קינטוסקופ

קינטוסקופ

קינטוסקופ (Kinetoscope) הוא מכשיר שהומצא בארצות הברית בשנת 1893, על ידי הממציא תומאס אדיסון ועוזרו ויליאם קנדי דיקסון. באמצעות מכשיר זה ניתן היה לצפות בסרטים בצפייה יחידנית על ידי השחלת מטבע. יחד עם הקינטוסקופ, המציאו אדיסון ודיקסון את המצלמה הקולנועית הראשונה - הקינטוגרף.

הקינטוסקופ של אדיסון קדם בשנתיים להמצאת הקולנוע על ידי האחים לומייר בשנת 1895.

המצאה ופיתוחעריכה

בעקבות המצאת פילם הצלולואיד, פיתחו אדיסון ודיקסון את הקינטוגרף, מכשיר שאפשר הקלטה של רצף תמונות נעות. כדי לאפשר צפייה ברצף התמונות שצילמו, פיתחו אדיסון ודיקסון מכשיר נוסף בשם קינטוסקופ.

בשנת 1888 הגיש אדיסון בקשה לפטנט על מכשיר שיהווה מקבילה לפונוגרף מבחינה חזותית ויאפשר צפייה בתמונות נעות[1]. אדיסון קרא להמצאתו קינטוסקופ, ביטוי המורכב מהמילים היווניות "קינטו", תנועה ו-"סקופוס", לצפות[1].

אדיסון האמין כי על התמונה הנעה ללוות את מכשיר הפונוגרף שאותו פיתח ולכן החליט שלא להמציא מכונת הקרנה אלא לפתח מכשיר שישמש כמעיין תא הצצה, שלצידו יפעל במקביל פונוגרף שישמיע את פס הקול[2].

העבודה על המכשיר החלה בשנת 1889. בעוד אדיסון הגה את הרעיון, מרבית הניסויים והפיתוח בפועל בוצעו על ידי דיקסון ועוזרו, צ'ארלס בראון. עיקר הפיתוח התרחש במעבדות אדיסון בווסט אורנג', ניו ג'רזי. הקינטוסקופ כלל תא צפייה, בו הורצה רצועת פילם רציפה באורך של כ-14 מטרים מול מנורה. התא יועד לצופה בודד. הקינטוסקופ בפני עצמו אפשר צפייה בסרט ללא קול. בעת ההקרנה, רצועת סאונד הורצה במקביל בתוך התא על גבי פונוגרף תוך ניסיון להקפיד ככל שניתן על סינכרון בין הדימוי החזותי לשמע[3].

יציאה לשוק ושימוש מסחריעריכה

אב טיפוס ראשון לקינטוסקופ הוצג לראשונה לציבור ב-20 במאי 1891. אב הטיפוס כלל את המצלמה ותא ההצצה ליחיד. נעשה בו שימוש בסרט צילום ברוחב 18 מ"מ אשר נע במהירות קבועה בין שני סלילים. הקינטוסקופ שווק לראשונה באופן מסחרי בשנת 1894. מחירו באותה עת נע בין 250 -300 דולרים[2].

חברת אדיסון הקימה סטודיו קינטוגרפי במבנה ששמו "מריה השחורה" בווסט אורנג', בניו ג'רזי כדי לצלם בו סרטים שיוצגו לציבור על גבי מכשירי הקינטוסקופ המסחריים הראשונים. מבנה זה היה צבוע שחור וחסר גג, שנע על ציר מיוחד לצורך מעקב אחרי תנועת השמש, לצורך תאורה עבור הסרטים. סרטים קצרים אלה בוימו על ידי אדיסון באולפן ותוארו בהן הופעות קצרות כגון נשים רוקדות, קרבות איגרוף מבוימים, או הופעות קרקס[4].

המכשירים הראשונים הוצבו במקומות ציבוריים הומי אדם כגון במבואות בתי מלון, בפארקי שעשועים ובמתחמי מכונות משחק. באפריל 1894 נפתח לציבור אולם הקינטוסקופים הראשון, בעיר ניו יורק. פעלו בו חמישה מכשירים. עלות השימוש הייתה 25 סנט.

אדיסון החליט שלא להגיש פטנט בין לאומי על מכשירי הצפייה. המכשירים הפכו פופולריים מאוד ברחבי אירופה, שם גם עברו שינויים ושדרוגים שונים על ידי ממציאים אירופאים שונים. האחים לומייר קיבלו השראה למכשיר הסינמטוגרף שהמציאו לאחר שביקרו בתערוכת קינטוסקופים בפריז[2]. המכשיר של האחים לומייר פעל כמצלמה ומכשיר הקרנה גם יחד ויצא לשוק בשנת 1985.

הקינטופוןעריכה

הקינטופון, או קינטו-פונוגרף, היה המכשיר שאותו פיתחו אדיסון ודיקסון בשנת 1895 כשכלול של הקינטוסקופ. מכשיר זה אפשר צפייה והאזנה במקביל של צופה בודד בסרט קצר. הסרטים הראשונים הציגו הופעות פשוטות כגון נגן אורגן המנגן קטע קצר או הופעה קצרה של זמר.

פיתוחו של הקינטופון המשוכלל והמתקדם יותר הביא לירידה בשימוש בקינטוסקופ עד שזה כמעט ונעלם מהשוק[5].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Mary Bellis, Who Invented the Kinetoscope?, thoughtco.com, ‏March 30, 2019 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 David A. Cook and Robert Sklar, History of the motion picture, Encyclopedia Britannica, ‏January 08, 2019 (באנגלית)
  3. ^ William Kennedy-Laurie Dickson and Antonia Dickson, History of the Kinetograph, Kinetoscope, and Kineto-phonograph, The Museum of Modern Art, 2002, עמ' 7-9
  4. ^ The History of Movies, Lumen Learning, ‏2010 (באנגלית)
  5. ^ Berg, Charles M., The Human Voice and the Silent Cinema, 1975
  ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.