צנים
צְנִים או צוויבאק (בגרמנית: Zwieback, מילולית "אפוי פעמיים") הוא סוג של ביסקוויט קשה ויבש או לחם שנאפה פעמיים הנאכל באוסטריה, בלגיה, בוסניה-הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, שווייץ וטורקיה ומדינות אחדות נוספות לרבות ישראל. צנים הוא איננו קלי שהוא פרוסת לחם שהושחמה.
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
מאפה, מזון  |
| מוצא |
גרמניה |
| מרכיבים עיקריים |
קמח |
  | |
מאפיינים עריכה
זהו סוג של לחם פריך וממותק, עשוי מביצים ונאפה פעמיים. מקורו בפרוסיה המזרחית. לפי פביאן שיידלר, אלברכט פון ולנשטיין המציא את הצוויבק, כדי להאכיל את צבא שכירי החרב שלו במהלך מלחמת שלושים השנים.[1] המנוניטים הביאו את הצנים לאימפריה הרוסית. לפני המהפכה הרוסית, כאשר רבים היגרו מערבה, הם הביאו את הצנים לקנדה, לארצות הברית ולחלקים אחרים של העולם.
ישנם שני סוגים של צנימים. סוג אחד נעשה על ידי משיכת חתיכות עגולות של בצק, הנחת חתיכות זו על גבי זו, הצמדתן זו לזו על ידי דחיפת אצבע מטה דרך שני החלקים. לאחר מכן הוא נאפה ומוגש כלחמניות רכות וחמות. סוג זה מזוהה עם מנוניטים. הסוג השני הוא לחם פרוס לפני אפייתו בשנית, מה שמייצר פרוסות פריכות הדומות מאוד לטוסט מלבה. צנים משמש בדרך כלל להאכלת תינוקות עם בקיעת שיניים וכמזון מוצק ראשון עבור חולים עם קלקול קיבה.
השם בא מהגרמנית zwei (שניים) או zwie ומהמילה הגרמנית backen, כלומר "לאפות".[2] מכאן מתורגם מילולית, ל"אפוי פעמיים". השמות הצרפתיים והאיטלקיים, בהתאמה, ביסקוטו מקורם זהה, ביסקוטו (ביסקוויט), פירושו גם פעמיים ("ביס-") אפוי ("קוטו"). השם הסלובני הוא prepečenec, כלומר אפוי מעבר לרגיל או אפוי יתר. השם הסרבי-קרואטי הוא dvopek אשר, שוב, הוא פשוטו כמשמעו פעמיים (dvo) אפוי (pek).
הצנים הרוסי מנוניטי עריכה
הצוויבאק הרוסי מנוניטי, הנקרא טוויבאק בשפתם (ניב מהגרמנית), הוא לחמנית שמרים שנוצרת משתי חתיכות בצק שנשלפות זו מזו בעת האכילה. הנחת שני כדורי הבצק זה על זה כדי שהחלק העליון לא ייפול בתהליך האפייה הוא חלק מהאומנות והאתגר שהאופה חייב לשלוט בהם. באופן מסורתי, סוג זה של צנים נאפה בשבת ונאכל ביום ראשון בבוקר ולאחר הצהריים כ-Faspa (בגרמנית רגילה: Vesper),[3] כלומר ארוחה קלה.[4] [5]
מקורו של הצנים הזה בערי הנמל של הולנד או גדנסק, שם השתמשו בלחמניות קלויות ומיובשות לאספקת ספינות. מהגרים מנוניטים מהולנד, שהתיישבו בסביבות גדנסק שבפרוסיה המערבית (אז) המשיכו בנוהג זה והביאו אותו לרוסיה, כאשר היגרו למושבות חדשות במה שהיא היום אוקראינה.[3]
באופן מסורתי, zwieback מיוצרים באמצעות שומן חזיר במקום חמאה או תערובת של השניים. ככזה, צנים עשיר מאוד ואינו זקוק לחמאה כשאוכלים אותו, אם כי גם ג'לי או ריבה משתלבים היטב איתו. מתכוני צנים רבים אינם משתמשים ביחידות מדידה מודרניות, אלא מסתמכים על מדידות אנקדוטיות שנמסרו במהלך הדורות.
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Fabian Scheidler, The End of the Megamachine: A Brief History of a Failing Civilization, Washington: Zero Books, 2020, p. 103. Scheidler references Robert Rebitsch, Wallenstein: Biographie eines Machtmenschen, Vienna, 2010, p. 132.
- ^ zwieback – Health Information About zwieback | Encyclopedia.com: Dictionary Of Food and Nutrition
- ^ 1 2 Voth, Norma Jost, "Mennonite Foods & Folkways from South Russia, Volumes I", pp. 35–55. Good Books, 1990. מסת"ב 0-934672-89-X
- ^ Wiese, Luella Toevs (1993-01-01). Franz Toevs and His Descendants. Tennessee Valley Publishing. p. 14. ISBN 9781932604276.
- ^ "Faspa Country: a Herbert story". אורכב מ-המקור ב-2013-01-15. נבדק ב-2012-06-24.