שמות
ספר שְׁמוֹת הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, -ἐξ = מן) על-שם האירוע הגדול המתואר בו – יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית. בהלכות גדולות הוא מכונה "הספר השני",[1] והרמב"ן מכנה אותו "ספר הגלות והגאולה"[2]. הספר מכיל ארבעים פרקים, עשרים ותשעה סדרים, שישים ותשע פרשיות פתוחות ותשעים וחמש סתומות. ספר שמות מספר על שעבודם של בני ישראל במצרים, יציאתם ממנה לאחר עשר המכות, ונדודיהם במדבר. בתיאור הנדודים משולבים סיפורים ואירועים שונים, ששיאם הוא מעמד מתן תורה על הר סיני. עוד מסופר בו על מלחמת ישראל בעמלק ועל חטא העגל. הספר כולל פרקים רבים עם מצוות שונות, ורוב חלקו השני עוסק בהקמת המשכן. הדמות האנושית המרכזית בספר היא משה, מנהיגם של ישראל לאורך כל נדודיהם במדבר.
 | |
| תרגום של ספר שמות ליוונית מהמאה ה-3 | |
| כינוי | ספר הגלות והגאולה |
|---|---|
| שפה |
עברית מקראית  |
| תקופת התרחשות | לידת משה עד הקמת המשכן |
| מיקום התרחשות |
מצרים העתיקה, אילם, מדבר סין, רפידים, ים סוף, ג'בל מוסא |
| סוגה |
כתבי קודש |
| מספר פרקים |
40 |
| מספר פסוקים | 1,210 |
| סדרת ספרים | התורה |
| הספר הקודם |
בראשית |
| הספר הבא |
ויקרא |
| דמויות מרכזיות | ה', פרעה, משה, אהרון, מרים הנביאה, בצלאל בן אורי, אהליאב בן אחיסמך |
| התרחשויות מרכזיות | השיעבוד והיציאה ממצרים, מתן תורה וחטא העגל, פירוט בנין המשכן ובגדי כהונה, השלמת המשכן |
  | |
על פי המסורת, חיבור ספר שמות מיוחס למשה עצמו. חוקרים מתארכים את תחילת חיבורו לאחר גלות בבל (המאה ה-6 לפנה"ס), מניחים שהמחברים התבססו על מסורות קודמות בכתב ובעל פה, עם תיקונים אחרונים בתקופה הפרסית שלאחר הגלות (המאה ה-5 לפנה"ס).[3][4] ישנם חוקרים מודרניים הסבורים שהסיפור בספר שמות מובן בצורה הטובה ביותר כמיתוס, ואינו מתאר אירועים היסטוריים.[5]
נושאים מרכזיים על פי פרקים
עריכהעם ישראל במצרים (פרקים א–יב פס' כח)
עריכהבתחילת הספר מובא קישור אסוציאטיבי עם סוף ספר בראשית, על ידי מניית בני ישראל היורדים מצרימה. אחר כך מספר הכתוב על השינוי הדרסטי ביחס של המצרים לבני ישראל – מאורחים רצויים הם הופכים לעבדים. מתוך עם-העבדים צומח מנהיג ושמו משה, הגדל בבית פרעה, מלך מצרים.
משה יוצא ורואה את שעבוד אחיו. כאשר הוא מבחין במצרי המכה איש עברי – הוא הורגו. הדבר נודע לפרעה ומשה בורח למדין, דרך מדבר סיני, אזורים בהם הוא עתיד להוביל את עמו. במדין הוא מסייע לבנות הכהן המקומי, יתרו ואף נישא לאחת מהן, ועובד כרועה צאן. בצאתו למדבר הוא רואה סנה שבוער אך לא מתכלה, ומתוכו מתגלה אליו האלהים ומצווה עליו ללכת לפרעה ולשחרר את בני ישראל. משה מצטנע ומנסה להתחמק מהשליחות בנימוקים שונים, אולם האל עונה לשאלותיו, מצייד אותו באותות (מעשים על טבעיים) כדי לשכנע את העם, ומבטיח לו את שיתוף הפעולה של אחיו הגדול אהרון.
משה ואהרון מכנסים את זקני העם, מספרים להם את דבר ה' ועושים את האותות, והעם מאמין בהם. הם באים אל פרעה ומבקשים ממנו בשם ה' שישחרר את העם למדבר למשך שלושה ימים כדי שיוכלו לחגוג לאל. פרעה מסרב ואף מכביד את עול העבודה על בני ישראל (ראה לבנים ללא תבן), שמאשימים בכך את משה ואהרון. ה' שולח את משה אל העם עם הבטחה לשחרור מהעבדות, אולם העם עייף מעבודה ולא שומע לו. משה נשלח שוב אל פרעה עם דרישה לשחרר את העם, ואף מציג לו אותות, אולם חרטומי המלך מבצעים אותות דומים, פרעה לא מתרשם ועומד בסירובו.
האל מנחית על מצרים רצף של מכות קשות: היאור הופך לדם, הארץ מתמלאת צפרדעים, כינים וערוב, מחלות הדבר והשחין מענות את הבהמות ואת האנשים, ברד וארבה משמידים את היבולים, חושך פוקד את הארץ ולבסוף – בכורי המצרים נהרגים. בכל המכות, בני ישראל, שישבו בארץ גושן, כמעט ולא סבלו. במהלך חלק מהמכות פרעה מתרצה ומסכים לשחרר את בני ישראל, אולם לאחר שעוברת המכה הוא מקשה את לבו וחוזר בו.
לקראת מכת בכורות, שתגרום לפרעה להישבר ולשחרר את העם, מורה ה' לבני ישראל כיצד להתגונן מפני המכה וכיצד להתכונן ליציאה ממצרים, וקובע את חג הפסח, שנקרא כך משום שהאל פסח על בתי ישראל והרג רק את בכורות מצרים, את מצוות החג (כגון איסור אכילת חמץ) ואת מצוות פדיון הבן, שקשורה גם היא למכת הבכורות.
יציאת מצרים (פרק יב פס' טז – פרק טו)
עריכה
ערך מורחב – יציאת מצרים
בעקבות מכת הבכורות נכנע פרעה ומשחרר את בני ישראל, אולם מאוחר יותר הוא שוב מתחרט, ויוצא לרדוף אחריהם. הם מגיעים לים סוף שנחצה לשניים ומאפשר להם לחצות אותו במעבר יבשתי. המצרים רודפים אחריהם אל תוך המעבר, אולם הים נסגר עליהם והם טובעים. לאחר הנס פוצחים בני ישראל בשירה הידועה כשירת הים, הנחשבת במחקר לאחד הטקסטים הקדומים ביותר שבמקרא.
הנדודים במדבר וקבלת התורה (פרקים טז–כ פס' יז)
עריכהמיד עם כניסתם למדבר סיני, מתלוננים בני ישראל על חוסר במים. אירוע זה פותח מסכת של סיפורים חוזרים אודות חששו של העם לסמוך על משה ועל השגחת האלוהים, מה שמצריך התערבות ניסית של האל – ואת משה כמתווך. כשמגיעים בני ישראל לרפידים, העם שוב צמא ומשה מכה את הסלע וגורם לו להוציא מים.
בהמשך הנדודים, תוקף את עם ישראל שבט נוודים ושמו עמלק, אולם ישראל מביסים אותו.
בני ישראל מגיעים להר סיני ושם מקבלים את התורה – מערכת מסועפת של חוקים ומצוות ובראשן עשרת הדיברות הנאמרות לעם על ידי האל עצמו. העם פוחד מהרעש ומהעשן שעולים מן ההר, והם מבקשים ממשה שישהה לבדו עם האל וידבר אליהם בשמו. משה מרגיע את העם, שנסוג מההר, וניגש לשמוע מהאל את חוקי התורה, שמפורטים בפרשות הבאות.
מערכת המצוות (פרקים כ פס' יח–כד)
עריכה- ערך מורחב – חוקי התורה
משה מוסר לבני ישראל את מערכת מצוות-התורה שעליהם לקיים. במצוות אלה כלולים בין השאר דיני עבדות, כיבוד הורים, דיני גנבה, נזיקין, שמירה על החלש, דיני משפט, שמיטה ועוד.
מצוות בניית המשכן (פרקים כה–לא)
עריכה- ערך מורחב – מצוות בניין בית המקדש
משה מצטווה לבנות משכן, מקום שבו ישכון האל. הפרקים כתובים כהוראות מפורטות לבניית המשכן, ארון הברית, המנורה, המזבח, ובגדי הכהונה (לדוגמה החושן), ומציינים את המידות המדויקות שלהם ואת החומרים שישמשו לבנייתם. הפרקים מציינים גם את אנשי המקצוע האמונים על בניית המשכן וכליו – בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך.
פרקים אלה מציינים גם חוקים פולחניים, כגון התקדשות הכהנים והקרבת הקרבנות, שיפורטו ויורחבו בחומש הבא – ויקרא.
חטא העגל (פרק לב)
עריכה- ערך מורחב – חטא העגל
משה מתעכב ימים רבים על ההר, עד שסבלנותם של בני ישראל פוקעת והם מבקשים מאהרון לעשות להם אלוהים שילך לפניהם במדבר. אהרון אוסף את תכשיטי הזהב של העם ומתיך אותם, והעם יוצר מהזהב פסל של עגל, עליו הם קוראים "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב, ד). אהרון בונה מזבח ומכריז על יום חג, ולמחרת קמים העם ומקריבים קרבנות לפסל.
אלוהים מספר למשה על מעשה העגל ומציע לו להניחו להשמיד את העם, אך משה משכנע אותו להימנע מכך. למראה הצלם משה מנפץ את לוחות הברית שנכתבו ביד האל, שורף את עגל הזהב ומשקה את העם באפרו. לאחר שמשה נוכח שהעם איבד כל רסן (לב, כה) הוא קורא "מי לה' אלי". בני שבט לוי מתייצבים לפניו ומשה מורה להם "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ", ובאותו יום נהרגים כ-3,000 איש. משה חוזר אל אלוהים ומבקש ממנו לשאת את חטאת העם, והאל נעתר שלא להיפרע מהם מיידית: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם". עם זאת הוא מביא עליהם מגפה.
ההתגלות למשה בנקרת הצור (פרקים לג–לד)
עריכהאלוהים מבשר לעם שבכוונתו להסיר ממנו את הליווי ולשלוח מלאך במקומו, "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ". משה נוטה אוהל הרחק מהמחנה, לו הוא קורא "אוהל מועד". באוהל מדבר משה עם האל פנים אל פנים כאשר כל העם צופים מרחוק בעמוד הענן שבפתח האוהל. משה מבקש מאלוהים לדעת את דרכיו ולראות את כבודו. האל משיב שלא יוכל לראות את פניו, אך יראה את אחוריו. לקראת המפגש הוא מצווה את משה להכין לוחות אבן חילופיים על מנת שיכתוב עליהם מחדש את עשרת הדיברות. ה' מתגלה למשה בי"ג מידותיו, ומשה משתחווה ומבקש את מחילת האל לעמו. האל כורת ברית עם העם, מבטיח לגרש את עמי כנען מפני עם ישראל, והעם מצווה בין השאר להילחם בעבודה זרה, לחגוג את שלושת הרגלים ולשמור את השבת.
משה שוהה על ההר ארבעים יום ללא אכילה ושתייה ויורד עם הלוחות הכתובים. כשהוא חוזר מההר עור פניו קורן ובני ישראל מפחדים לגשת אליו בתחילה, אך לבסוף הם נאספים והוא מצווה אותם את הדברים שאמר לו האל. בסיום דבריו משה מכסה את פניו במסווה שהוא מסיר רק בשעה שהוא מדבר עם האל.
בניית המשכן וכליו (פרקים לה–מ)
עריכהמשה מקהיל את העם ומבקש מהם לתרום זהב וכסף לצורך בניית המשכן. הכסף נאסף ובניית המשכן מתחילה על ידי בצלאל ואהליאב, בדיוק כפי שפורט למשה קודם. הפרק האחרון בספר מתאר את בניית המשכן עצמו והכנסת הכלים לתוכו.
מאורעות מרכזיים בסדר כרונולוגי
עריכהבספר שמות מסופרים אירועים מרכזיים בחיי עם ישראל בדרכו למימוש זהותו. ביניהם יש גם מאורעות קטנים. להלן טבלת זמנים של רצף המאורעות, לפי הסיפור המקראי והכרונולוגיה המקראית והמסורתית[6]:
| המאורע | זמנו | השנה לבריאה | |
|---|---|---|---|
| מגלות לגאולה | ירידת 70 נפש למצרים | ט"ו ניסן[7] | ב"א רל"ח 2,238 |
| מיתת יוסף (בן 110) – ראשון הנפטרים מבין בני יעקב | 71 שנה לאחר הירידה למצרים | ב"א ש"ט 2,309 | |
| מיתת לוי בן יעקב (בן 137) – אחרון הנפטרים – תחילת השעבוד[8] | 22 שנה לאחר מיתת יוסף | ב"א של"א 2,331 | |
| לידת משה | יוכבד אימו בת 130 שנה – נולדה בכניסה למצרים | ב"א שס"ח 2,368 | |
| מעמד הסנה | ט"ו ניסן – שבוע ימים[9] | ב"א תמ"ז 2,447 | |
| מכות מצרים | תמוז–ניסן[10] | ב"א תמ"ז–תמ"ח 2,447–2,448 | |
| יציאת מצרים | ט"ו ניסן | ||
| מתן תורה | הדרך להר סיני | שבעה שבועות ט"ו ניסן – א' סיון | |
| מעמד הר סיני | ו' או ז' סיון[11] | ||
| משכן העדות | משה על הר סיני – מצווה על עשיית המשכן ושאר מצוות | ז'סיון – י"ז תמוז – 40 יום | ב"א תמ"ח – 2,448 |
| שבירת הלוחות | חטא העגל | ט"ז–י"ז תמוז | |
| תפילה על החטא | 40 יום | ||
| עליית משה לקבלת לוחות הברית | א' אלול – י' תשרי | ||
| הריצוי על חטא העגל | יום הכיפורים | ב"א תמ"ט 2,449 | |
| בניית המשכן | תשרי–אדר[12] | ||
| הקמת המשכן | א' ניסן |
חלוקת הספר לפי הרמב"ן
עריכההרמב"ן מכנה את ספר שמות: "ספר הגלות והגאולה". במבוא לחומש שמות הוא כותב: "והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם... אז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו עניין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד". בסיום ספר שמות מתואר כיצד שורה השכינה האלוהית על אוהל מועד, באופן המקביל לדברי הרמב"ן לשכינתו על הר סיני.[13]
בספר שמות כלולות פרשיות יציאת מצרים, מעמד הר סיני, הקמת "משכן העדות" וחטא העגל.
וכך מתחלק חומש שמות לפי הרמב"ן:.[6]
| החלק | הנושא | התוכן | פרשת השבוע | הזמן |
|---|---|---|---|---|
| א. | ישראל במצרים | הגלות והיציאה לחרות | שמות – בא | 210 שנים |
| ב. | מתן תורה | ההכנות לקראתו, המעמד, המצוות שלאחריו | בשלח – משפטים | שבעה שבועות ט"ו ניסן – ז' סיון |
| ג. | המשכן השראת השכינה |
ציווי ה', בניית המשכן, הקמתו | תרומה – פקודי | עשרה חודשים ז' סיון – א' ניסן שנה שנייה |
פרשיות החומש
עריכהבספר שמות אחת-עשרה פרשיות ואלו הן:
לקריאה נוספת
עריכה- J. Philip Hyatt, Exodus (NCBC; Grand Rapids: Eerdmans & London: Marshall,1971).
- James G. Murphy, A Critical and Exegetical Commentrary on the Book of Exodus, with a New Translation, New York: I. K. Funk & Co., 1881. Online copy at the Internet Archive
- Martin Noth, Exodus (OTL; London: SCM, 1962.) William C. Propp, Exodus (AB; New York: Doubleday, 2006).
קישורים חיצוניים
עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- שמות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ספר שמות, באתר ויקיטקסט
- ספר שמות, באתר מקראות גדולות הכתר
- ספר שמות, באתר "תורת אמת"
- ספר שמות, באתר מכון ממרא
- ספר שמות, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ספר שמות באתר 929 - תנ"ך ביחד
- שמות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ספר שמות באתר בני ציון – בונים קומה בתנ"ך
- ספר שמות באתר "alamapa", כולל מסלול משוער של נדודי בני ישראל במדבר
- שיעורים וחומרים על פרשות-השבוע-ספר-שמות מאת דליה מרקס
הערות שוליים
עריכה- ^ הקדמת הנצי"ב לפירושו העמק דבר לספר שמות.
- ^ בהקדמתו לפירושו לספר
- ^ William Johnstone, The Exodus as Process, The Expository Times 91, 1980-09, עמ' 358–363 doi: 10.1177/001452468009101203
- ^ Collins, John J. (2005). The Bible After Babel: Historical Criticism in a Postmodern Age. p. 46.
- ^ Israel Finkelstein, Neil Asher Silberman, "The Bible Unearthed": A Rejoinder, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 327, 2002-08, עמ' 63–73 doi: 10.2307/1357859
- ^ 1 2 משיעורו של הרב יאיר הס מישיבת קדומים
- ^ שמות רבה י"ח, י"א
- ^ רש"י ו',ט"ו
- ^ סדר עולם רבה ה'
- ^ הגהות יעב"ץ לסדר עולם רבה ו'
- ^ מסכת שבת פ"ח, ב'
- ^ מדרש תנחומא סוף פקודי
- ^ הרמב"ן תיאר רעיון זה בהקדמתו לפרשת תרומה: "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר" (שמות כה).
- ^ א',א'- ו',א'
- ^ כ"ז, כ"ח
- ^ א',ב'
- ^ ו',ג'-. ו',א'
- ^ כ"ח-כ"ה, כ"ח-כ"ד
- ^ י',א'- י"ג-ט"ז
- ^ מ"ו,י"ג-מ"ו-כ"ח
- ^ י"ג,י"ז-י"ז-ט"ז
- ^ ד',ד'-ה',ל"א
- ^ י"ח,א' - כ'-כ"ג
- ^ ו'א'-ז'-ו'
- ^ כ"א,א'-כ"ד,י"ח
- ^ ל"ד,ח'-כ"ב
- ^ כ"ה,א'- כ"ז-י"ט
- ^ א', ה', כ"ו- ו', י"ג
- ^ כ"ז,כ'-ל',י'
- ^ מ"ג, י'-כ"ז
- ^ ל',י"א-ל"ה,א'
- ^ י"ח,א'- מ"ה
- ^ ל"ה,א'-ל"ח,כ'
- ^ ז',מ' - נ' מנהג הספרדים והאיליאני ז',י"ג- כ"ו
- ^ ל"ח,כ"א - מ',ל"ח
- ^ א',ז',נ"א-ח',כ"א