קולמן רוברטס גריפית'

פסיכולוג אמריקאי

קולמן רוברטס גריפית' (22 במאי 1893 - 7 בפברואר 1966) ידוע כ"אבי פסיכולוגית הספורט"- הוא הפסיכולוג הראשון של הספורט, והוא היה הראשון לחקור גורמים פסיכולוגיים בקרב ספורטאים והביא להקמת המחקר הפסיכולוגי הייעודי לתחום זה.

קולמן רוברטס גריפית'
Coleman Griffith
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 במאי 1893
גותרי סנטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 1966 (בגיל 72)
אורבנה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה של הספורט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' גרינוויל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גריפית' נולד בגוטרי סנטר (Guthrie Center), איווה, ארצות הברית. הוא היה הבן הראשון מבין שלושת הבנים למשפחת גריפית'.

בשנת 1915, כשהיה בן 22 השלים גריפית' את תארו הראשון בפסיכולוגיה במכללת גריווניל (Greenville College) באילינוי, שם הכיר את רעייתו לעתיד - מארי לואיז קולמן. בזמן לימודיו בגרינוויל הוא היה מעורב רבות בפעילויות הספורטיביות במכללתו. הוא היה נשיא כיתתו, חבר בכיר בצוות אימון קבוצת הבייסבול והכדורסל של המכללה, וחבר בארגוני התעמלות שונים. נחישותו ותשוקתו לתחום היו בולטים לסביבתו ולכן לכולם לא היה ספק כי אכן הוא יבחר להשקיע את מרבית כוחותיו בתחום זה, ולהרחיב בו את ידיעתו. בשנת 1920 הוא קיבל את הדוקטורט שלו לפסיכולוגיה במכללת גרינווילד תחת פיקוחו של פרופסור מדיסון בנטלי. בעבודת הדוקטורט שלו הוא התמקד במערכת הוסטיבולרית של העכברוש הלבן תחת השפעת תנאים שונים.

גריפית' נפטר בזמן מילוי תפקידו במערכת החינוך הגבוהה של מדינת אורגון בשנת 1966 כשהוא בן 73.[1]

מחקרו עריכה

בשנת 1918 החל גריפית' באופן לא רשמי לחקור גורמים פסיכולוגיים הקשורים לבייסבול וכדורגל על ידי התבוננותו בשחקנים בתור אחד ממאמני הקבוצות. הוא בדק את זמני התגובה של השחקנים עם טיימר. בשנת 1920, ג'ורג' האף - מנהל האתלטיקה במכללת גרינוויל ראה את מחקרו של גריפית' ואת הניסיון והידע שרכש בתחום הפסיכולוגיה, וכתוצאה מכך שכנע את ראשי המכללה לפתוח מעבדת מחקר שתעסוק בפסיכולוגיה, ובפרט שתעסוק בתחומים שהתמקד בהם גריפית' בבדיקותיו ומחקריו (מערכת וסטיבולרית, זמן תגובה וכו'...)

בשנת 1925 גריפית' הקים את מעבדת המחקר האתלטית הראשונה אי פעם. במעבדה היו abh חדרים, מעבדה פסיכולוגית ומעבדה פיזיולוגית. כשהוקמה המעבדה היא משכה תשומת לב רבה ורבים התעניינו בה, אך למרות זאת, בכירי האוניברסיטה סגרו אותה לאחר שש שנים בלבד. חובות גדולים של המכללה דרשו קיצוצים במהירות, אבל שמועות הופצו כי מאמן הכדורגל של אילינוי, רוברט זופקה, המליץ על סגירת המעבדה. גריפית' הועבר לתפקיד מינהלי בינוני, ונראה היה כי ימי המחקר של הספורט הסתיימו.

בשנת 1937 גריפית' קיבל פניה מפיליפ ריגלי, מנהל קבוצת הבייסבול של שיקגו קאבס. ריגלי הזמין את גריפית' להצטרף עמו ועם וקבוצתו לסדרת אימוני אביב בסנטה קטלינה מחוץ לחוף בדרום קליפורניה, והצעתו כללה גם מעבדת מחקר פרטית לגריפית' עם כל הנדרש לו. גריפית' הסכים, רכש ציוד מעבדה נוסף שכלל מצלמות וידאו וכרונוסקופים, ופנה מערבה להמשך מחקר הספורט שהקים.[2]

קריירה עריכה

קבוצת הבייסבול שיקגו קאבס עריכה

בשנת 1937 ריגלי סבר שפסיכולוג יכול להועיל לקבוצתו, אולם שאר אנשי הצוות התנגדו לנוכחותו של גריפית'.

באותה השנה, הקבוצה הייתה בפסגת הליגה הלאומית, אך שחקנה המרכזי של הקבוצה באותו הזמן, צ'רלי גרים, היה שרוי בדיכאון. גרים הוחלף, אך גם כאשר הוחזר למגרש הוא היה בלחץ נפשי גדול שהשפיע לרעה כל חבריו לקבוצה. גריפית' שם לב לכך, ופנה אל ריגלי.

16 הדיווחים הראשונים שכתב גריפית' לריגלי במהלך העונה וברגע המשבר, סברו כי "כל אדם ... הוא פסיכולוג פשוט בגלל ההתאמות שהוא עושה לאנשים אחרים וההתאמות שהם עושים לו". מנהל הבייסבול הוא גם פסיכולוג, כי התפקיד שלו הוא "לטפל בגבריו (שחקניו)." השאלה היחידה, על פי גריפית', הייתה האם הוא משתמש בפסיכולוגיה ביעילות. נסיונותיו של גריפית' לא עזרו, וגרים המשיך לקפוא מלחץ על המגרש ולהשפיע על קבוצתו.

ב-1 ביולי 1938 דיווח גריפית' "מתוסכל" לריגלי כי המפגשים לאימונים היו "חסרי מטרה, לא מאורגנים ולא פרודוקטיביים". הוא המליץ על מספר שינויים לביצוע תרגילים שנראים יותר כמו מצבי משחק אמיתיים, כגון קריאת כדורים, אבל רוב עצתו הייתה קשורה לגישה שהשחקנים הביאו למשחק: "הלך הרוח של האדם, השקפת עולמו, האופן שבו הוא מרגיש", כתב גריפין בדו"ח שפורסם ב-10 ביולי, "הוא סוג של הבסיס המיומנויות שלו [בייסבול] מיוחד ... הוא צריך ליישם [את הרצון לנצח] שזה חלק בלתי נפרד מתקופת תרגול, ולשחק בגישה שכל אימון הוא משחק. הוא חייב להפוך אותו להרגל." ובכל זאת, אף אחת מההמלצות שלו לא יושמה.

ב-26 ביולי של אותה שנה, "הגורים"(שיקגו קאבס) הדרדרו היישר למקום הרביעי. ריגלי נזף בגרים והחליף אותו בשחקנים חדשים: תופס והרטנט, עד סוף העונה. גריפית' קיווה שהרטנט יהיה יותר נוח לרעיונותיו והם נפגשו כדי לדון בכל שחקן מבחינה פסיכולוגית. אבל עד מהרה נכנס גריפית' לקונפליקט עם הרטנט – משום שזלזל בתפיסת הבייסבול המסורתית של הרטנט. הוא כתב: "כדי לפנות לאינסטינקט או לתורשה הוא ... דרך עצלה, חסרת דמיון ובורות, להתחמק מדרישות עבודתו".

על אף ספקנותו של גריפית', נראה כי ההנהגה של הרטנט פעלה: הקאבס החלו לטפס על הטבלה במהלך חודש ספטמבר, והשתלטו על המקום הראשון על משחק ניצחון שמסתיים במהלך של הרטנט עצמו. הקאבס זכו בליגה הלאומית, אבל הם ירדו במהירות על ידי ניו יורק יאנקיז בסדרת העולם.

לאחר סיום העונה, הגיש גריפית' לריגלי דו"ח בן 183 עמודים על מסע הבחירות של הקבוצה. גריפית' כתב שהרטנט "בכלל לא היה איש חכם. ... הוא [אינו] יכול להתאים את עצמו לכל סגנון הכשרה ואימון אחר, אבל עם זאת הוא היה מוכר לאורך הקריירה שלו".

הצלחתו של הרטנט הפכה אותו לשחקן הבכיר בקבוצה, ולכן הוא נשאר בעונה 1939. גם גריפית' המשיך לעבוד אצל הקאבס ב-1939, אם כי רק במשרה חלקית. הוא הגיש רק ארבעה דיווחים קצרים, אך ציין באחד מהם כי "מבחינת הצוות והנהלתו, נפגשנו לא רק עם כישלון, אלא עם כמות גדולה של חשדנות ". הקאבס סיימו את השנה במקום הרביעי.

גריפית' הגיש דו"ח אחרון בשנת 1940, וסימן את סופה של מיזם הראשוני של הפסיכולוגיה לעולם הספורט המקצועי. רוב מנהלי הבייסבול ראו את הפרויקט ככישלון, והרעיון לא מומש על ידי צוותים אחרים במשך זמן רב. גריפית' חזר לאוניברסיטת אילינוי, ולאחר 4 שנים הוא עלה לרמה של "פרובוסט".[3]

מכללת גרינוויל עריכה

בזמן שהותו בשנת שבתון, בשנת 1923 הציע גריפית' למכללה לפתוח קורס שיקרא: "פסיכולוגיה ואתלטיקה". קורס זה הביא לפרסום הספר הראשון של מבוא כללי לפסיכולוגיה.

בשנת 1927 קיבל גריפית' את מלגת גוגנהיים, ועבר ללמוד באוניברסיטת ברלין במקביל לתפקידיו במכללת גרינוויל. לאחר לימודיו מונה קולמן לראש הלשכה לנתונים פנימיים במכללת גרינוויל. זה היה משרד שאסף נתונים פנימיים לנשיא האוניברסיטה, כגון יחסי תלמידים-מורה. הוא החזיק בתפקיד זה עד 1944.

הוא סיים את תפקידו בשנת 1953, ובשנת 1956 הוא מונה לראש אגף המידע הסטטיסטי של אגודת החינוך הלאומי. הוא פרש מהמכללה ובשנת 1962 החל לעבוד במערכת החינוך הגבוהה של מדינת אורגון.[4]

פרסומיו העיקריים וספריו של קולמן גריפית' עריכה

"הפסיכולוגיה של האימון" (1926) עריכה

אחת מן התרומות המרכזיות של גריפית' לתחום הפסיכולוגיה של הספורט באה מפרסומו של ספרו: "הפסיכולוגיה של האימון". עיקר הספר היה המוטיב כי מאמן חייב להיות בעל ידע פסיכולוגי ופזיולוגי, וכל הפרקים שנמנו בספר הופנו הישר למאמנים. בנוסף לכך, בפרסום ספר זה התמקד בנוסף גריפית' על חשיבותו של מורל השחקנים, על הרגליהם וכל מה שהוא תיאר כסביבה פסיכולוגית - אידיאלית שבה הספורטאים יכולים לפתח עבורם תכונות אישיות ואינטלקטואליות במקביל לאתלטיקה.[5]

"הפסיכולוגיה של האתלטיקה" (1928). עריכה

ספר זה היווה בסיס עבור פסיכולוגית האתלטיקה. בספר זה התמקד גריפית' על המרכיבים הפסיכולוגיים של ביצועים אתלטיים מורכבים כגון: מיומנויות, למידה, הרגל, תשומת לב, ראייה, רגש וזמן תגובה. חלק מתוכן ספר זה התבסס על ספרו הראשון - "הפסיכולוגיה של האימון".[6]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Daniel Gould, Sean Pick, Sport Psychology: The Griffith Era, 1920–1940, The Sport Psychologist 9, 1995-12, עמ' 391–405 doi: 10.1123/tsp.9.4.391
  2. ^ Monitor on Psychology, April 2012, PsycEXTRA Dataset, ‏2012
  3. ^ Christopher D. Green, Katharine S. Milar, Time Capsule: 'America's first sport psychologist', PsycEXTRA Dataset, ‏2012
  4. ^ Green, Christopher, Psychology Strikes Out: Coleman R. Griffith and the Chicago Cubs, History of Psychology, 2003, עמ' 267–283
  5. ^ Miller, K.G, Review of The Psychology of Coaching, Psychological Bulletin, 1927, עמ' 608-609
  6. ^ .Gould, Daniel; Pick, Sean, Sport Psychology, The Griffith Era, 1995, עמ' 391-405