קהילת יהודי אוז'הורוד

אוז'הורוד (באוקראינית: Ужгород, ברוסינית: Уґоград, בהונגרית: Ungvár, ביידיש: אונגוואר) היא עיר במחוז טרנסקרפטיה, מערב אוקראינה. באוז'הורוד הייתה קהילה יהודית גדולה וחשובה, ששימשה מרכז לעשרות קהילות קטנות באזור זקרפטיה. רישומים לגבי הקהילה היהודית באונגוואר מתחילים בשנת 1750 לערך.

ב-1941 חיו באונגוואר כ-9,500 תושבים יהודים אשר היוו כ-27 אחוזים מאוכלוסיית העיר. אנשי העיר, רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך היו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים ופקידים רבים. בעיר פעלו שתי קהילות יהודיות: קהילה אורתודוקסית וקהילה נאולוגית קטנה. הקהילה האורתודוקסית קיימה ישיבה, תלמוד תורה ובית ספר יסודי יהודי. הקהילה הנאולוגית קיימה בית ספר יסודי ובית ספר תיכון.

תולדות הקהילה

הקהילה היהודית באוז'הורוד, שהתחילה כנראה במאה ה-16, התפתחה בשלהי המאה ה-18, אחרי חלוקת פולין וגדלה במחצית הראשונה של המאה ה-19.

ב-1868 הקהילה התפצלה ונוסדה הקהילה הניאולוגית, שרבה הראשון היה מ' קליין, שתרגם את "מורה נבוכים" של הרמב"ם להונגרית. קהילת אוז'הורוד הייתה אחד ממעוזי האורתודוקסים והחסידים. החל משת 1890 פעל שם בית ספר יסודי יהודי, שלשון ההוראה בו הייתה תחילה הונגרית ואחר כך צ'כית. מאוחר יותר נוסדו בתי ספר עבריים.

בקהילה היה גם תלמוד תורה וישיבה. בשנת 1904 הוקם בית כנסת מרכזי בבניין מרשים. כמו כן היו במקום בית חולים יהודי ובית אבות.

אחדים מהרבנים הנודעים של הונגריה כיהנו באוז'הורוד, ביניהם ר' מאיר אייזנשטטר - מהר"ם א"ש, (עד שנת 1852), שהיה בעל השפעה רוחנית גדולה על קהילת אוז'הורוד ועל יהודי הונגריה בכלל; ור'שלמה גאנצפריד, בעל קיצור שולחן ערוך, שכיהן כדיין ב-1866.

בשנת 1865 קרל ייגר ייסד בית דפוס עברי עם אותיות שנרכשו בווינה. הספר הראשון שהודפס היה תשובותיו של ר' אייזנשטטר "אמרי אש" (חלק שני). בית הדפוס פעל עד 1878.

בשנת 1925 הוקם בית דפוס נוסף על ידי מ"ש גלס, שהיה פעיל עד מלחמת העולם השנייה. כשבעים ספרים הודפסו באוז'הורוד.

ב־1930 הקהילה מנתה 7,357 איש, כשליש מכלל האוכלוסייה המקומית.

אחרי הסכם מינכן (1938), אוז'הורוד סופחה להונגריה, שאימצה מייד חוקים נגד היהודים.

משנת 1940 כל היהודים בעלי הנתינות הפולנית או הצ'כית גורשו לפולין, ורבים מתו בתנאים הקשים. גויסו גברים יהודים רבים לעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי, ונשלחו לחזית הרוסית, משם לא שבו.

קורות הקהילה בשואה

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.

באונגוואר הוקם יודנראט - מועצה יהודית אשר בה יוצגו שתי הקהילות. על הקהילה הוטלו מיסים כבדים ורכוש רב הוחרם מהיהודים. ב-12 באפריל 1944 הוחלט להקים באונגוור שני גטאות, האחד ליהודי העיר והאחר ליהודי הסביבה.

היהודים תושבי הכפרים הסמוכים נדרשו להתחיל לעבור לגטו ב-16 באפריל, ויהודי העיר נדרשו לעבור לגטו בין 21 ל-23 באפריל.

יותר מ-14,300 יהודים תושבי העיר אונגוור וסביבותיה רוכזו במפעל הלבנים מוסקוביץ, ו-2,600 יהודים נוספים מהכפרים הסמוכים רוכזו בגטו שהוקם במנסרת העצים של גליק.

בסך הכל התגוררו בשני הגטאות כ-17,000 יהודים, ולרובם לא נמצאה בהם קורת גג.

בגטאות פעלה מועצה יהודית של חמישה חברים בראשותו של ד"ר לסלו (Laszlo). המועצה היהודית הקימה מטבח ציבורי, אך כמות המזון הייתה דלה מאוד.

על שמירת הסדר הופקד שירות הסדר היהודי. 60 רופאים יהודים טיפלו בחולים. עם זאת, תנאי התברואה בגטאות היו גרועים מאוד.

תושבי גטאות אונגוור גורשו לאושוויץ בחמישה טרנספורטים שיצאו בין 17 ל-31 במאי 1944. רובם נרצחו.

מספרת חנה בר ישע ילידת אונגוואר שהייתה אז בת 6 מספרת על התנאים במפעל הלבנים:

"אנשים, נשים מבוגרים, ילדים קטנים, תינוקות. זה אי אפשר לתאר מה שהיה כאן...זה היה מקום איום ונורא. שממנו אני כילדה בת 12, הלגה רוזנר, זוכרת את האבק האדום. את החום. את הפה היבש תמיד. ואת הצורך לעמוד על יד איזשהוא ברז קטן שמשם יצאו איכשהוא מים...מתוך 38 בני כיתתי, לפי מיטב ידיעתי אף אחד מהם לא חזר הביתה חוץ ממני"

קורות הקהילה לאחר השואה

אונגוואר נמצאת כיום בשטח מדינת אוקראינה, ושמה האוקראיני הוא אוז’הורוד.

העיר היא בירתה של חבל הקרפאטים באוקראינה הכולל עיירות קטנות רבות, אשר אחת הגדולות והנודעות שבהן היא מונקאטש.

כיום הקהילה היהודית המקומית מונה כאלף נפשות ומפעילה בית כנסת בו נערכות תפילות מדי יום ביומו.

ברבנות העיר ומחוז הקרפטים מכהן שליח חב"ד, הרב מנחם מנדל וילהלם. חב"ד מפעילה את בית הכנסת של הקהילה, גן ילדים אור אבנר, מקווה טהרה, בית תבשיל, ירחון יהודי, ומערך שירותי דת שוטפים במעגל השנה היהודית ובמעגל החיים היהודיים: קורסים ביהדות, אירועי חג ואספקת תשמישי קדושה, בריתות, חופות, שחיטה כשרה והפעלת בית העלמין היהודי.

אחרי מלחמת העולם השנייה יסד בניו יורק הרב מנשה קליין חצר חסידית הנושאת את השם "אונגוואר" (כשמה ההונגרי של העיר). הרב קליין קנה את ידיעותיו התורניות בישיבה שהתקיימה בעיר, בראשות הרב יוסף אלימלך כהנא.

בשכונת רמות בירושלים מונצחת הקהילה ברחוב על שמה, בפארק, ובמוסדות תורניים.

מציאתו של קבר אחים באונגוואר

בשנת 2009 אותר שטח באזור בית העלמין היהודי בעיר, שבו טמונים רבי שלמה גאנצפריד והמהר”ם אש (אייזנשטטר).

לאחרונה, במהלך בדיקה, נמצא מסמך אשר היה כתוב בשפה ההונגרית ואשר בו מצוין במפורש כי בשטח המדובר קבורים למעלה מ-200 יהודים אשר נרצחו בשואה. כמו כן, צוינו במסמך המדובר שמותיהם של למעלה משישים מתוך הנרצחים.

עם הוודע הדבר פנו^{[דרושה הבהרה]} בבקשה לסייע באיתור קרוביהם של הנרצחים, ובגידורו וציונו של המקום.

לקריאה נוספת

• אלכסנדרה לוזה, אונגוואר, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 384–385), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)

קישורים חיצוניים

• אונגוור (Ungvár), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• גורלה של קהילת אונגוואר – סרט עדות
• יהודה שפיגל, אונגוואר, בתוך ערים ואמהות בישראל, חלק רביעי, עמ' 5–54, מוסד הרב קוק, 1950