פתיחת התפריט הראשי

צלאח ח'לף (ערבית: صلاح خلف), הידוע גם בכינוי אבו איאד (ערבית: أبو إياد) (1930 - 14 בינואר 1991), היה פלסטיני, ממקימי ארגון ספטמבר השחור ומראשי הפת"ח.

צלאח ח'לף
אין תמונה חופשית
לידה 1933
יפו, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 14 בינואר 1991 (בגיל 58 בערך)
תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אל-אזהר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

ח'לף נולד ביפו וגלה עם משפחתו לעזה ב-1948. הוא למד באלכסנדריה ושם פגש ביאסר ערפאת. הוא התפרסם כאידאולוג וכמי שניסח, יחד עם ערפאת, את העקרונות והיעדים של הפת"ח. בפת"ח הופקד ח'לף על ארגוני המודיעין. בינואר 1970 הוא ניהל עם ערפאת את המגעים עם לבנון[1]. בספטמבר 1970 הוא נתפס על ידי הלגיון הירדני[2][3] ושוחרר לאחר מספר ימים אחרי שהושג הסכם הפסקת אש בינו לבין חוסיין[4].

הוא הוביל את פעולות הטרור של הפת"ח מחוץ לישראל[5] ובין השאר הקים את "ספטמבר השחור", הגם שהכחיש מעורבות בפעילות הארגון[6]. באפריל 1973 פרצו כוחות ישראלים לביתו בביירות והרגו את חברו, אך הוא ניצל במקרה.

במהלך מלחמת לבנון באוגוסט 1982 הוא נפצע בהפצצה בביירות שכוונה לחסלו[7]. בשנת 1983 ביקש אורי אבנרי להזמין את אבו איאד לישראל וטען שהוא מסכים לשלום עם ישראל[8].

בהמשך דרכו, צבר לעצמו אויבים רבים. בסופו של דבר חוסל בתוניס בשנת 1991, יממה לפני פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, על ידי אחד משומרי ראשו, שפעל מתוך אמונה אידאולוגית שאבו איאד נוקט עמדה פייסנית מדי כלפי ישראל. המתנקש, שגויס על ידי ארגון אבו נידאל, קיבל הוראה לחסל את אבו איאד זמן קצר לאחר שהכריז כי מדינה פלסטינית תקום לצד מדינת ישראל ולא במקומה.

עמדותיועריכה

בשנים 1973-1970 הוא שלל את האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל[9]. אולם בתחילת 1974 הוא תמך בהליכה לשיחות ז'נבה[10] ובהמשך 1974 הוא הצהיר על נכונות להקמת מדינה פלסטינית על השטחים שנכבשו ב-1967, במסגרת תוכנית השלבים של אש"ף. אבו איאד גם הוביל קו יותר פרו סובייטי מאשר ערפאת[11][12]. בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון, הכריז אבו איאד כי הדרך לשחרור ירושלים "עוברת דרך ג'וניה" (הנמל שבשליטת הפלנגות).[13]

בשנת 1988 יצא ח'לף בהכרזה על נכונות להכרה במדינת ישראל. אך לטענת רבים, אין לראות בו גורם מתון - אלא טקטיקן. בין השאר מכיוון שבשנת 1989 הוא קבע בנאום: "אנו נשיב את פלסטין כמו היהודים: שעל, שעל. אנו לומדים מהם, ואין בכך שום בושה!"

הערות שולייםעריכה