הקבינט של היטלר
הקבינט של היטלר היה הקבינט של ממשלת גרמניה הנאצית בין 30 בינואר 1933 ל-30 באפריל 1945 עם מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה על ידי הנשיא פאול פון הינדנבורג. הקבינט נוצר במקור על ידי הפוליטיקאי השמרני הלאומי פרנץ פון פאפן, ששימר לעצמו את תפקידו של סגן הקנצלר. במקור, הקבינט הראשון של היטלר נקרא קבינט הישועה הלאומית של הרייך, שהיה קואליציה של המפלגה הנאצית ומפלגת העם הלאומית הגרמנית.[1]
הקבינט התפרק עם התאבדותו של היטלר.
היסטוריה עריכה
עם מינויו של היטלר לקנצלר הרייך, ביקש פאפן לשלוט בהיטלר על ידי הגבלת מספר השרים הנאצים בקבינט. בתחילה היו הרמן גרינג (ללא תיק) ווילהלם פריק (שר הפנים) השרים הנאצים היחידים. יתרה מכך, אלפרד הוגנברג שהיה מנהיג מפלגת העם הלאומית הגרמנית, פותה להצטרף לקבינט על ידי קבלת התיקים הכלכליים והחקלאיים הן לרייך והן לפרוסיה, מתוך ציפייה שיהווה משקל נגד להיטלר ויועיל לשלוט בו. מבין השרים המשמעותיים האחרים בקבינט הראשוני נמנו שר החוץ קונסטנטין פון נויראט, שנשאר בתפקידו עוד מהממשלה הקודמת. שר האוצר היה לוץ שוורין פון קרוזיק שר הדואר והתחבורה היה פאול פון אלץ-ריבנאך, ושר המשפטים היה פרנץ גורטנר.
הקבינט היה "נשיאתי" ולא "פרלמנטרי", בכך שהוא לא נבחר כתוצאה מהצבעת רוב ברייכסטאג, אלא מונה על ידי הינדנבורג על בסיס סמכויות חירום שניתנו לנשיא בסעיף 48 לחוקה של רפובליקת ויימאר. הינדנבורג רצה במיוחד קבינט שיכלול את הימין הלאומני, ללא השתתפות של מפלגת המרכז הקתולית או המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהיו עמודי התווך של הממשלות הקודמות.
בתחילה שלט הקבינט של היטלר, כמו קודמיו, באמצעות צווים נשיאותיים שנכתבו על ידי הקבינט ונחתמו על ידי הינדנבורג. עם זאת, חוק ההסמכה שעבר חודשיים לאחר כניסתו של היטלר לתפקיד ומספר שבועות לאחר שרפת הרייכסטאג, העניק לקבינט את הסמכות לחוקק חוקים ללא הסכמה מחוקקת או חתימת הינדנבורג. למעשה, הסמכות לשלוט הייתה נתונה להיטלר, ולכל דבר ועניין זה הפך אותו לדיקטטור. לאחר חקיקתו של חוק ההסמכה, הסתיימו פחות או יותר דיונים רציניים בישיבות הממשלה. הוא נפגש רק באופן ספורדי לאחר 1934, וכונס בפעם האחרונה ב-5 בפברואר 1938.
כאשר היטלר עלה לשלטון, הקבינט הורכב מהקנצלר, סגן-הקנצלר וראשי 10 משרדי הרייך. בין 1933 ל-1941 הוקמו שישה משרדי רייכס חדשים, אך משרד המלחמה בוטל והוחלף בפיקוד העליון של הוורמאכט. הקבינט הוגדל עוד יותר על ידי הוספת כמה שרי רייכס שרים ללא תיק ועל ידי פקידים אחרים, כגון מפקדי השירותים המזוינים, שקיבלו דרגת וסמכות של רייכסמיניסטרים, אך ללא התואר. בנוסף, פקידים שונים - אם כי לא רשמית שרי רייכס - כגון מנהיג נוער הרייך באלדור פון שיראך, שר האוצר יוהנס פופיץ' וראש הארגון למען הגרמנים בחוץ לארץ, ארנסט וילהלם בוהלה, הוסמכו להשתתף בישיבות הקבינט של הרייך כאשר נושאים בתחום שיפוטם היו בדיון.
כאשר הנאצים גיבשו את הכוח הפוליטי, מפלגות אחרות הוצאו מחוץ לחוק או התפרקו בעצמן. מבין שלושת שרי מפלגת העם הלאומית המקוריים, פרנץ זלטה הצטרף למפלגה הנאצית באפריל 1933, הוגנברג עזב את הקבינט ביוני כאשר מפלגת העם הלאומית התפרקה ופוזרה וגורטנר נשאר ללא מפלגה. במקור היו עוד כמה פוליטיקאים עצמאיים בקבינט, בעיקר כאשלו שנשארו מממשלות קודמות. פאפן היה הראשון מבין אלה שהודח בתחילת אוגוסט 1934. ב-30 בינואר 1937 העניק היטלר את אות הזהב המפלגתי לכל חברי הקבינט הלא-נאצים הנותרים, ורשמו אותם למפלגה. רק פאול פון אלץ-ריבנאך, רומי-קתולי אדוק, סירב לקבל את האות, והתפטר. באופן דומה, ב-20 באפריל 1939, הוענק לולטר פון בראוכיטש ולוילהלם קייטל אות הזהב המפלגתי. יוליוס דורפמילר קיבל אותו בדצמבר 1940 והצטרף רשמית למפלגה רק ב-1 בפברואר 1941. קרל דניץ הגיע אחריו ב-30 בינואר 1944, ובכך לא נותרו פוליטיקאים עצמאיים או מנהיגים צבאיים בקבינט.
כוחו הממשי של הקבינט כגוף הצטמצם כאשר הוא הפסיק להתכנס באופן אישי וגזרות הוגדרו בין המשרדים על ידי שיתוף וסימון טיוטות, שהגיעו להיטלר לדחייה, עדכון או חתימה רק כאשר תהליך זה הושלם.
שרי הקבינט עריכה
| תפקיד | שם | נכנס לתפקיד | עזב את התפקיד | מפלגה |
|---|---|---|---|---|
| קנצלר גרמניה | אדולף היטלר | 30 בינואר 1933 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית |
| סגן הקנצלר | פרנץ פון פאפן | 30 בינואר 1933 | 7 באוגוסט 1934 | עצמאי |
| שר החוץ | קונסטנטין פון נויראט | 30 בינואר 1933 | 4 בפברואר 1938 | עצמאי |
| יואכים פון ריבנטרופ | 4 בפברואר 1938 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר הפנים | וילהלם פריק | 30 בינואר 1933 | 24 באוגוסט 1943 | המפלגה הנאצית |
| היינריך הימלר | 24 באוגוסט 1943 | 29 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר האוצר | לוץ שוורין פון קרוזיק | 30 בינואר 1933 | 30 באפריל 1945 | עצמאי |
| שר המשפטים | פרנץ שלגלברגר (אנ') | 29 בינואר 1941 | 24 באוגוסט 1942 | המפלגה הנאצית |
| אוטו גאורג טירק | 24 באוגוסט 1942 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר הרייך של הרייכסווהר (אנ')
שר המלחמה של הרייך (מ-21 במאי 1935) |
ורנר פון בלומברג | 30 בינואר 1933 | 4 בפברואר 1938 | עצמאי |
| שר הכלכלה (אנ') | אלפרד הוגנברג | 30 בינואר 1933 | 29 ביוני 1933 | מפלגת העם הלאומית הגרמנית |
| קורט שמיט (אנ') | 29 ביוני 1933 | 3 באוגוסט 1934 | המפלגה הנאצית | |
| היילמאר שאכט | 3 באוגוסט 1934 | 26 בנובמבר 1937 | עצמאי | |
| הרמן גרינג | 26 בנובמבר 1937 | 15 בינואר 1938 | המפלגה הנאצית | |
| ולטר פונק | 5 בפברואר 1938 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר המזון והחקלאות | אלפרד הוגנברג | 30 בינואר 1933 | 29 ביוני 1933 | מפלגת העם הלאומית הגרמנית |
| ריכרד ולטר דרה | 29 ביוני 1933 | 6 באפריל 1944 | המפלגה הנאצית | |
| הרברט בקה | 6 באפריל 1944 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר העבודה | פרנץ זלטה | 30 בינואר 1933 | 30 באפריל 1945 | מפלגת העם הלאומית הגרמנית |
| שר הדואר (אנ') | פאול פון אלץ-ריבנאך | 30 בינואר 1933 | 2 בפברואר 1937 | עצמאי |
| וילהלם אונזורגה | 2 בפברואר 1937 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר התחבורה (אנ') | פאול פון אלץ-ריבנאך | 30 בינואר 1933 | 2 בפברואר 1937 | עצמאי |
| יוליוס דורפמילר (אנ') | 2 בפברואר 1937 | 30 באפריל 1945 | עצמאי | |
| שר התעמולה והשכלת העם | יוזף גבלס | 13 במרץ 1933 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית |
| שר התעופה | הרמן גרינג | 1 במאי 1933 | 23 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית |
| שר המדע, החינוך והתרבות (אנ') | ברנהרד רוסט | 1 במאי 1934 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית |
| שר לענייני כנסיות (אנ') | הנס קרל | 16 ביולי 1935 | 15 בדצמבר 1941 | המפלגה הנאצית |
| הרמן מוהס (אנ') | 15 בדצמבר 1941 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר לענייני נשק ותחמושת (אנ')
לחימוש וייצור מלחמה (מ-2 בספטמבר 1943) |
פריץ טודט | 17 במרץ 1940 | 8 בפברואר 1942 | המפלגה הנאצית |
| אלברט שפר | 8 בפברואר 1942 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| שר לענייני שטחים כבושים במזרח | אלפרד רוזנברג | 17 בנובמבר 1941 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית |
| שר ללא תיק | הרמן גרינג (נשיא הרייכסטאג) | 30 בינואר 1933 | 27 באפריל 1933 | המפלגה הנאצית |
| ארנסט רהם (ראש סגל ה-SA) | 1 בדצמבר 1933 | 1 ביולי 1934 | המפלגה הנאצית | |
| רודולף הס | 1 בדצמבר 1933 | 10 במאי 1941 | המפלגה הנאצית | |
| הנס קרל (סגן הנשיא הראשון של הרייכסטאג) | 17 ביוני 1934 | 16 ביולי 1935 | המפלגה הנאצית | |
| הנס פרנק (המושל הכללי של גנרלגוברנמן) | 19 בדצמבר 1934 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| היילמאר שאכט | 26 בנובמבר 1937 | 22 בינואר 1943 | המפלגה הנאצית | |
| האנס לאמרס (אנ') (ראש לשכת קנצלר הרייך) | 1 בדצמבר 1937 | 24 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| חברים בעלי דרגת קבינט וסמכות
אך ללא תואר רשמי של רייכסמיניסטר |
ורנר פון פריטש (מפקד הצבא) | 20 באפריל 1936 | 4 בפברואר 1938 | עצמאי |
| אריך רדר (מפקד חיל הים) | 20 באפריל 1936 | 30 בינואר 1943 | עצמאי | |
| אוטו מייסנר (אנ') (שר המדינה וראש הקנצלר הנשיאותי) | 1 בדצמבר 1937 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| וילהלם קייטל (ראש ההוורמאכט) | 4 בפברואר 1938 | 30 באפריל 1945 | עצמאי | |
| ולטר פון בראוכיטש (מפקד הצבא) | 4 בפברואר 1938 | 19 בדצמבר 1941 | עצמאי | |
| מרטין בורמן (ראש המפלגה הנאצית) | 29 במאי 1941 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית | |
| קרל דניץ (מפקד חיל הים) | 30 בינואר 1943 | 30 באפריל 1945 | עצמאי | |
| קרל הרמן פרנק (שר המדינה לענייני הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה) | 24 באוגוסט 1943 | 30 באפריל 1945 | המפלגה הנאצית |
נפילת הקבינט עריכה
בזמן שממשלת הרייך השלישי התפרקה בסוף מלחמת העולם השנייה ולאחר מותו של היטלר ב-30 באפריל 1945, ירשה אותה ממשלת גבלס קצרת-הימים אשר הוחלפה ב-2 במאי בממשלת פלנסבורג.
העמדה למשפט עריכה
במסגרת ה-Reichsregierung (ממשלת הרייך) הוגש כתב אישום נגד קבינט הרייך כארגון פשע על ידי בית הדין הצבאי הבינלאומי. עם זאת, בסופו של דבר נקבע כי בתום משפטי נירנברג הוא אינו ארגון פשע.
עד נפילת המשטר הנאצי במאי 1945 התאבדו חמישה מחברי קבינט הרייך (היטלר, בורמן, הימלר, גבלס ורוסט). שישה אחרים כבר מתו. עם זאת, 15 חברי הקבינט שנותרו בחיים הואשמו בנפרד ונשפטו על פשעי מלחמה על ידי ה-IMT יחד עם מרטין בורמן שנשפט שלא בפניו כיוון שחשבו שהוא עדיין בחיים. שמונה נידונו למוות (בורמן, הנס פרנק, פריק, גרינג, קייטל, פון ריבנטרופ, רוזנברג וסייס-אינקוורט) שישה נכלאו (דוניץ, פונק, הס, פון נורת', ריידר וספיר) ושניים (שאכט ופון פאפן) זוכו.
ארבעה חברי קבינט נוספים נשפטו על ידי בית משפט צבאי אמריקאי במשפט המיניסטריונים שלאחר מכן. כולם מלבד מייסנר הורשעו ונכלאו. אחד (שלגלברגר) נשפט במשפט השופטים ונכלא. אחד (קארל הרמן פרנק) נשפט על ידי בית משפט צ'כי ונידון למוות. חמישה נוספים (בקה, פון בלומברג, פון בראוצ'יטש, סלדטה ות'יראק) מתו במעצר אצל בעלות הברית לפני שהובאו למשפט. לבסוף, חברי הקבינט הנותרים, כולל חלק מאלה שזוכו במשפטי בעלות הברית, הובאו בפני בתי דין של דה-נאציפיקציה, אשר סיווגו את רמת האשמה שלהם וקבעו אם הענישה מוצדקת. בין המורשעים בתהליך זה היו הירל, פון פאפן ושאכט.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Daniel Guerin, The Brown plague : travels in late Weimar & early Nazi Germany, Durham, N.C. : Duke University Press, 1994, ISBN 978-0-8223-1457-8