קנצלרית הרייך

קנצלרית הרייךגרמנית: Reichskanzlei) היה שמו המסורתי של לשכתו של קנצלר גרמניה (שנקראה אז רייכסקנצלר) בתקופת הרייך הגרמני והחל מ-1878 ועד לכניעת גרמניה הנאצית ב-1945. הלשכה שהוקמה בסמוך לארמון של הנסיך אנטוני רדזיוויל שברחוב וילהלמשטראסה בברלין. גם הארמון וגם הלשכה נפגעו קשה במהלך מלחמת העולם השנייה ונהרסו לאחר מכן.

קנצלרית הרייך
Bundesarchiv Bild 146-1998-013-20A, Berlin, Reichskanzlei.jpg
מידע כללי
סוג רשות ממשלתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
בעלים הקבינט של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תאריך פירוק 1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 52°30′42″N 13°22′55″E / 52.511666666667°N 13.381944444444°E / 52.511666666667; 13.381944444444
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עבודות ההקמה של המתחם החדש של קנצלרית הרייך

היסטוריהעריכה

כשהארגון הצבאי של הקונפדרציה הצפון-גרמנית התארגן מחדש כמדינה פדרלית החל מיולי 1857, הוטמע משרדו של קנצלר פדרלי (בונדסקנצלר) בברלין, ואויש אצל ראש ממשלת פרוסיה דאז, אוטו פון ביסמרק. לאחר איחוד גרמניה בינואר 1871, ועם הצטרפותן של מדינות דרום גרמניה, הפך ביסמרק לקנצלר הרייך של האימפריה הגרמנית שזו עתה הוקמה.

ב-1869 רכשה ממשלת המדינה הפרוסית את ארמונו של הנסיך אנטוני רדזיוויל ברחוב וילהלמשטראסה 77, המבנה שופץ, ומאז 1875 משמש כלשכתו הרשמית של הקנצלר. הוא נחנך במהלך הקונגרס בברלין שנערך ביולי 1878.

בימי רפובליקת ויימאר הורחב באופן משמעותי המבנ,ה והוקם בחלקו הדרומי מתחם חדש שנחנך ב-1930. ב-1932/1933 ובזמן ששופץ משרדו הסמוך של נשיא הרייך, פאול פון הינדנבורג, שימש המבנה כבית מגוריו של הינדנבורג, שמינה את אדולף היטלר להיות הקנצלר בינואר 1933. הקבינט של היטלר כמעט ולא ערך במקום ישיבות. ב-1935 החלו האדריכלים הנאצים פאול טרוסט ולאונהרד גל לעצב מחדש את בית מגוריו של היטלר. הם הוסיפו למתחם קנצלריית הרייך אולם אירועים גדול וקונסרבטוריון. המתחם האחרון שהם בנו היה המרתף הגדול ששימש כמקלט, למקרה וברלין תופצץ אווירית ושמו היה ה"וורבונקר"[1] או בשמו הרשמי "מקלט ההפצות האוויריות של הרייך". ב-1943 גם נחנך בסמוך לקנצלריית הרייך הפיהררבונקר[2].

בסוף ינואר 1938 הורה אדולף היטלר לאדריכלו האישי, אלברט שפר לבנות את קנצלריית הריך מחדש, וביקש ממנו שהעבודות על הבניין יסתיימו תוך לא יותר משנה. היטלר טען כי המבנה הנוכחי ששימש כקנצלריית הרייך "מתאים לחברת סבונים" אך אינה מתאים לשמש כמפקדה של גרמניה הנאצית. עם זאת, המבנה נותר כבית המגורים הרשמי שלו, וכלל את החדרים ששופצו בקומת הקרקע ובקומה עליוניה, בה היטלר התגורר, ובשל כך קיבל המקום את הכינוי "דירת הפיהרר". הקנצלריית הישנה והחדשה חלקו שטח של גינה גדולה שמתחיה הוקם הפיהרר בונקר, בו התאבד היטלר בסוף אפריל 1945.

למעלה מ-4,000 עובדים עמלו במשמרות, כך שניתן היה לבצע את העבודה מסביב לשעון. הבנייה העצומה הסתיימה 48 שעות לפני המתוכנן, והפרויקט הקנה לשפר מוניטין של אדם שמאורגן היטב, דבר שבשילוב העובדה שהיטלר חיבב את שפר עוד לפני כן, הוביל את היטלר להחלטה למנות את שפר לשר החימוש ולאחראי על עבודת הכפייה בימי מלחמת העולם השנייה. בסופו של דבר העלויות של הקמת המבנה הוערכו בכ-90 מיליון רייכסמארקים ואירח את משרדי הרייך השונים.

לקנצלריית הרייך החדשה נגרם נזק כבד במהלך הקרב על ברלין בין אפריל למאי 1945.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נהרסו השרידים של המתחם שהיו בשטחי ברלין המזרחית (שהייתה אז תחת כיבוש סובייטי), על פי צו של הממשל במוסקבה. בעוד שהמחצית המערבית של השטח הייתה חלק מ"רצועת המוות", שהייתה בצמוד לחומת ברלין, בחצי המזרחי של המבנה הוקם גן ילדים ובניין מגורים.

 
חצר הכבוד של קנצלריית הרייך החדשה, 1939.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קנצלרית הרייך בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Lehrer, Steven (2006). The Reich Chancellery and Führerbunker Complex. An Illustrated History of the Seat of the Nazi Regime. Jefferson, NC: McFarland. עמ' 117. ISBN 0-7864-2393-5. 
  2. ^ Lehrer, Steven (2006). The Reich Chancellery and Führerbunker Complex. An Illustrated History of the Seat of the Nazi Regime. Jefferson, NC: McFarland. עמ' 117, 119. ISBN 0-7864-2393-5.