קינצוגי

אומנות תיקון ושחזור (רפאות) כלי חרס ביפן

קינצוגיאנגלית Kintsugi ביפנית 金継ぎ)היא אומנות תיקון ושחזור (רפאות) כלי חרס ביפן. "קין" ביפנית הוא מוזהב. "צוגי" ביפנית הוא חיבור. מכאן הפירוש המילולי של קינצוגי הוא "חיבור עם זהב" או "חיבור מוזהב".[1]

ספלון תה מתוקן בטכניקת קינצוגי

מקורות השיטהעריכה

קינצוגי, או לעיתים קינצוקורי – Kintsukuroi (ביפנית 金繕い - תיקון מוזהב) היא טכניקה אומנותית יפנית העוסקת בתיקון כלי חרס שבורים באמצעות לכה יפנית ואבקת זהב (לעיתים כסף או פלטינה). השימוש באבקת זהב בשילוב עם לכה מתכתב גם עם טכניקת הקישוט היפנית מאקי-אה maki-e(אנ') (ביפנית 蒔絵 - תמונה בתרסיס) בה נוצרים עיטורים על ידי פיזור אבקת זהב על לכה. אומנות הקינצוגי הופיעה ביפן לפני כ-400–500 שנה ומיושמת שם, גם כיום, באופן נרחב.

 
תיקון כלי קרמיקה בשיטה הסינית, באמצעות מהדקים מתכתיים

השימוש בלכות לציפוי ולקישוט כלים וחפצים הוא מסורת עתיקה ביפן, ובשלב כלשהו חל שילוב של מסורת זו ביחד עם טכניקת מאקי-אה (זריית אבקת זהב) כדי ליצור שיטה לתיקון כלי חרס. קינצוגי קשור במקרים רבים לכלים קרמיים המשמשים בטקס התה היפני. אחת ההשערות על מקור הקינצוגי מספרת על שוגון בן המאה ה-15, בתקופת מורומצ'י (Muromachi נקראת גם תקופת אשיקאגה), בשם אשיקגה יושימסה(אנ') (1358-1408 Ashikaga Yoshimasa), ששלח לתיקון בסין את קערת התה שלו שנשברה. אך כשחזרה הקערה התאכזב השוגון מהתיקון שנעשה באופן גס באמצעות שידוך במהדקים מתיילי מתכת.[2] מכאן נובעת ההבנה שטכניקת הקינצוגי לא הייתה בשימוש במהלך המאה ה-15.[3][4] ייתכן ששיטת קינצוגי התפתחה במקביל לגידול בתפוצת קערות התה ולפריחת טקסי התה היפנים שחלה במאה ה-16. ייתכן וכתוצאה מכך פותחה על ידי אמנים יפנים שיטת תיקון המשלבת את השימוש המסורתי בלכה ובאבקת זהב ממסורת המקי-אה, כך שלא הסתירה את הנזק אך העניקה לו יופי אמנותי אסתטי. ההתייחסות המתועדת הראשונה לקינצוגי מספרת על לוחם יפני, בן המאה ה-17, שהואשם במניפולציות בשוק קערות התה באמצעות קניית קערות פשוטות, שבירתן, תיקונן באמצעות קינצוגי ומכירת הכלים המתוקנים במחירים מפולפלים. זו היא עדות לכך שבמאה ה-17 היה כבר שימוש נרחב בקינצוגי לתיקון ולקישוט כלים ביפן.[5]

התפיסה הפילוסופיתעריכה

קינצוגי מהווה ביטוי לתפיסה פילוסופית הרואה בשבר ובתיקונו כחלק מההיסטוריה ומאופיו של הכלי, ועל כן אף מוסיף לערכו ולמראה האסתטי שלו. הקינצוגי תואם את תפיסת הוואבי-סאבי (wabi-sabi) בזן היפני, המאמצת פגמים וחוסר שלמות, מטפחת פשטות וחוסר יומרה, ומעריכה את הישן - במיוחד אם יש בו עדות לבלייה וחספוס שיצר הזמן החולף. האסתטיקה היפנית מעניקה ערך לסימני שחיקה הנראים בכלי חרס כתוצאה משימוש תדיר לאורך זמן רב. וכך, גם שבר ותיקונו בשיטת הקינצוגי, מהווים אירוע נוסף בחיי הכלי, מעשירים את ההיסטוריה שלו ומחזקים את הקשר לבעליו. לאורך ההיסטוריה טיפחו חכמי הזן את התפיסה על פיה כלי קרמיקה יומיומיים, כגון סירים קערות וספלים, שנישברו או נפגמו בדרך כלשהי, אינם צריכים להיות מושלכים. עליהם להמשיך לקבל תשומת לב והערכה, ולהתרפא בתשומת לב רבה – גישה המסמלת התפייסות והשלמה עם כשלים ופגמים החלים עם הזמן העובר, ומעצימה בכך ערכי יסוד של הזן. על פי זן יש לאסוף בזהירות את שברי הכלי שנשבר בשגגה, כולל כל הפיסות הקטנות, להרכיבן מחדש ולאחותן באמצעות לכה, ובסוף התהליך להדגיש את קווי השבר עם אבקת זהב עשירה. אסור שיהיה בתהליך ניסיון להסתיר או להסוות את הנזק. הרעיון הוא להעניק לקו השבר יופי ועוצמה ולהדגיש באמצעות עורקי הזהב את ערכם החיוני של כשלים ושברים.[6] 

האמנים שעסקו בתיקון קערות התה היו אמני כלי לכה יפניים שהתמחו בטכניקות מסורתיות הקשורות ללכות (למשל יצור קערות, קופסאות ומגשים מעץ מצופים בלכה) וכן בטכניקת צביעה וקישוט כלים כאלה באבקת זהב או כסף בסגנון המאקי-אה. באופן מסורתי לביצוע קינצוגי נדרשת לכה יפנית הנקראת אורושי(אנ') (urushi) המופקת מלשד עץ הלכה הסיני(אנ') (בשמו הלטיני Toxicodendron vernicifluum). מוהל העץ הזה, עובר תהליך פולימריזציה והתקשות תוך כדי חשיפה לחום, ונמצא בשימוש כבר כ-9000 שנים, כדבק, חומר מילוי וצבע בידי אמני לכות יפנים.[5]

התהליך הטכניעריכה

תהליך הקינצוגי מתחיל בהדבקת השברים (לעיתים כמה עשרות חלקים) של הכלי הניזוק ומילוי חורים וסדקים באמצעות הלכה היפנית. זהו תהליך המצריך דיוק רב מכיוון שלא ניתן להסיר לכה שהתייבשה. זמן ייבוש הלכה לאחר ההדבקה עשוי לארוך מספר שבועות. לאחר מכן האמן משייף ומלטש את עודפי הלכה מקווי החיבור על מנת להחליק את התפר ולהתאימו באופן מושלם לקווי המתאר ולפני השטח של הכלי. לבסוף צובע האמן את קווי התפר בצבע המכיל אבקת זהב או על ידי פיזור אבקת זהב על שכבה דקה של לכה שעדיין לחה ודביקה. לעיתים בוחר האומן מטעמים אסתטיים לעשות שימוש בצבע המכיל כסף, אך לרוב קווי החיבור צבועים בזהב בעיקר משום שאינו דוהה או מתחמצן והוא בטוח לשימוש עם מזון.[5]

באמנות עכשוויתעריכה

 
יצירה בהשראת קינצוגי של האמנית הקוריאנית יסוקיונג (Yeesookyung)

עם הגידול שחל במספר החוגים וסדנאות האמנים לקדרות ברחבי העולם גוברת ההתעניינות בטכניקת קינצוגי גם מחוץ ליפן. תהליך תיקון החרסים בשיטת הקינצוגי מהווה כיום השראה למספר אמנים מודרניים ברחבי העולם, ביניהם הפסלת הקוריאנית יסוקיונג (Yeesookyung) היוצרת עבודות תלת ממדיות גליות תוך שימוש בשברי כלי פורצלן, והאמן האנגלי פול סקוט (Paul Scott) יוצר קומפוזיציות וקולאז'ים מרתקים מחלקי כלי קרמיקה שונים.[5] 

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קינצוגי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Kintsugi, באתר theschooloflife.com
  2. ^ Eve M. Kahn, It’s as Good as Glue: Mending Shattered China, באתר הניו-יורק טיימס, ‏Jan. 2013
  3. ^ גרסה אחרת מספרת כי המושל שלח לסין את שברי הקערה שלו על מנת שיוכל לקבל קערה תחליפית זהה. אך לאחר שלא נמצאה בסין קערה חלופית זהה לכלי הנדיר שנשבר, חיברו הסינים באופן גס, באמצעות מהדקים מתכתיים, את שברי הכלי הישן ושלחו אותו למושל היפני.
  4. ^ Blake Gopnik, Golden Seams: The Japanese Art of Mending Ceramics' at Freer, באתר washingtonpost.com, ‏March 2009
  5. ^ 1 2 3 4 Casey Lesser, The Centuries-Old Japanese Tradition of Mending Broken Ceramics with Gold, באתר .artsy.net, ‏Aug. 2018
  6. ^ The Japanese Art of Recognizing Beauty in Broken Things, באתר makezine.com