פתיחת התפריט הראשי

רקע משפחתי ושנות לימודיועריכה

קנת' ו' שטיין נולד בהמפסטד, ניו יורק, כבנם של מטילדה (טילי) שטיין לבית ורטהיים, מורה לשפות, ושל מאקס קאופמן שטיין, רואה חשבון. הוריו נולדו בגרמניה והיגרו לארצות הברית אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. האם, ילידת לאוטרבך, הסן, נשלחה על ידי הוריה לדודיה בניו יורק בשנת 1934. הוריה ואחותה הצטרפו אליה בשנים הבאות. האב שימש בעברו כמפקח מטוסים בחיל האוויר האמריקאי. המשפחה עברה בשנת 1981 לגור באטלנטה, ג'ורג'יה. לשטיין יש אחות, ג'ודית.

שטיין למד לתואר ראשון במכללות פרנקלין ומרשל. בהמשך סיים שני תארים שניים באוניברסיטת מישיגן. באוניברסיטת מישיגן הוא השתלם בהיסטוריה אסלאמית בימי הביניים, בהיסטוריה של המזרח התיכון בתקופה המודרנית, היסטוריה מודרנית של עם ישראל, וכן של האימפריה הבריטית וחבר העמים הבריטי. עבודת הדוקטור שלו הוקדשה לערבים והיהודים בארץ ישראל המנדטורית. בשנים 1973-1971 ערך השתלמות באוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילותו המחקרית ובהוראהעריכה

בשנת 1977 התמנה שטיין לפרופסור להיסטוריה בת זמננו של המזרח התיכון, למדעי המדינה ולחקר ישראל בקתדרה על שם ויליאם שאטן באוניברסיטת אמורי באטלנטה. הוא תרם תרומה מכרעתה בהקמתם של המרכז למחקרים בינלאומיים (1979), תוכנית המחקר למזרח התיכון (1992) והמכון לחקר ישראל המודרנית (1998) באוניברסיטה זו.

שטיין חקר בעיקר על הקמתה של מדינת ישראל המודרנית, על ההיסטוריה החברתית של הערבים הפלסטינים, על המנדט הבריטי בארץ ישראל, על תהליך המשא ומתן בין ישראל ובין הערבים, על מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון. הרצאותיו לתואר ראשון התמקדו במזרח התיכון, הולם הערבי בזמננו, הסכסוך הערבי-ישראלי וישראל המודרנית.

בקיץ 2006 הרצה כפרופסור אורח למדעי המדינה באוניברסיטת בראון.

בשנים 1983-2006 פעל שטיין במרכז קרטר על שם הנשיא ג'ימי קרטר. בינואר 1996 כיהן מטעם מרכז קרטר כמפקח בבחירות לנשיאות ולפרלמנט הפלסטיני. בדצמבר 2006 התפטר ממרכז קרטר כתגובה נגד ספרו של ג'ימי קרטר "Palestine: Peace Not Apartheid"[1]. הוא הגדיר את הספר "מניפולציה שנועדה לעוות את ההיסטוריה". הוא העיר ש"כותרתו של הספר משלהבת יצרים לחינם, והוא אינו מבוסס על בחינה ישרה של העובדות". לדעתו הספר של קרטר היה "גדוש בשגיאות עובדתיות, וקרטר עצמו העתיק חומרים מבלי לצטט את המקור והתייחס אליהם בצורה שטחית. יש בספר הזנחות בולטות וקטעים שהם פשוט בדויים"[2].

ספריועריכה

  • 1984 - The Land Question in Palestine, 1917–1939
  • Making Peace Between Arabs and Israelis: Fifty Years of Negotiating Experience 1991
  • 1999 Heroic Diplomacy: Sadat, Kissinger, Carter, Begin and the Quest for Arab-Israeli Peace (הופיע בתרגום לעברית, 2003) (ספר על תהליך המשא ומתן שהביא להסכם השלום בין ישראל ובין מצרים, בתיווכו של ג'ימי קרטר, ובין מקורותיו - ראיונות עם 80 שהיו אישים פוליטיים ודיפלומטים מעורבים)
  • History Politics and Diplomacy of the Arab-Israeli Conflict, A Documentary Source Compilation with introductions on CD (קומפילציה של מקורות תיעודיים עם הקדמות על תקליטור, 387 תעודות, 1,500 עמודים)

בתרגום עבריעריכה

  • מדינאות אמיצה: סאדאת, קיסינג'ר, קרטר ובגין והחתירה לשלום ערבי-ישראלי; תרגום: יוסי אופנר, תל אביב: מערכות, 2003.

פרסים ואותות כבודעריכה

  • 1995 פרס אמורי וויליאמס למצוינות בהוראה
  • 2001 -פרס מריון קריקמור על תרומתו לפתיחת מכללת אמורי אל החקר הפוליטי הבינלאומי
  • 2009 - מדליית קוטינו על פעילותו הארוכה כמורה באוניברסיטת אמורי
  • 2012 - פרס עץ החיים של קרן קיימת לישראל

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה