחונות בקרב ניבל (10 בנובמבר 1813), קרב באיון (10-14 בדצמבר 1813), קרב אורטז (21 בפברואר 1814), וקרב טולוז (10 באפריל 1814).

לאחר תבוסת נפוליאון בקרב לייפציג נכנסו בעלות הברית לפריז ב־30 במרץ, נפוליאון התפטר ב-11 באפריל וגורש לאי אלבה. הפסקת אש הוכרזה ב-23 באפריל וב-30 במאי 1814 נחתם חוזה פריז בין צרפת לקואליציה האנטי-צרפתית השישית, בו נקבעו גבולות צרפת תחת שושלת בורבון והסתיים שלב זה של המלחמות הנפוליאוניות.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מלחמת חצי האי בוויקישיתוף