צלף (צמח)

צָלָף (גם נִצְפָּה; שמו המדעי: Capparis; בערבית קבאר, כבר, לצאפה) הוא סוג של צמחים רב-שנתיים ממשפחת הצלפיים. בסוג צלף 350 מינים הכוללים עצים, מטפסים ושיחים. רוב מיני הצלף נפוצים באזור הטרופי ומיעוטם ים תיכוניים או מזרח תיכוניים.

צלף
פרח הצלף
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צלפאים
משפחה:	צלפיים
סוג:	צלף
שם מדעי
Capparis ‏ליניאוס, 1753

במקרא היה צָלָף שֵם אדם (נחמיה, ג', ל'), אולם ייתכן ששמו נגזר מן השורש צלף במשמעות העיקרית: בקע. ייתכן שבהשפעתו נקרא צלפון בשמו.

שמו המדעי של הצלף ושמם במשנה של פקעי הפריחה שלו הוא "קפריסין". השם נגזר, כנראה, מיוונית וביטא את דמיון פקעי הפריחה הכבושים בחומץ, שהיה תבלין יקר ערך, לגללי העיזים (ביוונית: capra).

בישראל

בישראל גדלים בר 6 מינים של צלף והם:

• צלף קוצני (Capparis zoharyi) - גדל בחבל הים תיכוני
• צלף מצרי (Capparis aegyptia) - גדל באזור ים המלח ובצפון ומרכז הנגב
• צלף סיצילי (Capparis sicula) - נקרא גם צלף ביצני וגדל בבקעת הירדן
• צלף סחוסי (Capparis sinaica) - גדל בערבה ובהרי אילת
• צלף רותמי (Capparis decidua) - צמח מוגן. נדיר ביותר בישראל, מספר פרטים גדלים בשמורת עין גדי. באפריל 2013 דווח על מציאת פרטים בנחל חיון שבערבה.
• צלף רמון (Capparis ramonensis) - נדיר ביותר, אנדמי לישראל וגדל אך ורק באזור מצומצם במכתש רמון

הניצנים של ארבעת המינים הראשונים ניתנים לאכילה.

המושב צלפון בשפלת יהודה קרוי על שם הצלף.

• 

  שיח ופירות הצלף

• 

  צלף בעין בוקק

• 

  פרי הצלף

• 

  צלף מצרי בנחל אשלים

לקריאה נוספת

• החי והצומח של ארץ ישראל בעריכת עזריה אלון. הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע. כרך 10, 1983, ISBN 965-05-0077-4
• שיח ועץ במורשת ישראל מאת נגה הראובני. הוצאת נאות קדומים. עמ' 42-54. 1984 ISBN 965-233-010-8

קישורים חיצוניים

• צלף, באתר ITIS (באנגלית)
• צלף, באתר NCBI (באנגלית)
• צלף, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צלף, באתר Tropicos (באנגלית)
• צלף, באתר GBIF (באנגלית)
• צלף קוצני באתר מרכז הרופאים המומחים
• צלף קוצני באתר גמנון
• צלף קוצני באתר המשרד לאיכות הסביבה
• צלף רותמי, שנחשב לצמח שנכחד בישראל, התגלה בנחל חיון שבערבה באתר רשות הטבע והגנים