ארקבוז

ארקבוז (Arquebus) הוא רובה נטען־לוע, שהיה בשימוש נרחב מהמאה ה-15 ועד המאה ה-17.

אוסף ארקבוזים מארמון טופקאפי, איסטנבול

הארקבוז, שבתחילה הופעל באמצעות הצתת פתיל שהוחזק ביד, ומאוחר יותר נעשה בעל בריח פתיל שבו הפתיל היה חלק אינטגרלי מהבריח, היה הרובה הראשון ששילב את שלושת המרכיבים של כל רובה מאז ועד היום: קנה, בריח וקת. לפני כן, כלי ירייה ידניים היו בעיקרם צינור מתכת (קנה) שהוחזק ביד ופתיל בוער הוצמד לפתח מיוחד בקנה ופעולה זו הציתה את אבק השריפה. שילוב שלושת המרכיבים העיקריים האלה אפשרה ליורה לכוון את הרובה וגם להחזיקו טעון לאורך זמן.

קצב הירי של הארקבוז היה איטי, ובשנות פעילותו הראשונות היה צורך באבטחה של נושאי חניתות וכדומה, כדי להגן על הארקבוזרים בשדה הקרב.

השימוש הנרחב הראשון ברובים אלו, נעשה בהונגריה בתקופת המלך מתיאש הראשון, שהכניס אותו לקראת סוף המאה ה-15 לשימוש סדיר ב"ארמייה השחורה" (אנ'). בשנים שלאחר מכן נפוץ הרובה מאד ברחבי העולם כולו, והוא היה לכלי נשק בסיסי בשימוש חילות הרגלים.

הארקבוז הגיע ליפן בשנת 1543, ותוך עשורים ספורים היו ביפן מאות אלפי ארקבוזים, יותר מאשר בכל מדינה אירופאית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארקבוז בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.