שדה מרס
שדה מרס (בלטינית: Campus Martius - "קמפוס מארטיוס", באיטלקית: קאמפו מארציו), הוא שמו של אזור ששטחו כשני קילומטר רבוע במרכז העיר רומא. המקום המשוער של שדה מארס הוא החל מגבעת קווירינאלה בצפון, בה נמצא כיום הקווירינאלה – מעונו הרשמי של נשיא איטליה, עד לגבעת פינצ'ו שבדרום, אשר בבסיסה מצויה פיאצה דל פופולו, בתוואי של ויה דל קורסו. השדה גובל בנהר הטיבר וסמוך לגבעת הקפיטולין.
רומא העתיקה עריכה
שדה מרס הוא מישור נמוך מזרחית לנהר הטיבר, מערבית לגבעת הקווירינאליס, צפונית מערבית לגבעת הקפיטולין וצפונית לאי הטיבר. על פי האמונה הרומית היה האזור שדה שעורים בבעלות לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, אחרון מלכי רומא. אמונה זו גורסת כי השדה נשרף במהלך המהפכה שהולידה את הרפובליקה הרומית.
לאחר הקמת חומת סרוויוס היה האזור מחוץ לחומות אלה, ושימש כאזור לרעיית צאן וסוסים, וכן כשדה תרגולים צבאיים עבור הצבא הרומי (ומכאן שמו של השדה על שם אל המלחמה מרס). בשל היות האזור מחוץ לתחום הפומריום (שטח העיר המקודש), היה מותר לבנות בשדה מקדשים לאלים שאינם רומיים.
בשנת 221 לפנה"ס נבנה הקירקוס פלאמיניוס - מגרש מרוצי מרכבות על שם גאיוס פלאמיניוס- בחלקו הדרומי של שדה מרס.
בתקופת לוקיוס קורנליוס סולה נבנו באזור שדה מרס בתי דירות (אינסולה) רבים, ופומפיוס בנה בשנת 55 לפנה"ס את תיאטרון פומפיוס - מבנה התיאטרון הראשון שנבנה ברומא, ובתקופת שיפוצי הקוריה הוסטיליה בשנת 52 לפנה"ס שימש תיאטרון זה כמקום מפגש זמני של הסנאט הרומאי, ועל מדרגות מבנה זה נרצח יוליוס קיסר באידו של מרס 44 לפנה"ס. בשנת 33 לפנה"ס נבנה בשדה מרס הפורטיקוס אוקטביה.
בתקופת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס הפך שדה מרס באופן רשמי לחלק מהעיר (שחולקה ל-14 רבעים). שדה מרס חולק בין שני רבעים: "ויה לאטה" (הרובע השביעי) במזרח שדה מרס, ו"קירקוס פלאמיניוס" (הרובע התשיעי) במערב שדה מרס. בתקופה זו נבנה הארה פאקיס - מזבח האלה פאקס (אלת השלום הרומאית).
מרקוס ויפסניוס אגריפה בנה בשדה מרס מרחצאות שכונו "מרחצאות אגריפה" וכן את הפורטיקוס אגריפה והפנתאון המקורי (שנהרס ונבנה מחדש על ידי אדריאנוס). בשנת 19 לפנה"ס הושלמה הקמת האקווה וירגו - אקוודוקט שהביא מים למרחצאות.
בצפון שדה מרס נבנה מאוזוליאום אוגוסטוס שיועד להיות מקום קבורתם של בני משפחתו של הקיסר אוגוסטוס. כמו כן במאה הראשונה לספירה נבנו באזור תיאטרון מרקלוס, מקדש לאלה איזיס, וכן הקיסר נרון בנה מרחצאות נוספות.
לאחר שרפה שכילתה את אזור שדה מרס בשנת 80, בנה דומיטיאנוס את האצטדיון שהפך לימים לפיאצה נאבונה. בשנת 270 נבנו חומות אורליאנוס אשר הגנו על אזור שדה מרס.
ימי הביניים עריכה
במהלך ימי הביניים, ובעקבות התקפות ופלישות השבטים הברבריים, נהרסו אמות המים שהביאו מים לעיר רומא. אוכלוסיית העיר הצטמצמה, ותושבי העיר התרכזו באזור שדה מרס בשל קרבתו לנהר הטיבר שסיפק מי שתייה (על אף הצפות האזור על ידי הנהר בחודשי החורף). בימי הביניים הפכו אזור שדה מרס ואזור הוותיקן לאזורים המאוכלסים ביותר ברומא.
הדרכים הראשיות שהוליכו מרומא לצפון איטליה ולמזרחה – ויה קאסיה (אנ') וויה פלמיניה – יצאו דרך פורטה דל פופולו ("שער העם") (אנ') בקצהו הצפוני של שדה מרס. במקורו היה השער, שנקרא בשם "שער פלמיניה", חלק מחומת אורליאנוס. בין השנים 1513–1521 בנה האפיפיור ליאו העשירי דרך המקשרת את הפורטה דל פופולו עם הוותיקן.
בשלהי ימי הביניים פותח האזור, ושוקמו חלק מאמות המים הקדומות. שיפור התשתיות הביא לגידול באוכלוסיית האזור. בשנת 1555 הוקם בחלקו הדרומי של שדה מרס הגטו הרומאי וכל תושבי העיר היהודים נצטוו להתגורר רק בו.
העת החדשה עריכה
לאחר תום תקופת הרנסאנס קפא שדה מרס על שמריו. עבודות הבנייה הגדולות של תקופת הרנסאנס במסגרתן נבזזו עמודים ואבנים משרידי הפורום הרומאי ונבנו ארמונות רבים בשדה מרס נפסקו, ואוכלוסיית האזור קטנה. מצב זה השתנה בשנת 1870 עם הקמת ממלכת איטליה - עבודות בנייה החלו במטרה להפוך את רומא לבירת הממלכה, והגירה מהכפרים אל העיר הביאה לגידולה של העיר בכלל ואזור שדה מרס בפרט. על מנת להגן על תושבי האזור מפני הצפות הטיבר, נבנו רציפים לאורך הנהר.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- שדה מרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)