סלאח ג'דיד

פוליטיקאי סורי
(הופנה מהדף צלאח ג'דיד)

סלאח ג'דידערבית: صلاح جديد; 192619 באוגוסט 1993) היה מצביא ופוליטיקאי עלווי-סורי, ממנהיגי מהפכת הבעת' ב-1963 שלאחריה מונה לראש המטה הכללי של הצבא הסורי ה-12. ג'דיד היה שליט סוריה בפועל לאחר מהפכת העלווים בשנת 1966, עד מהפכת התיקונים של חאפז אל-אסד ב-1970.

סלאח ג'דיד
صلاح جديد
General Salah Jadid.jpg
לידה 1926
דויר בעבדה, המדינה העלוויתהמדינה העלווית מדינת העלווים
פטירה 19 באוגוסט 1993 (בגיל 67 בערך)
דמשק, סוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סוריהסוריה סוריה
השכלה האקדמיה הצבאית בחומס עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הסורי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1946–1970 (כ־24 שנים)
דרגה לואא' (צבא סוריה)  לואא' (מקבילה לדרגת אלוף)
תפקידים בשירות
רמטכ"ל צבא סוריה ה-12 (1963-1966)
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייםעריכה

ג'דיד נולד בשנת 1926 בכפר דויר בעבדה, ליד עיר החוף ג'בלה[1], למשפחה עלאוית משבט חדדין.[2] עם זאת, ישנו דו"ח נוסף המציין את שנת הולדתו כ-1924.[3] הוא למד באקדמיה הצבאית חומס, והצטרף לצבא הסורי ב-1946.[4] ג'דיד היה במקור חבר במפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית, אך מאוחר יותר הפך לחבר במפלגת הבעת' הסוציאליסטית הערבית, בראשות מישל אפלק וסלאח א-דין אל-ביטאר.[1] ג'דיד שינה נאמנות שוב בשנות ה-50, כאשר הפך לחבר בתנועת הלאומיים הערבים, מפלגה אשר תמכה באמונותיו האידאולוגיות של גמאל עבד אל-נאצר. ג'דיד תמך ברפובליקה הערבית המאוחדת, רפובליקה מאוחדת הכללה את הרפובליקה הסורית השנייה ואת רפובליקת מצרים. האיחוד נוצר כצעד הראשון לקראת הקמת אומה כלל-ערבית אחת.[4]

בתקופת הרפובליקה המאוחדת, ג'דיד הוצב בקהיר, שם הקים את הוועדה הצבאית לצד תומכי מפלגת בעת' אחרים בשנת 1959. המטרה העיקרית של הוועדה הצבאית הייתה להגן על קיומה של הרפובליקה הערבית המאוחדת. פרט לג'דיד חברי הוועדה הצבאית כללה את חאפז אל-אסד, עבד אל-כרים אל-ג'ונדי ומוחמד עמראן.[4] הוועדה הצבאית ניסתה להציל את תנועת הבעת' הסורית מהשמדה.[1] הרפובליקה הערבית המאוחדת התפרקה כאשר סוריה פרשה בעקבות הפיכה בשנת 1961. נזאים אל-קודסי, שהוביל את הממשלה הראשונה של סוריה לאחר פרישתה מהרפובליקה הערבית המאוחדת, רדף את ג'דיד בשל נאמנתו הנאצרית, והוא נאלץ לפרוש מצבא סוריה.[1][4]

הפיכת הבעת' בסוריהעריכה

  ערך מורחב – הפיכת הבעת' בסוריה (1963)

ב-8 במרץ 1963 התרחשה הפיכה שלטונית בסוריה אשר הובילה להדחתו של הנשיא, נאזים אל קודסי, ולהתחלת שלטון מפלגת הבעת' שנתמכה על ידי מצרים. ג'דיד היה ממנהיגי ההפיכה יחד עם בכירי בעת' נוספים. באותה שנה מונה ג'דיד לרמטכ"ל הכוחות המזוינים של סוריה.[5]

 
מובילי הפיכת הבעת' בסוריה וסלאח ג'דיד (מימין) חוגגים את הצלחת ההפיכה

מהפכת הנאו-בעת'עריכה

  ערך מורחב – ההפיכה בסוריה (1966)

ג'דיד עלה לשלטון בסוריה לאחר שהוביל את מהפכת הנאו-בעת', מהפכה פנים-מפלגתית במפלגת הבעת' בסוריה, בה הפלג השמאלני-מרקסיסטי במפלגה, שנקרא נאו-בעת', השתלט בהפיכה אלימה על סוריה על חשבון הפלג הימני של המפלגה. לאחר ההפיכה הוביל ג'דיד שורה של רפורמות קיצוניות, הכוללות הלאמות ומדיניות מרכסיסטית קשוחה כנגד בעלי האדמות המסורתיים. בנוסף ג'דיד ביצע טיהורים נרחבים בתוך צבא סוריה והמנהל האזרחי במדינה, והציב את תומכיו בתפקידי מפתח. לאחר ההפיכה חלו מספר שינויים בשלטון: מונו נשיא וראש ממשלה מהמנהיגות הישנה האליטיסטית, אשר היוו "מנהיגי בובה" בידי הדמויות הצבאיות; והפרלמנט המשיך לפעול ללא סמכויות בפועל, כך שנשמרה חזות של משטר דמוקרטי. בעוד ג'דיד נשאר רחוק מעיני הציבור, כמזכיר השני של מפלגת הבעת', בעלי בריתו מילאו את התפקידים המובילים במדינה ובצבא. רבים מהם היו עלאווים מהצד השמאלי של מפלגת הבעת', מה שהעניק לממשלה אופי עדתי.[5]

מדיניותו של ג'דיד בסוריה ובעולם הערביעריכה

במדיניותו ג'דיד הדגיש את הלאומיות הסורית על חשבון הפאן-ערביות. תחילה פעל להתקרבות כלפי ברית המועצות ומצרים. תחת שלטונו של ג'דיד, סוריה יישרה קו עם הגוש הסובייטי ונקטה במדיניות נוקשה כלפי ישראל ומדינות ערב "ריאקציונריות", במיוחד ערב הסעודית. מ-1967 החל ביצירת הסתה פנימית נרחבת כנגד ישראל, ונטען כנגדו שהדבר נעשה בניסיון להסיט את תשומת לב האזרחים מהבעיות הפנימיות במדינה. מבחינה מקומית, ג'דיד ניסה לעשות שינוי סוציאליסטי של החברה הסורית בקצב מאולץ, ויצר אי שקט וקשיים כלכליים. מתנגדי הממשלה דוכאו בחומרה, בעוד מפלגת הבעת' הפכה לרשות המחוקקת ומפלגות אחרות נאסרו. במלחמת ששת הימים סוריה הוכתה בצורה קשה, כאשר רמת הגולן נכבשה על ידי ישראל. בעקבות זאת, התמיכה הציבורית בממשלתו ירדה בחדות. לאחר המלחמה, סוריה החרימה את ועידת חרטום בה העולם הערבי החליט על מדיניותו כלפי ישראל, והאשימה את שאר העולם הערבי בנקיטת יד רכה מדי כלפי ישראל. מאז סוריה נמצאה בבידוד יחסי בעולם הערבי.[6]

ג'דיד תמך בהתארגנויות של הפליטים הפלסטינים בתוך ארצו, בהם ההתארגנות המשמעותית "א-צאעקה" (מכת-ברק בערבית). הארגון הוקם על ידי מפלגת הבעת' עצמה, ושימש כלי בידי השלטון כנגד מדינת ישראל.

הקונפליקט הפנימי מול אסדעריכה

  ערך מורחב – מהפכת התיקונים בסוריה

בשנים הראשונות ג'דיד ניהל שלטון יציב, ובלם ניסיון הפיכה של הדרוזים בתוך מפלגת הבעת'. אולם נוצר קונפליקט פנים-עלאוי במפלגה, בין שר ההגנה חאפז אל-אסד לבין ג'דיד, בעיקר בשל התנגדותו של אסד לבידודה של סוריה בתוך העולם הערבי. מבחינה אידאולוגית, ג'דיד הדגיש את הסוציאליזם על חשבון הפאן-ערביות ואף על חשבון הצבא, ואילו אסד טען שיש לחזק את הצבא במיוחד בשל חשיבות המאבק נגד ישראל, וכן טען כי יש לחזק את הקשרים הבין-ערביים על מנת להצליח בעמידה איתנה מול ישראל. אסד החל לנקוט מדיניות סמויה של מינוי נאמנים לתפקידי מפתח בצבא, בהם מינוי מוסטפא טלאס לרמטכ"ל צבא סוריה. אסד מחה על ה"הרפתקנות" של ג'דיד, ודרש נורמליזציה של המצב הפנימי על ידי אימוץ חוקה קבועה, ליברליזציה של הכלכלה ותיקון הקשרים עם קבוצות שאינן בעת'יסטיות.

בעקבות אירועי ספטמבר השחור ב-1970 התעורר ויכוח בין אסד לג'דיד, כאשר האחרון רצה להיכנס לירדן ולעזור לאש"ף, והצבא אכן נכנס. החלטה זו לא זכתה לתמיכת סיעת הבעת' הימנית של אסד בטענה שאין להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה ערבית אחרת, והכוחות נסוגו. כמו כן, אסד מנע את תמיכת חיל האוויר הסורי ואפשר את ניצחון הירדנים כנגד הסורים והפלסטינים. בעקבות זאת, ג'דיד רצה להדיח את אסד מהשלטון, אך בוועידה שכונסה הוא הודח על ידי אסד, שעלה לשלטון במקומו. זו הייתה מהפכת התיקונים.[6]

לאחר ההפיכה, ג'דיד נשלח לכלא באל-מאזה בדמשק, שם ישב עד שנפטר מהתקף לב ב-1993.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סלאח ג'דיד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 Seale, Patrick, Asad of Syria: The Struggle for the Middle East, University of California: University of California Press, 1990, עמ' 61-66
  2. ^ Tucker, Spencer; Roberts, Priscilla Mary, The encyclopedia of the Arab–Israeli conflict: a Political, Social, and Military History: A–F. Vol. 1, 2008, עמ' 535
  3. ^ Bulloch, John, Obituary: Salah Jadid, The Independent, 1993
  4. ^ 1 2 3 4 Moubayed, Sami M, Steel & Silk: Men and Women who shaped Syria 1900–2000, Cune Press, 2006, עמ' 259-260
  5. ^ 1 2 3 Press, The Associated (1993-08-24). "Salah Jadid, 63, Leader of Syria Deposed and Imprisoned by Assad". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-05-06.
  6. ^ 1 2 Robert Owen Freedman, Moscow and the Middle East: Soviet policy since the invasion of Afghanistan, CUP Archive, 1991, עמ' 40