פתיחת התפריט הראשי

הרב ד"ר צבי עזריה (הלפגוט) (8 בספטמבר 191322 במאי 2002)[1] היה חבר הנהלת יד ושם, רב ביוגוסלביה ובגרמניה ורבּהּ הראשון של סביון.

צבי עזריה
אין תמונה חופשית
לידה 8 בספטמבר 1913
נובו מילושבו, נובי בצ'יי, סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במאי 2002 (בגיל 88)
סביון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מחבר, סופר, רב עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב ההצטיינות של מסדר ההצטיינות של סקסוניה התחתונה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורותיועריכה

עזריה נולד ביוגוסלביה בשם הרמן הלפגוט, לקלמן וחנה רחל הלפגוט. ב-1932 החל את לימודיו בסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו בהנהלת מוריץ לוי, ובהמשך בבית המדרש לרבנים בווינה. כמו כן, למד פילוסופיה באוניברסיטת וינה. בשנת 1938, בעקבות איחוד אוסטריה עם גרמניה הנאצית, נמלט מווינה והמשיך את לימודיו בבודפשט. הוסמך כרב והשלים תואר דוקטור לפילוסופיה.

לאחר סיום לימודיו, כיהן כרב בקהילת ואליקי-באצ'קאראק הידועה גם בשמות זרניאנין או פטרובגראד שביוגוסלביה. במלחמת העולם השנייה, שירת בצבא היוגוסלבי, נפל בשבי הגרמני, וישב בו ארבע שנים במהלך השבי היה פעיל בחיי הדת, הרוח והתרבות של השבויים היהודים . עם שחרורו מהשבי, ב-1945, הגיע למחנה העקורים ברגן-בלזן, שם סייע לניצולי שואה[2][3][4]. לאחר מכן התמנה כרב הראשי לקהילות באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה[5] ופעל לגיוס לוחמים ל"הגנה" מקרב ניצולי השואה.

בשנת 1948 עלה לישראל, עבד בבית רוטנברג בחיפה ושירת בצה"ל[6]. בתפקידו האחרון היה קצין הסעד הראשי של חיל הרפואה. בשנות החמישים נשלח לגרמניה, שם היה רבה של קלן[7][8]. הוא ארגן עלייה וטיפח את הקשרים בין ישראל לגרמניה.

בשנת 1961 שב לישראל והחל לכהן (בהתנדבות) כרבה של סביון. פעל להנצחת זכר השואה. הוא היה ממקימי ארגון "שארית הפליטה", יו"ר ארגון הלוחמים היוגוסלביים בארץ וחבר בהנהלה ובמועצה של יד ושם.

פרסם שורה של ספרים העוסקים בתולדות עם ישראל, בתקופת השואה ובפילוסופיה.

היה נשוי למלכה לבית בודנר. נפטר בשנת 2002.

לקריאה נוספתעריכה

  • מבט לאחור: קובץ ליובלו של ד"ר צבי עזריה, תל אביב: אל"ף הוצאה לאור, 1963
  • צבי עזריה, עדים אנחנו, תל אביב: יבנה, 1970

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה