קהילת יהודי קינג ויליאמז טאון
קהילת יהודי קינג ויליאמז טאון הייתה קהילה קטנה בעיירה קינג וילאמז טאון בדרום אפריקה, שניהלה חיי קהילה שוקקים מאמצע המאה ה-19 לערך ועד תחילת שנות ה-2000 אז עזבו היהודים האחרונים את העיירה. יהודי העיירה היוו חלק מיהדות דרום אפריקה. רוב יהודי העיירה הגיעו מליטא בגלי ההגירה של המאה ה-19. יהודי ליטא שהיו תחת האימפריה הרוסית סבלו מהפוגרומים הרבים ברוסיה ועשרות אלפים מהם ברחו לארצות הברית ולדרום אפריקה.[1][2]
רקע עריכה
קינג ויליאמז טאון (באנגלית: Qonce) היא עיירה היושבת בכף המזרחי של דרום אפריקה לאורך גדות נהר באפלו. העיירה נמצאת כ-60 ק"מ צפונית מערבית לאוקיינוס ההודי ויושבת על גדות נמל איסט לונדון (דרום אפריקה). קינג ויליאמז טאון היא חלק מרשות מקומית בשם באפלו סיטי (Buffalo City), שבה כ-880 אלף נפש. העיירה מונה כיום כ־35,000 תושבים וניצבת למרגלות הרי אמתהול, 398 מטר מעל פני הים. סביב העיירה ישנם שטחים חקלאיים צפופים.
היסטוריה עריכה
מעט מאוד ידוע על הקהילה היהודית בעיירה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. ככל הנראה לא היו הרבה חיים יהודיים מאורגנים בעיירה בתקופה זו. ככל הנראה עד שנת 1850 היו כ-24 משפחות יהודיות בקינג ויליאמז טאון ובאזור הכפרי שמסביבה.[3]
בין המתיישבים הראשונים נרשם גם יוסף לוי, יהודי שניהל חנות שהוקמה ב-1835 על ידי חותנו, בנימין נורדן. נורדן הגיע לכף עם המתיישבים של 1820 והיה דמות משפיעה בהקמת הקהילה היהודית בקייפטאון.[4] מר ג'יי לוי מתועד כמי שכיהן כראש עיריית קינג ויליאמז טאון הראשון בשנים 64–1863. ככל הנראה הם היו אותו אדם.
ב-1862 מוזכר בעיתונות ביידיש אדון יעקובסון שהזמין את הרב רבינוביץ ללמד את בנו בעיירה, לפני שזה הגיע לקייפטאון והקים שם בית כנסת.[5]
לקראת סוף המאה ה-19 ידוע שהייתה בעיירה קהילה יהודית לא קטנה שהגיעה למקום כחלק מגלי ההגירה היהודים לדרום אפריקה. המצבה העתיקה ביותר בבית העלמין היהודי מתוארכת לשנת 1899. המנוחה הייתה ילדה בת אחת עשרה בשם זלמה לואיס. בבית הקברות הוקצה אזור קבורה נפרד ליהודים, ועל הקבר הוקמה מצבה עם כיתוב בעברית.
ברשימה של תחנות מסחר, וסוחרים מצוין כי לפני שנת 1900 מופיעים רק שני שמות יהודיים: ג' לוי, 1873, ור' לוי, 1885. בין השנים 1900–1920 מופיעים שבעה שמות יהודיים. עד 1930 רשומים שמותיהם של שנים עשר סוחרים יהודים. נתונים אלה מצביעים על כך שבתוך ההגירה היהודית המשמעותית לדרום אפריקה בתחילת שנות ה-1900, מספר לא מבוטל של יהודים התיישבו באזור קינג ויליאמז טאון. דבר זה תרם להקמת מוסדות דתיים וציוניים בעיירה.
לעיירה לא הייתה אגודת חברה קדישא, כמו לרוב הקהילות היהודיות בדרום אפריקה, אלא היא נעזרה בשירותיה של חברת "חברה קדישא" באיסט לונדון בעת הצורך.
החל משנות ה-30 של המאה ה-20 ניתן למצוא תיעוד של חיי הקהילה היהודית בעיירה.
ראשי הקהילה היהודית עריכה
בשנת 1880 הגיע לעיירה פרנץ גינסברג מגרמניה. תוך כמה שנים הקים את מפעל הגפרורים "שלושת הכוכבים". עד 1890 הוא הקים גם מפעל סבון ונרות, הראשון מסוגו במושבת הכף המזרחי. הוא היה איש רוח ואיש ציבור, והיה מעורב מאד בענייני העיירה. לעומת זאת מעורבותו בענייני הקהילה היהודית של העיירה הייתה מינימלית. עם זאת, הוא היה פעיל זמן מה בארגון היהודי הבינלאומי ITO (ארגון בראשות ישראל זנגוויל. הארגון הוקם ב-1905, לאחר ש"תוכנית אוגנדה" נדחתה על ידי הקונגרס הציוני השביעי. חברי ה-ITO האמינו שהתיישבות יהודית מאורגנת לא בהכרח חייבת להתקיים בארץ ישראל. מה שהיה צריך זה הקמת שטח אוטונומי גדול, שבו האוכלוסייה היהודית נמצאת ברוב. הארגון פורק בשנת 1925). פרנץ גינסברג מונה לראש עיריית קינג ויליאמז טאון בין השנים 1904 ו-1907. הוא היה בזמן זה חבר באספה המחוקקת של מושבת הכף המזרחי. כאשר נעשה האיחוד של ישובי הכף תחת באפלו סיטי הוא מונה לסנאטור של מחוז הכף המזרחי.
כמה מחברי הקהילה היהודית היו מעורבים בחיים האזרחיים בעיירה, ביניהם ג'יי לוי ופרנץ גינסברג, חלוצים וראשי ערים ראשונים של העיירה. רודולף גינסברג (בנו של פרנץ גינסברג) היה ראש העיירה בין השנים 1943–1951. גולת הכותרת בתקופת כהונתו הייתה ביקור משפחת המלוכה הבריטית בקינג ווילאמס טאון..
ק. אלפרשטיין היה חבר מועצת העיירה במשך יותר מ-20 שנה. הוא גם היה נשיא הקהילה היהודית ב-1948. בנו מר האלפרשטיין היה ראש העיירה במשך כמה תקופות כהונה וכן מזכיר האגודה הציונית בשנת 1948.
מיכאל אדלשטיין - היה הנשיא הראשון של הקהילה היהודית ובין מקימי בית הכנסת בעיירה. הוא אביו של מלוויל אדלשטיין, יליד העיירה, פעיל חברתי שנרצח ב-1976 במהומות מחוץ ליוהנסבורג.
התנועה הציונית בעיירה עריכה
החברה הציונית בעיירה הוקמה בשנת 1905 על ידי מר צ'ידקל. יושב הראש הראשון שלה היה מר גרשוני. מידע נוסף מאז ועד 1946 אינו זמין מכיוון שהפרוטוקולים של המפגשים נעלמו. מר ק זסמן, ציין בראיון כי פעילותה פחתה במהלך מלחמת העולם השנייה מכיוון שרוב הצעירים הצטרפו לכוחות המזוינים. בשנת 1946 התחדשה החברה ובשנת 1955 נערכה ארוחת ערב חגיגית לציון "50 שנה של פעילות ציונית מתמשכת בעיירה קינג וילאמס טאון". מר ק זסמן (בתפקידו כיו"ר החברה הציונית) ספד לחבריה הוותיקים ביותר, מר וגברת אני קבלסקי ומר מ"ד כהן.
בית הכנסת עריכה
במהלך סוף המאה התשע עשרה והשנים המוקדמות של המאה העשרים ערכו היהודים תפילה בבתים פרטיים או במתקנים ארעיים. אולם בתגובה לפרץ הצמיחה היהודי בתחילת המאה העשרים הוקם בית כנסת על קרקע שהושגה במרכז העיירה. המבנה שהושג הוא מבנה קטן ושמור עם חזית קדמית השואבת מבחינה סגנונית ממסורות שונות. קו הגג עם קיר המעקה העגול למחצה כולל אלמנטים מפושטים של קייפ הולנדי ונאו-בארוק. אלה כוללים פסטון שבמרכזו פסגת החלק העליון של הקשת המעוגלת, שתי מגילות שמאגדות את הקשת המרכזית הזו, וזוג אלמנטים דמויי מניפה בראש קצוות הבניין. אבל החזית מופשטת אחרת. לקראת ראש החזית במרכז חלון המכיל דוגמת מגן דוד. חלונות הסוככים בקומה הראשונה והשנייה מעוצבים בדרך כלל עם ראשיהם המשולשים. דלת הכניסה עם טרנסום, במרכזה בקומת הקרקע, היא גרסה שונה של אותה צורה מכיוון שהיא קשת מחודדת רדודה.[2]
מר א' קבלסקי ז"ל מצוטט לגבי הקמת הקהילה היהודית. "התחלנו את הקהילה שלנו בסביבות שנת 1900, כאשר לא מעט יהודים הגיעו מיוהנסבורג כדי לברוח מהמלחמה. בניין בית הכנסת נרכש ממיסיון וסליאן בערך בשנת 1906. הבניין נבנה על ידי המיסיון בשנות ה-60 של המאה ה-19 כבית ספר. הקהילה היהודית הוסיפה קומה עליונה כדי להכיל את גלריית הנשים. ארון הקודש היה שקוע בקיר שמול הכניסה. מעניין לציין כי המבנה פונה דרומה וכי בית הכנסת למעשה הפוך. מאחורי בית הכנסת נבנה מקווה."[2]
לפי מאמר ב-London Jewish Chronicle (20 בנובמבר 1908) בית הכנסת נחנך באותה שנה. ככל הנראה לפני רכישת בניין בית הכנסת, התקיימו טקסים בבית הנשיא הראשון של הקהילה, מיכאל אדלשטיין. אחד המנהיגים הרוחניים הראשונים של הקהילה היה הרב הורוביץ שהרוויח כ-7 פאונד לחודש. החתונה הראשונה שנחגגה בבית הכנסת הייתה זו של פיליפ כהן עם מריל שפירו ב-1907.[6]
בין מקימי בית הכנסת היה גם וולף זלצמן שהגיע לעיירה מרוסיה ועבד אצל משפחה יהודית אחרת, משפחת זיו (אביו של אריה זיו)[7]
בבית הכנסת קיים לוח לזכר כבוד לארבעה מבניה היהודים של העיירה שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה. ארבעת ההרוגים היו: א' אברמוביץ', ב' בלק, א' פורט ומ' זמקוב. שמו של ב' בלק מופיע על שני תחריטים בבית הכנסת, הראשון נמצא על סמל הכבוד. השני הוא הגירוד הילדותי המחוספס של שמו על לוח הספרים של אחד הספסלים.
הרב הראשון זיידן, הרב ליישובים קהילתיים בדרום אפריקה, ביקר בעיירה ובחן את המקווה. הוא התקשה מאוד לקבוע האם המקווה מתאים לדרישות ההלכתיות. כנראה שלא נעשה בו שימוש במשך 40 עד 50 השנים האחרונות.
בשנים האחרונות הקהילה היהודית של King William's Town הצטמצמה במספרים. בית הכנסת יצא מכלל שימוש כאשר רוב יהודי העיירה הצטרפו לקהילת איסט לונדון לימים הנוראים. בשנת 1980 הוכרז בית הכנסת כאנדרטה לאומית.
כיום נעלמה הקהילה היהודית לחלוטין מהעיירה ובית הכנסת נמכר לידיים פרטיות.[8][2]
הערות שוליים עריכה
- ^ Martin Gilbert, The Jews in the Twentieth Century, (New York: Schocken Books, 2001). ^
- ^ 1 2 3 4 African Synagogues, www.africansynagogues.org
- ^ SA-SIG - Southern Africa Jewish Genealogy: Communities: King William's Town, www.jewishgen.org
- ^ Norden, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ חדשות קהילות יהודיות, באתר הצפירה עיתונות יהודית היסטורית, 19 בפברואר 1862
- ^ Markowitz, A. “The Story of South African Jewry” (Series). South African Jewish Times, 27 August 1948. (See also his following article in SA Jewish Times, 3 September 1948.)
- ^ Online Journal - An Interview with Woolf Zasman, LitvakSIG Lithuanian-Jewish Special Interest Group (באנגלית)
- ^ SOUTH AFRICA, Eastern Cape, King William’s Town. Synagogue (former) (9.2015) - JewishPhotoLibrary, jewishphotolibrary.smugmug.com (באנגלית)