קיוות'י מבונו

קיוות'י מבונו
Kivuthi Mbuno
	אין תמונה חופשית
לידה	1947 (בן 77 בערך)

קיוות'י מבונו (באנגלית: Kivuthi Mbuno; נולד ב-1947) הוא אמן קנייתי. ידוע בעיקר בזכות הסגנון רישומו המדויק. בציוריו משלב מבונו בעלי חיים, חיים שבטיים ומרחבים פתוחים בטבע, באמצעות שימוש בדיו, עפרונות ופסטלים.
יצירותיו הוצגו ברחבי אפריקה, אירופה (מוזאון וולקרקונדה בפרנקפוט, הטייט מודרן בלונדון) ובארצות הברית (המוזיאון הלאומי לאומנות בוונשגטון די סי, גלריות אומנות פרטיות).

קורות חיים

מבונו נולד ב-1947 במוואנגיני, מחוז מכאקוס, שבקניה. הוא נולד אל תוך שבט האקמבה, אשר חיים באזורים המזרחיים והדרומיים של קניה. שבט האקמבה נחשב לאחד השבטים הגדולים בקניה. בילדותו למד מבנו בבית ספר יסודו בכפרו, אך לא המשיך ללימודים תיכוניים והחל לעבוד בשמורות הטבע בקניה וטנזניה כשף^[1]. בשנותיו המוקדמות עבד בשמורות טבע לאומיות מהן שאב השראה יצירתית לכל אורך הקריירה שלו. בשנות השלושים לחייו פיתח קשרים עם הסופרת הדנית קארן בליקסן אשר עזרה לו לפרסם את יצירותיו ברחבי העולם. מבונו עבר ללאנגטה שבקניה, על מנת להיות בקרבתה של בליקסן אשר הייתה בעלת חוות קפה באזור, והקדיש את חייו ליצירת אמנות. באותה תקופה עבד עם הצלם פיטר ברד והושפע רבות ממנו וכך גם מיצירותיה של בליקסן. את ההשראה המרכזית שלו שואב מעולם החי התופס מקום גדול מאוד בחייו עוד מילדותו בשבט האקמבה. הקריירה של מבונו הגיעה לשיאה בשנות ה-80 וה-90 ברחבי העולם^[2] כשיצירותיו שווקו על ידי האוצרת רות שפרנר בעלת הגלריה הידועה וואטאטו, בניירובי^[3]. בשנת 2006 עבר לפריז על מנת להמשיך לפתח את הקריירה שלו כאומן. בשנת 2013 ייצג את קנייה בתערוכה היוקרתית "הביאנלה של ונציה". בביאנלה ה-55 שנערכה בשנת 2013, הביתן של קנייה נקרא "טבע משקף: רגישות מכשפת חדשה וראשונית" (Reflective Nature: A New Primary Enchanting Sensitivity). המציגים בתערוכה היו 12 אמנים סינים ושני אמנים איטלקים שגרו בקנייה, ושני אמנים ילדיי קניה; קריספוס ונגומבה ואצ'ירה וקיוות'י מבונו. לפי דבריו של האוצר סנדרו אורלנדי, מטרת הביתן של קניה הייתה להעצים את אמנות קניה ברמה מדינית ובינלאומית על ידי השוואתה לאמנות הסינית, המשויכת למדינה פרוגרסיבית בה קיימים יחסים שונים בין האדם לטבע^[4]^[2]. אף על פי הצהרתו של אורלנדי, בניגוד לאמנים מסין, שמותיהם של האמנים מקניה (מבונו וונגומבה ואקירה) לא נכללו בקטלוג הביאנלה ויצירותיהם לא הוצגו באתר התערוכה.

אמנות עכשווית בקניה

האמנות העכשווית בקנייה היא תוצר של השינויים הקיצוניים שנערכו בתרבות ילידי קניה על ידי תרבויות פולשות. בעת השלטון המוסלמי בקניה, האמנות השלטת שכללה עיסוק בחיים שלאחר המוות, גירוש שדים וחיי היומיום, נאסרה. האמנות האיסלמית אוסרת יצירת דימויים אנושיים ועל כן באזורים באפריקה שהתאסלמו אמנות שכללה דימויים מסוג זה (שבעיקרה מסכות) עברה השחטה. עם התפשטות הנצרות בתקופת הקולוניאליזם במאה ה-19, התרבות האירופאית כפתה את עצמה על הילידים וקבעה שכל יצירות האמנות אשר עסקו ברוחניות והעצמת כוחו של הטבע יישרפו. אמנות שהכילה עירום המבטא פוריות נאסרה והוגדרה כאמנות חוטאת, ויצירות דתיות שמטרתן סגידה לאלילים ועליהן נחה רוב האמנות האפריקאית, הוחלפו בסמלים נוצריים^[5]. בשנות ה-50 וה-60, רוב המדינות האפריקאיות נלחמו למען שחרור מהשלטון הקולוניאלי והאימפריאליסטי. לאחר השגת עצמאות, אמנים אפריקאים לבנים זכו לבסס את מקומם בעולם האמנות והאמנים אפריקאים השחורים שלא קיבלו הכרה, נאלצו לחפש אחר זהות חדשה. אמנים מקנייה אשר עוסקים באמנות עכשווית, פיתחו אסתטיקה אמנותית חדשה, המערבת טכניקות שלמדו בבית הספר לאמנות וייצוגים אפריקאים מסורתיים. אמנות זו מציגה את התהליך שהשתרע על פני עשרות שנים, על ידי יצירת אמנות אפריקאית מסורתית המשלבת בתוכה אלמנטים מערביים. במסגרת האמנות העכשווית בקניה, נעשה שימוש בשלל מדיומים אמנותיים והסגנון האמנותי לרוב מסווג על ידי המתבונן המערבי לקטגוריות כמו אמנות קונספטואלית, קוביזם או סוריאליזם^[5]^[1]. גם היום, אמנות זו אינה זוכה להכרה רבה מחוץ לאפריקה. קיוות'י מבונו הוא אחד מבין מעטיי האמנים האפריקאים אשר מציגים את יצירותיהם באירופה. אומנותו של קיוות'י מכילה דימויים שבטיים בעלי גוון סוריאליסטי שסוגם נאסר במשך עשרות שנים ובכך שהוא נותן מקום לייצוגים מסוג זה הוא מתקף אותם מחדש. מטרת סגנונו יוצא הדופן של מבונו היא ליצור תחושה על טבעית של גן-עדן בו קיימת הרמוניה בין יצורים חיים ומכילה מרכיבים של תרבות ילידיי קנייה. חומרי הגלם המשמשים אותו ליצירה הם חומרים פשוטים; עפרונות צבעוניים, פסטלים ודיו. מבונו פועל על טהרת הפשטות ומחייה את האמנות המסורתית והגולמית של אבותיו ^[6].

שבט האקמבה

שבט האקמבה הוא אחד השבטים הגדולים ביותר בקניה והוא חולש על אזוריה המזרחיים והדרומיים. טרם הקולוניאליזם במאה ה-19 השבט הורכב מציידים ולקטים וסימן ההיכר שלהם היה שיניהם המחודדות של הגברים בשבט שעוצבו בטקס כשהגיעו לבגרות, סימן היכר אשר ניתן לראות בחלק מציוריו של מבונו. השבט היה ידוע בביצוע כשפים, דבר שהדאיג את הקולוניה הבריטית ששאפה למזעור האמונה בכשפים וקיומם, בעיקר מאגיה שחורה ^[7]^[8]. הקולוניאליסטים הכתירו את שבט האקמבה כשבט לוחם, תואר שבני השבט קיבלו באהדה וכתוצאה רבים מהם הצטרפו לצבא הקולוניאליסטי. אף על פי כן, בעת המאבק למען השחרור מהשלטון הקולוניאליסטי אנשי האקמבה כמעט ולא נהגו באלימות ופעלו בדרכי שלום כדי להשיג עצמאות^[8]. בציוריו, מבונו מאמץ אליו את הערכים והמנהגים של אבותיו תוך כדי שאיפה ליצירת הרמוניה בין בני אדם, מעין גן-עדן עלי אדמות. מבחינה אמנותית תרבותית, שבט האקמבה ידוע באומנות קליעת סליי וקש וגילוף בעץ, מוצריי אומנות זו רווחים בקרב השבט עד ימינו אנו ומוצגים בציוריו של מבונו גם כן.

תערוכות ומוזיאונים

עבודותיו של מבונו נאספו על ידי מספר מוזיאונים, כגון מוזיאון אמנות רדהיל שבקניה במסגרת תערוכת אמנות אפריקאית עכשווית, מוזיאון וולקרקונד בפרנקפורט, מוזיאון האמנות האפריקאית בניו-יורק, מוזיאון האמנות בדאלאס, המוזיאון הלאומי לאמנות בוושינגטון די. סי. ובגלריית סאאטצ'י במוזיאון הטייט מודרן שבאנגליה^[3].

תערוכות ומוזיאונים:

1988- גלריית וואטוטו, ניירובי, קנייה
1990- "לתוך שנות התשעים"- גלריית וואטוטו, ניירובי, קנייה.

- "אפריקה עכשיו"- אוסף סאאצ'י, לונדון, הממלכה המאוחדת. - "קאנסט וויט קנייה"- טי. יו., איינדהובן, הולנד. - גלריית צימרמן ופרנקן, מונצ'נגלדבך, גרמנייה

1991- "אפרקיה חוקרת: אמנות אפריקאית במאה ה-20"- מרכז אפריקה, ניו-יורק, ארצות הברית.

- "עם מכחול ואיזמל: אמנות אפריקאית עכשווית"- מוזיאון לאנתולוגיה, פרנקפורט, גרמניה. - "נקודת מבט משמרת: חיות אפריקאיות על ידי אפריקאים"- גלריית וואטוטו, ניירובי, קנייה.

1992- "זבל, חבר ישן"- גלריית וורטוטו, ניירובי, קנייה

- "אומנות על-טבעית בקנייה"- מרכז תרבות צרפת, ניירובי, קנייה.

1993- "גילוי- אמנות עכשווית ממזרח אפריקה"- מוזיאון לודוויגשפן, לודוויגשפן, גרמניה.

- "אמנות אפריקאית עכשווית"- גלריית פארקו, טוקיו, יפן.

1994- "מפגש אפריקאי"- מוזיאון העולם הערבי, פריז, צרפת.
1996- "אמנות אפריקאית לא קיימת"- גלריית הרלן, הולנד.
2001- "חיה שבטית, גוף עירוני. אמנות וצילום אפריקאים עכשוויים"- גלריה ספציה, בולוניה, איטליה.

- למיראט, מילאנו, איטליה.

2013- "פביליון קניה"- הביאנלה ה-55 בוונציה, וונציה, איטליה.
2019- "מבנו ופסלים, תערוכה קבוצתית"- מוזיאון רדהיל, ניירובי, קנייה.

קישורים חיצוניים

אתר הביאנלה בוונציה - https://www.labiennale.org/en
אתר מידע על שבט האקמבה- http://www.kenya-information-guide.com/kamba-tribe.html

הערות שוליים

^ ¹ ² Kader, T. (2006). Contemporary art of Kenya: A different perspective. Art Education, 59(4), 25-32.
^ ¹ ² Zaugg, I. A., & Nishimura, E. (2015). Angola and Kenya Pavilions in the 2013 Venice Biennale: African Contemporary Art and Cultural Diplomacy in the “Olympics of Art”. The Journal of Arts Management, Law, and Society, 45(2), 134-149.
^ ¹ ² Mbuno k. Sculptures and Mbuno, group exhibition. Red Hill Art Gallery of Contemporary African Art. 2019.
^ Bergamin Barbato, M., & Mio, C. (2007). Accounting and the development of management control in the cultural sphere: the case of the Venice Biennale. Accounting, Business & Financial History, 17(1), 187-208.
^ ¹ ² Kasfir, S. L. (2002). Museums and contemporary African art. African Arts, 35(4), 9.
^ Kader T. (2001). Modern African Art: Getting beyond the Traditional To Recognize Contemporaneous Aesthetics. pp 211-214.
^ Tignor, R. L. (2015). Colonial Transformation of Kenya: The Kamba, Kikuyu, and Maasai from 1900-1939. Princeton University Press.
^ ¹ ² Nottingham, J. C. (1959). Sorcery among the Akamba in Kenya. J. Afr. Admin., 11, 2

[:0-1] ¹ ² Kader, T. (2006). Contemporary art of Kenya: A different perspective. Art Education, 59(4), 25-32.

[:1-2] ¹ ² Zaugg, I. A., & Nishimura, E. (2015). Angola and Kenya Pavilions in the 2013 Venice Biennale: African Contemporary Art and Cultural Diplomacy in the “Olympics of Art”. The Journal of Arts Management, Law, and Society, 45(2), 134-149.

[:5-3] ¹ ² Mbuno k. Sculptures and Mbuno, group exhibition. Red Hill Art Gallery of Contemporary African Art. 2019.

[4] Bergamin Barbato, M., & Mio, C. (2007). Accounting and the development of management control in the cultural sphere: the case of the Venice Biennale. Accounting, Business & Financial History, 17(1), 187-208.

[:2-5] ¹ ² Kasfir, S. L. (2002). Museums and contemporary African art. African Arts, 35(4), 9.

[6] Kader T. (2001). Modern African Art: Getting beyond the Traditional To Recognize Contemporaneous Aesthetics. pp 211-214.

[7] Tignor, R. L. (2015). Colonial Transformation of Kenya: The Kamba, Kikuyu, and Maasai from 1900-1939. Princeton University Press.

[:4-8] ¹ ² Nottingham, J. C. (1959). Sorcery among the Akamba in Kenya. J. Afr. Admin., 11, 2

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]