קורפורטיזם

קוֹרְפּוֹרָטִיזְם, או השיטה הקורפורטיבית (על פי האקדמיה ללשון העברית: מְשִׁילָה אִרְגּוּנִית) היא שיטת ממשל פוליטית-כלכלית, במרכזה נמצאים הקורפורציות, איגודים מקצועיים, שכוללים את העובדים ואת מעבידיהם. מקור המילה "קורפורציה" במילה הלטינית corpus, שפירושה "גוף".

קורפורטיזם באיטליה הפשיסטית

השיטה הקורפורטיבית צמחה באיטליה בסוף המאה ה-19, והגיע לשיאה באיטליה הפשיסטית בשנות העשרים של המאה העשרים, כתחליף לליברליזם ולסוציאליזם. לראשונה העלה את הרעיון האפיפיור לאו השלושה-עשר בשנת 1891, הצעה זו חושפת את גישתה האמיתית של הכנסיה כלפי המשטר הכלכלי הרצוי בעיינהם, להחיות את "הגילדות" האיגודים המקצועיים שהיו נפוצים בימי הבייניים בתקופת שלטונה של הכנסייהו לנסות לשמר אגב כך את שליטתה ומעמדה, עיקר תפקידם של "הגילדות" היה למנוע כניסה של עובדים חדשים (כדי להקטין את כמות העובדים ולהעלות את מחיר עבודתם) וכדי לתאם ולהעלות מחירים, מה שעזר למעט אנשים מהאיגודים המקצועיים ופגע קשות ברוב המוחלט של האוכלוסיה שלא היתה חברים ב"גילדות". ניסיון זה של הכנסייה שימש כתחליף למלחמת המעמדות וכחתירה כנגד כוחות ליברליזם שניסוי לקדם תהליכי דמוקרטיזיה באיטליה. הצעה זו השפיעה על ארגוני עובדים קתוליים, כמשקל נגד להשפעה של ארגוני עובדים סוציאליסטיים. הפטריוט האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו והאנרכו-סינדיקליסט Alceste de Ambris הכניסו את הקורפורטיזם לחוקת פיומה.

בניטו מוסוליני שילב את הקורפורטיזם בתוך עקרונות הפשיזם. הוא הקים באיטליה הפשיסטית 22 קורפורציות, וביולי 1926 הוקם משרד לקורפורציות, שתפקידו לקבוע שכר ותנאי עבודה ולווסת את הכלכלה. הקורפורציות נועדו לעסוק בתיאום יחסי העבודה תוך צמצום סכסוכים, שהרי בכל קורפורציה מיוצגים כל הצדדים ליחסי העבודה, שהם פשיסטים נאמנים, שלא יבזבזו זמנם בסכסוכי עבודה. הרמוניה כזו בין עובדים למעבידים מתאפשרת בזכות המשטר הפשיסטי, שבו היחיד משועבד לצרכיה של המדינה.

ב-1929 הכריז מוסוליני שהניגוד בין הון לעבודה הסתיים, ושני הצדדים ליחסי העבודה פועלים מתוך שוויון גמור של זכויות וחובות. הוא אף הציע שסמכויות חקיקה בתחומי כלכלה יועברו מהפרלמנט לקורפורציות ואמר "המדינה הפשיסטית, או שהיא קורפורטיבית או שהיא לא כלום".

למעשה השיטה הקורפורטיבית באיטליה לא התממשה. אף שהמדינה הצליחה להכניע את העובדים, לא היה בכוחה לשלוט במעבידים. מצב זה לא הפריע להתפתחותה של ביורוקרטיה קורפורטיבית ענפה, שמטרתה ותועלתה לא היו ברורים, ועיקר פעולתה היה הבטחת המשך קיומה.

קורפורטיזם במדינות נוספות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשיטה הקורפורטיבית נעשה כיום שימוש מוגבל במקסיקו.

נאו-קורפורטיזם

החלטות פוליטיות רבות בחברה הן תולדה של שותפות בין המגזרים במשק למדינה. לדוגמה: איגודי התעשיינים, איגודי הפועלים והמדינה.

השיטה מנסה לקדם את הכלכלה של המדינה. המדינה לא רוצה תחרות אלא לשבת עם המעסיקים והעובדים ואז לקבל החלטות על היחסים בין העובדים למעסיקים, זכויות, חובות וכו'. המדינה היא שחקנית מרכזית שנותנת את המילה האחרונה.

יש גם מדינות שמגיעות להסכמים עם אנשי הדת: אנשי הדת ידאגו לחינוך ולמשפט, ובתמורה הם יתמכו במדינה. המדינה מרוויחה כלכלה משגשגת. המעסיקים מרוויחים שקט תעשייתי, והפועלים מרוויחים חלק מרצונותיהם.

ראו גם

• סינדיקליזם
• אנרכו-סינדיקליזם
• שדלנות (לובינג)
• נאו-פיאודליזם
• קורפורטוקרטיה

קישורים חיצוניים

• קורפורטיזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מצב חברות, דף שער בספרייה הלאומית