קיטא

המצה אותה נהגו ביתא ישראל להכין לפסח לפי מנהגים ומסורות מיוחדות
אין תמונה חופשית

הקיטָא באמהרית (ቂጣ) והקיצ'א בתגרית (ቂጫ) היא המצה אותה נהגו ביתא ישראל להכין לפסח לפי מנהגים ומסורות מיוחדות. תהליך אפיית המצה החל מדי שנה מספר שבועות לפני ערב פסח, ודרש הכנות ותכנונים קפדניים של אנשי העדה.

רקעעריכה

כאשר בסוף חודש אדר היו מכריזים הכהנת באתיופיה על תחילתו של חודש ניסן, היו היהודים מתחילים בהכנות קדחתניות לקראת חג הפסח, בי"ד בניסן. המשימה הראשונה והחשובה ביותר הייתה הכנת המצה. מקור המנהג להכנת ואכילת מצה הוא בפסוק מהתורה, "ושמרתם את המצות" (ספר שמות, פרק י"ב, י"ז).

ההכנות לאפייהעריכה

אפיית המצה הייתה מורכבת, ונדרשו הכנות מיוחדות. הקושי העיקרי היה השגת החיטה. לא בכל הכפרים השתמשו בחיטה להכנת לחם אלא בקטניות (בעיקר בטֵף ובדָגוסָה), ולכן המשפחות היהודיות היו דואגות לייבא חיטה מוקדם ככל האפשר. קושי נוסף היה הצורך להכין כמות מצות גדולה מאוד - מכיוון שבחג הפסח עצמו לא ניתן היה להכין מצות טריות (כיוון שהן עשויות מקמח), נדרשה הכנת כמות גדולה מראש, שתספיק לכל תשעת ימי החג. כיוון שהיהודים באתיופיה חששו מחילול חג הפסח, הם הרחיקו את החמץ מביתם החל מי"ג בניסן, וסיימו את אכילת מצה רק בכ"ב בניסן, כלומר שמרו על תשעה ימים ללא חמץ (במקום שבעה, כנהוג בחג הפסח על פי התורה). [דרוש מקור]

המצות הוכנו בעבודת יד. שבועיים לפני כניסת החג החלו נשות הכפר באפייתן. מאחר שהבקתות טרם הוכשרו לקראת הפסח, נהגו לאפות את המצות במרחק מסוים מהבתים, בשדה, כדי להרחיק את החשש מפני מגע עם חמץ.

תהליך האפייהעריכה

המצה נאפתה בתנור עצים שנבנה במיוחד למטרה הזו, כמו גם משטח החרס העליון עליו נאפתה המצה. לרוב כל משפחה אפתה את המצות בנפרד. לרוב שתי נשים בעלות ניסיון הופקדו על מלאכת האפייה: האחת מכינה ולשה את הבצק במהירות, והשנייה אופה את המצה על התנור. התהליך נעשה בהשגחה קפדנית של הזקנים.

לאחר האפייה נלקחו המצות לבתים, ושם אוחסנו על הגגות או בבקתה במדף מיוחד מעל המדורה. הסיבה לצורת אחסון זו קשורה בחששם של היהודים שהמצות יחמיצו בשל רטיבות, לכן הן נשמרו במקומות חמים ויבשים (חודש ניסן הוא שיא עונת הקיץ באתיופיה).

לקראת החג נהגו היהודים להוציא את כל כלי הבית שהיו עשויים חרס או מדלועים, אל מחוץ לבתים, ולאחסן אותם במערה או במסתור אחר בשדה, וזאת כדי לקיים את מצוות התורה "חמץ, לא ימצא ולא יראה". הבתים נוקו היטב, ובערב פסח נערך סדר פסח, בו אכלו היהודים מצה עשויה מחיטים; אך עבור שאר ימי החג אפו היהודים לעצמם מצות עשויות מקטניות (טֵף ודָגוסָה), שהיו טעימות יותר ופחות קשות.

בישראלעריכה

יהודי אתיופיה בישראל משתמשים כיום במצות התעשייתיות המקובלות ברחבי הארץ.

קישורים חיצונייםעריכה