קברט גרמני

קברט גרמניגרמנית: Kabarett) הוא מופע סאטירי המתמקד בביקורת חברתית ואירועים פוליטיים. מופעי קברט בידוריים ואמנותיים החלו בצרפת בשנת 1881 ואומצו על ידי דוברי הגרמנית בשנת 1901 עם הקמתו של אולם איבּרְבְּרֶטְל (אנ') בברלין בירת גרמניה ואולם למופעי קברט בתיאטר אן דר וין בווינה בירת אוסטריה. מופעים אלה היו לפופולריים בשנות ה-20 של המאה ה-20, והתאפיינו בסאטירה פוליטית ובהומור שחור. הם זכו לפופולריות נמשכת, וכיום הקברט הוא חלק חיוני בנוף התרבותי בשתי המדינות.

אולם יוברברטל בברלין, 1912.

אטימולוגיהעריכה

המילה "קברט" (בצרפתית: cabaret) מתארת מופע בידור הכולל קומדיה, זמרה, ריקוד ותיאטרון; גם בגרמנית המונח באיות זה (Cabaret) משמש בהוראה זו. לעומת זאת, מופע קברט גרמני (Kabarett) מתאר מופע מסוג שונה – רק סאטירה בסגנון סטנד-אפ על נושאים פוליטיים וחברתיים. מופעים אלה משתמשים בדרך כלל בטכניקות כמו ציניות, סרקזם ואירוניה. בניגוד לסטנד-אפ, המציג באופן משעשע סיטואציות משגרת החיים האישית, הקברט הגרמני מתמקד בנושאים פוליטיים וחברתיים, ולעיתים קרובות משולבים במופע אלמנטים אמנותיים.

היסטוריהעריכה

מופעי קברט בידוריים ואמנותיים החלו בצרפת בשנת 1881 ואומצו על ידי דוברי הגרמנית בשנת 1901 עם הקמתו של אולם איבּרְבְּרֶטְל (אנ') בברלין בירת גרמניה ואולם למופעי קברט בתיאטר אן דר וין בווינה בירת אוסטריה. באותה שנה ייסד גם פליקס זאלטן תיאטרון קברט. לאחר מכן הוקמו תיאטרונים דומים בערים נוספות בגרמניה, ומופעי קברט צברו פופולריות בשנות ה-20.

בתקופת הקיסרות הגרמנית הוטלה צנזורה כבדה על הצגות תיאטרון, ונאסרה הבעת ביקורת על השלטון. צנזורה זו בוטלה עם תום מלחמת העולם הראשונה, ואז החלה פריחה של מופעי סאטירה על נושאים חברתיים ועל התפתחויות פוליטיות. הפופולריות של מופעי הקברט הגרמני הגיעה לשיאה בגרמניה של ויימאר לאורך שנות ה-20. בשנים אלה אמני קברט רבים זכו להצלחה בגרמניה ובאוסטריה, בהם וילי רוזן, קרל פלנטין ופאול מורגן. באוסטריה, חלק ניכר מכוכבי הקברט היו יהודים. לעיתים קרובות הטקסטים במופעים נכתבו על ידי סופרים ידועים, בהם ברטולט ברכט, קורט טוכולסקי, אריך קסטנר, קורט וייל, יורה זויפר, אלפרד הנשקה וקלאוס מאן.

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933 דוכאה הביקורת האינטלקטואלית והקברט הגרמני נפגע קשות. (המחזמר "קברט" של ברודוויי, המבוסס על רומן של כריסטופר אישרווד, עוסק בתקופה זו.) כמעט כל אמני הקברט הגרמני ברחו לשווייץ, צרפת, סקנדינביה או ארצות הברית. בשנת 1935 נכלא אמן הקברט ורנר פינק (אנ') לזמן קצר ונשלח למחנה ריכוז. בסוף אותה שנה התאבד קורט טוכולסקי.

עם סיום מלחמת העולם השנייה חודשו מופעי הקברט בגרמניה, והתייחסו גם לזוועות השלטון הנאצי. בשנות החמישים החלו שידורי קברט בטלוויזיה, ובשנות ה-60 עברו לעסוק במלחמה הקרה ובבנס הכלכלי בגרמניה.

 
הכניסה למועדון הקברט "אקדמיקסר" בלייפציג, שנפתח בשנת 1966

במזרח גרמניה התפתחה במקביל סצנת קברט צנועה יותר. בשנת 1953 נפתח לראשונה מועדון קברט במזרח ברלין, וב-1954 בלייפציג. המופעים שם נערכו תחת צנזורה קשה, ונאסר להעביר בהם כל ביקורת על הממשלה או על הקומוניזם.

מופעי הקברט המשיכו ללוות את ההיסטוריה של גרמניה ולצבור פופולריות לאורך המאה העשרים והמאה ה-21. בשנות התשעים התרבו תוכניות הטלוויזיה בז'אנר זה.

בשנת 2004 נחנכה בעיר מיינץ "שדרת התהילה של כוכבי הקברט" (בדומה לשדרת הכוכבים של הוליווד) ובה הוצבו כוכבים עם שמותיהם של שחקני קברט ידועים. הקברט כיום הוא חלק חיוני בנוף התרבותי בגרמניה ובאוסטריה.

קישורים חיצונייםעריכה