צ'י ג'י-גואנג
צ'י ג'י-גואנג (בסינית מסורתית: 戚繼光, בפין-יין: Qī Jìguāng; 12 בנובמבר 1528 – 17 בינואר 1588) היה מצביא, וסופר בתקופת שושלת מינג המאוחרת. הוא נודע כגנרל שהביא להכנעת הוו-קואו (wokou) ופיקד על ביצור והרחבת החומה הסינית. בנוסף, חיבר שלושה ספרי הדרכה על מיומנות צבאית, אשר ראו אור בין השנים 1561-1584.[1]
 | |
| לידה |
12 בנובמבר 1528 שאנדונג, הרפובליקה העממית של סין  |
|---|---|
| פטירה | 17 בינואר 1588 (בגיל 59) |
| מדינה |
שושלת מינג |
| דרגה |
גנרל, חייל |
| פעולות ומבצעים | |
|
פשיטות הווקאו לג'ג'יאנג | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
צ'י ג'י-גואנג נולד בעיירה לו-צ'יאו במחוז שאנדונג, לבית-אב עם מסורת צבאית ארוכה. צ'י היה דור שישי בשושלת של חיילים, אשר החלה כאשר אחד מאבותיה לחם עם ג'ו יואן-ג'אנג מייסד שושלת מינג.
אביו של צ'י ג'י-גואנג (1473-1544) היה קצין שהתמחה באומניות לחימה וגם בנשק-חם. הוא כיהן כסגן מפקד יחידת הנשק-החם בבייג'ינג בין השנים 1535–1538. צ'י ג'י-גואנג, בנו הבכור, נולד כשהיה בן 55. האב הקפיד שבנו בכורו ירכוש השכלה הן באמנויות הלחימה והן בחיבורי המופת הקונפוציאניים. צ'י הבן גילה עניין במקצוע הצבאי מגיל מוקדם. כבר בילדותו נהג לבנות סוללות ביצורים מחמר, ערם גרוטאות כדי ליצור קסרקטינים וייצר דגלים ממקלות במבוק ונייר. כול אלו שימשו אותו במשחקי מלחמה עם חבריו בהם שימש הוא עצמו כמפקד.
הקריירה הצבאית של צ'י ג'י-גואנג החלה בגיל 17, לאחר שאביו נפטר. בהתאם לנוהג המקובל הוא קיבל את דרגת אביו ותפקידו בירושה, והחל את השירות בפלך הולדתו - צפון-מערב פרובינציית שאנדונג.
בגיל 22, הגיע לבייג'ינג כדי להשתתף בבחינות הקיסריות הצבאיות. במהלך תקופה זו הופסקו לימודיו, כדי לסייע בהגנה על אזור מצפון לעיר הבירה, שהותקף על ידי שבטים נומאדיים. לאחר שהיחידות הצבאיות בפיקודו הצליחו לסכל את פלישת השבטים הנומאדיים, הוא קיבל קידום והושב לשאנדונג בשנת 1552.
קרבות נגד שודדי הוו-קואו עריכה
בשנת 1554 שודדי הוו-קואו פלשו לפרובינציית ג'ה-ג'יאנג, והקימו בסיסים יבשתיים, אשר שימשו למתקפות על שלוש ערים חשובות בשפך נהר היאנג-צה: האנג-ג'ואו, סו-ג'ואו ונאנג'ינג. כתוצאה מכך, מספר קצינים בכירים הודחו, וצ'י ג'י-גואנג קיבל קידום בדרגה ובתפקיד. בקרב הראשון הוא הפיל עם חיציו שלושה ממנהיגי השודדים, והוביל את חייליו לניצחון גדול.[2]
בשנת 1558 צ'י ועוד שלושה קצינים הודחו ודרגותיהם נשללו באופן זמני, לאחר שכשלו בהסגת הוו-קואו מאי בסמוך לפרובינציית ג'ה-ג'יאנג. בשנת 1559 הוא קיבל שוב את דרגתו ושב לפיקוד מבצעי. עד לסוף אותה שנה זכו היחידות בפיקודו לניצחונות משכנעים על הוו-קואו. למרות ההצלחה, צ'י סבר שלחייליו אין את הקשיחות הנדרשת. לכן, בשונה מהנוהג בתקופת שושלת מינג, לפיו השירות בצבא היה מקצוע העובר בירושה, ביקש שייאושר לו לגייס, באופן חריג, בחורים מאזור כפרי.
בשנת 1560, לאחר אישור בקשתו, גויסו כ-4,000 חיילים חדשים ממחוז יי-וו (Yìwū) בפרובינציית ג'ה-ג'יאנג. צ'י קבע את מערך האימונים, ואת גודל היחידות החדשות, אשר נקראו "צ'י ג'יא-בינג" (סינית מסורתית: 戚家兵), מילולית - 'הצבא של צ'י'. היחידות בפיקודו זכו לניצחונות גדולים, ובשנת 1562 קיבל צ'י ג'י-גואנג את הפיקוד על רצועת החוף של פרובינציית פוג'יין. הקצינים ממחוז יי-וו עברו עמו לגזרה החדשה. בנוסף, בשונה מהמקובל, אושר לצ'י לגייס עשרת-אלפים חיילים חדשים שאינם מקומיים, אלא מפרובינציית ג'ה-ג'יאנג.
בראשית שנת 1566, הוו-קואו נסוגו לכיוון ממלכת אנאם (וייטנאם של ימינו) בדרום. בסוף אותה שנה, כאשר הגזרה שבפיקודו כבר התפרשה על רצועת חוף באורך יותר משבע-מאות ק"מ, צ'י קיבל קידום נוסף.
הגזרה הצפונית: ביצור החומה הגדולה עריכה
בתחילת שנת 1567, לאחר מות ג'יאג'ינג, קיסר סין, החל ארגון מחדש של מערך ההגנה בגזרה הצפונית. צ'י כיהן בתפקיד סגן מפקד יחידת הנשק-החם של בייג'ינג למשך שלושה חודשים.
בשנת 1568 הוא מונה למפקד מחוז ג'י-ג'ואו (蓟州), מצפון לעיר הבירה. הגזרה בפיקודו הייתה במיקום בעל חשיבות אסטרטגית, משום ששני הנתיבים היבשתיים הראשיים מצפון לדרום עברו דרכה. צ'י שימש כמפקד גזרה זו במשך כחמש-עשרה שנה, פרק זמן ארוך מאוד באופן יחסי. לשם השוואה, בחמש-עשרה השנים שקדמו למינויו, הוחלפו לא פחות משמונה קצינים בתפקיד. הורשה לו להגדיל את מצבת החיילים תחת פיקודו, שבשנת 1570 כבר מנתה מאה אלף פקודים. במהלך שנות פיקודו הוא קודם שוב ושוב סולם הדרגות, עד שבשנת 1574 קיבל את דרגת הקצונה הגבוהה ביותר.[3]
צ'י היה אחראי על הרחבה וביצור של החומה הגדולה. עד שנת 1568 היו בחומה פרצות רבות, ולמעשה כמעט וכלל לא היו קיימים מגדלי שמירה. צ'י פיקד על בניית יותר מאלף מגדלי שמירה לאורך החומה, אשר כל אחד מהם נועד להכיל שלושים-חמישים לוחמים על ציודם. צ'י נהנה מגיבוי של פקיד רב-עוצמה. תוכניותיו לביצור החומה קיבלו את אישורו של המזכיר-העליון[4] גָ'אנְג ג'וּ-גֶ'נְג (張居正, Zhāng Jūzhèng 1525–1582). אין פלא, אפוא, ששבעה חודשים לאחר שגָ'אנְג הלך לעולמו, הודח צ'י מתפקידו. כמה חודשים לאחר ההדחה, צ'י ג'י-גואנג פרש מהשירות הצבאי וחזר למקום הולדתו.
מורשת עריכה
שלושת ספריו בנושא צבא עריכה
משנתו הצבאית של צ'י ג'י-גואנג הייתה פורצת דרך ותועדה בשלושת חיבוריו. היא נשארה רלוונטית בחלקה אפילו בתחילת המאה העשרים. כך, למשל, צ'יאנג קאי שק כתב שבנושאי ארגון ופיקוד על יחידות הצבא, שני החיבורים הראשונים שכתב צ'י הם הטובים ביותר שנכתבו מאז אמנות המלחמה של סון דזה.[2]
- המדריך החדש ליעילות צבאית: מהדורה בת שמונה-עשר פרקים (紀效新書: 十八卷本) יצא לאור בשנת 1561. חיבור זה דן בתרגולות ובאימונים צבאיים. החיבור נכתב ברקע גיוס החיילים מהאזורים הכפריים, במהלך המערכה נגד הווקאו בדרום סין. הוצעה בו תוכנית חדשה לגיוס והכשרת חיילים, חלוקת תפקידים ושכר, בחירה נכונה של כלי נשק, אסטרטגיות לחימה יבשתית וימית ועוד. בספר צ'י פירט מבנה של כיתת חיילים שנקרא "יוּאן-יאנג (鴛鴦), מילולית - 'ברווז-מנדרין', שהותאם ללחימה בדרום. כול כיתת חיילים (隊) מנתה שנים עשר אנשים: מפקד, שני נושאי מגנים (אחד ארוך ואחד קצר), שני נושאי מוטות עם להבים שנקראו לָאנְג שׂיֵין (狼筅, lángxiǎn),[5] ארבעה נושאי רומחי חזרן, שני נושאי חרבות וטבח. היתרון בעת לחימת שטח פתוח במבנה זה הוא שהמפקד ונושאי הרומחים מוגנים וממוקמים במרכז, נושאי המגנים והלָאנְג-שׂיֵין ניצבים בחזית, ואילו נושאי החרבות מגנים על הטבח ומאבטחים מאחור.
- מדריך מעשי לאימון הצבא (练兵实纪) יצא לאור בשנת 1572. החיבור כולל תשעה פרקים ושישה פרקי נספחים. החיבור נכתב ברובו במהלך אימוני החיילים בגזרת ג'י-ג'ואו. החיבור התייחס בעיקר לאסטרטגית לחימה בעת מגננה, בתנאי מצור באזור הצפון. הוא הותאם ללחימת ביצורים, באזור החומה הגדולה. נכתב בו, בין השאר, על פיתוח סוגי נשק חם מבוססי טכנולוגיה מערבית.
- המדריך החדש ליעילות צבאית: מהדורה בת ארבעה-עשר פרקים (紀效新書:十四卷本) יצא לאור בשנת 1584. חיבור זה הוא מהדורה ערוכה ומעודכנת של שני ספריו הקודמים, העוסקת בעיקר באסטרטגיית לחימה בדרום.[6]
שילוב רובי ארקבוז עריכה
רובי ארקבוז עם טכנולוגית בריח פתיל הגיעו לראשונה לחופי דרום סין בראשית המאה השש-עשרה עם הפורטוגלים. עד מחצית אותה מאה הצליחו הסינים לתפוס מספר רובי ארקבוז מהווקואו. ככל הנראה, היו אלה השודדים שנשבו אשר הדריכו לראשונה את הסינים על טכנולוגיה החדשה.
צ'י ג'י-גואנג התייחס בהרחבה לרובה הבריח-פתיל (ארקבוז) במשנתו הצבאית. שלושת חיבוריו כללו הדרכה טכנית ומעשית על הרובה, בשילוב עם איורים. הארקבוז נקרא בסין ניאו צ'ונג (סינית מסורתית: 鳥銃), מילולית: 'רובה הציפור'. המצביא הדגיש, בעיקר, שני יתרונות של הרובה ביחס לקשת: עוצמה ודיוק. הוא שילב את הרובה במערך הטקטי, והגה שיטה שתגדיל את קצב הירי. חיבורו משנת 1561 היה הראשון בשפה סינית, בו נכתב על "ירי מדורג" בחוליה של ארבעה. לפי שיטה זו, שני חיילים טענו את רוביהם, בזמן שרובאי אחד כיוון למטרה ורובאי נוסף ביצע ירי בתזמון מקביל.
רובי הארקבוז שימשו את חייליו של צ'י בין השנים 1563-1559 במערכה נגד הווקואו למטרות תקיפה ומגננה. בקיץ שנת 1561 נערך קרב נגד אחת מכנופיות השודדים בשטח פתוח. השודדים התפרסו בשורה ארוכה והתכוננו להסתער. חייליו של צ'י פתחו בירי מתותחים ורובי ארקבוז. הירי גרם רק לנסיגה זמנית של הווקואו, אשר הונהגו על ידי לוחם נועז בעל מיומנות יוצאת-דופן - הייתה לו יכולת להשתמש בשני כלי-נשק בו-זמנית: חרב ביד אחת, וחנית ביד השנייה. או אז, צ'י ג'י-גואנג הציע את שריון הכסף האישי שלו, ששוויו כמאתיים זהובים, כפרס לחייל אשר יצליח להרוג את אותו מנהיג. אחד מקציניו הצליח לירות ולפגוע שלוש פעמים. בירייה הראשונה הוא פגע בחנית של הלוחם האיטר, בירייה השנייה הוא פגע בחרבו וככל הנראה בירייה השלישית הוא פגע בראשו. רוחם של השודדים נפלה בהם, והם נסוגו.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ New York: Columbia University Press, , Dictionary of Ming Biography, 1368-1644, New York: Columbia University Press, 1976
- ^ 1 2 J. F. Millinger, Ch'i Chi-Kuang Chinese Military Official: a Study of Civil-Miltary Roles and Relations in the Carer of a Sixteenth Century Warrior, Reformer and Hero, Yalle University, 1968
- ^ הדרגה הגבוהה ביותר בצבא שושלת המינג נקראה בתרגום מילולי 'מפקד כללי בכיר' (左都督, zuǒ dūdu). היו חמישה קצינים בדרגת מפקד כללי בכיר, אשר הרכיבו את 'מטה החמישייה' (五軍都督府, wǔjūn dūdufǔ).
- ^ משרה זו נוסדה אחרי עליית שושלת המינג, כדי לסייע לקיסר. משרד המזכירות-העליונה אויש על ידי שישה מזכירים, או פחות. הם ניצלו את קרבתם לקיסר כדי לצבור עוצמה.
- ^ מילולית – זאב חזרן. כלי נשק מחזרן אשר מחוברים לו מספר להבים בצורת סהר. אורך הלָאנְג-שׂיֵין היה 1.6 מטרים, ומשקלו כ 4 ק"ג. קרוב לוודאי כי השם לכלי-נשק נבחר משום שהלהבים הזכירו בצורתם זנב של זאב
- ^ Zhongyi Fan, New treatise on Qi Jiguang's art of war, Beijing: Jiefangjun Chubanshe, 2007, עמ' 18-28
- ^ עודד פאפוריש, טכנולוגיה מערבית בסין במאה השש-עשרה: נשק-חם במשנתו של צ'י ג'י-גוּאָנְג (1588-1528), עבודת גמר M.A, אוניברסיטת תל-אביב, 2012