נאו-פיאודליזם

נאו-פיאודליזםאנגלית: Neo-feudalism) היא תיאוריה כלכלית ותיאוריה ביקורתית המזהה כיום היבטים במדיניות הכלכלית, הציבורית והממשלתית, כאנלוגים למאפיינים שהתקיימו בפיאודליזם. עיקר הביקורת מופנה כלפי התלות ההולכת ומתעצמת של הפוליטיקה בהון המוחזק בידי מספר הולך ופוחת של עשירים, אשר עושרם והשפעתם הפוליטית הולכים וגדלים ביחס לאוכלוסיית העולם.[1]

שימוש ואטימולוגיהעריכה

המונח מתייחס לצורה חדשה של פיאודליזם, שדומה במובנים מסוימים למציאות הפוליטית והכלכלית באירופה של ימי הביניים, שבה התקיים מערך קשרי תלות וחסות אישיים א-סימטריים בקרב אליטה לבין רוב העם. (מקור המונח במילה "פיאודום", מענק קרקע שנתנו אדונים לוסאלים).

ההשוואה בין יחסי הכוח בתוקפת הפיאודליזם לבין זו של הכלכלה המודרנית, שימש לביקורת הן על הימין והן על השמאל הפוליטי. שימוש מוקדם במונח נמצא במאמר "Galbraith's Neo-Feudalism" משנת 1961 של כלכלן האסכולה האוסטרית גאורג רייסמן (אנ') (תלמידו של מיזס) שבו ביקר את חיבורו של הכלכלן הפוסט-קיינסיאני ג'ון קנת גלבריית, "חברת השפע" משנת 1958.[2] מנגד, הסוציולוג והפילוסוף יורגן הברמאס השתמש במונח הדומה רה-פיאודליזציה (Refeudalisierung) ב-1962 בחיבורו "ההשתנות המבנית של המרחב הציבורי" כדי לבקר את ההפרטה של צורות התקשורת במאה ה-20, שלדעתו יצרו את הספרה ציבורת בעידן הנאורות. בדומה להברמאס, הסוציאלוג הנאו-מרקסיסט עמנואל ולרשטיין טען שסוף התקופה הפיאודלית, הניע תהליך של התרחבות הדרגתית, שתוצאתו היא קיומה של רשת או מערכת עולמית כלכלית אחת בלבד. הנאו-פיאודליזם עבורו הוא פיאודליזם גלובאלי, שבו מתקיימת היררכיה של חלוקה מתמשכת של העולם ל"מרכז", "פריפריה" ו"סמי-פריפריה".

היבטים "פאודליים" כיום באים לידי ביטוי בחידוש מבני קבלת החלטות פוליטית, בבעלות כלכלית ויחסי כוח וארגון המרחב הציבורי. למשל. בתביעות זכויות, בהשפעה וביחסי קניין המעניקים פריבילגיות משמעותיות לקבוצה קטנה מאוד באוכלוסייה. בדומה לאצולה, קבוצה זו ירשה את מעמדה או התרחבה באמצעות קואופטציה, אשר ביססה את הפריבילגיות שלה על מוצא ושושלת. רוב האוכלוסייה מודרת מזכויות אלו או שהיא משתתפת בהן רק במידה מוגבלת.[3]

מבקרי הנאו-פיאודליזם עוסקים בהיבטים של המבנה החברתי, בשאלות של גלובליזציה (חברות רב-לאומיות המתפרשות כמרכזי כוח), מדיניות חוץ נאו-קונסרבטיביות (שמירה על אינטרסים פנימיים תוך התערבות פעילה במדינות של מדינות אחרות), הגירה המונית והפוליטיקה של הגבולות הפתוחים (ביחס לפירוק מדינת הלאום), והשילוב של אינטרסים ממלכתיים עם אינטרסים כלכליים של גופים פרטיים (נאו-קורפרטיזם ושדלנות).[4]

תיאור, ניתוח וביקורותעריכה

נאו-טכנו-פיאודליזםעריכה

הכלכלן ופוליטיקאי יאניס וארופאקיס כתב והרצה רבות על התיאוריה שלו בנוגע לנאו-פיאודליזם. הוא טוען שהקפיטליזם המסורתי התפתח למבנה דמוי פיאודלי חדש של כלכלות וחברות, שאליו הוא מכנה "טכנו-פיאודליזם" (מלשון טכנולוגיה). וארופקיס מסביר שבניגוד לקפיטליזם, לכלכלות פיאודליות ישנה התכונה להישלט על ידי קבוצות קטנות מאוד של אנשים, הקובעות מראש את התנהגות השווקים כראות עיניהם. כשהוא לוקח לדוגמה של תאגידי ענק טכנולוגיים כמו פייסבוק, ואמזון, וארופקיס ציין שמקומות כאלה נשלטים בעיקר על ידי גחמותיהם של יחידים בודדים וצוותים קטנים, ולפיכך אינם שווקים קפיטליסטיים של סחר חופשי באמת, אלא שווקים פיאודליים עם שליטה חמורה.[5][6][7][8][9]

שנים קודם לכן, נוויל הולמס (Neville Holmes), מרצה בכיר למחשבים באוניברסיטת טזמניה, פרסם מאמר ברוח דומה תחת הכותרת "המיתוס של מהפכת המיחשוב". הולמס העלה חששות דומים מתוך ניתוח טכנולוגי מקצועי:

לניאו-פאודליזם יש כמה מאפיינים חדשים. ראשית, הוא גלובלי. שנית ומדאיג הרבה יותר, הוא משנה במהירות את האיזון החברתי. חברות פיאודליות הורכבו מארבעה מעמדות ראשיים: גבוה, בינוני, נמוך, ואלו שמחוץ לחוק [OUTLAW]. המעמד הרביעי אינו מוזכר בדרך כלל בספרי ההיסטוריה. זהו המעמד של ‘אלו שאינם לוקחים חלק’, כלומר זהו מעמד שכאשר הוא גדל יתר על המידה, נטייתו היא להרוס את הציויליזציה.

המעמד הרביעי מורכב היום מחסרי הבית, חולי הנפש, האנאלפאביתים, הפליטים, הפושעים הזוטרים. 'ארגון העבודה הבינלאומי' (http://www.ilo.ch) קובע שגודלה של קבוצה זו הוא יותר משליש מאוכלוסיית העולם, והמספר גדל והולך.בחברה הניאו-פיאודליסטית, מיחשוב תורם ישירות לגידולו של מעמד זה: טכנולוגיה דיגיטלית מחליפה עובדים מהמעמד הנמוך, שבסופו של דבר עוזבים מעמד זה ומצטרפים למעמד הרביעי. אם תהליך זה ימשך נקבל, בסופו של דבר, מרחץ דמים.

נוויל הולמס, "המיתוס של מהפכת המיחשוב", עיבוד ותרגום – אודי מנור

בתרבות הפופולרית ובספרותעריכה

יקום חולית, שבו מתרחשת סאגת המדע הבדיוני של פרנק הרברט, מתרחש בעתיד רחוק, שבו מתקיימת אימפריה גלקטית נאו-פיאודלית.[10]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Wolf Richter, My “Wealth Effect Monitor” for the Money-Printer Economy: Holy Moly, October Update, WOLF STREET, ‏Oct 2, 2021
  2. ^ kanopiadmin, Galbraith's Neo-Feudalism, Mises Institute, ‏2014-08-18 (באנגלית)
  3. ^ Huggins, Martha K. (2000). „Urban Violence and Police Privatization in Brazil: Blended Invisibility“. Social Justice. 27 (2). ISSN 1043-1578
  4. ^ Opinion | Time to Remove the Bananas... and Return Our Republic to Democracy, Common Dreams (באנגלית)
  5. ^ "Techno-Feudalism is Taking over | by Yanis Varoufakis". 28 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Techno-Feudalism is taking over - Yanis Varoufakis". 9 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Yanis Varoufakis: Capitalism has become 'techno-feudalism'".
  8. ^ "Yanis Varoufakis on Alternatives to Techno-Feudal Capitalism". 8 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Techno Feudalism: What is it and how it increases inequality in the society?". 2 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Erman, Eva; Möller, Niklas (August 2013), „What's Wrong with Politics in the Duniverse?“, in Nicholas, Jeffery (Hrsg.): Dune and Philosophy: Weirding Way of the Mentat, Popular Culture and Philosophy Series, 56, Open Court, p. 66, ISBN 978-0-8126-9727-8.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.