פתיחת התפריט הראשי
יג וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.
איוב ובנותיו, ציור מעשה ידי ויליאם בלייק מוצג בגלריה הלאומית בלונדון

קְצִיעָה היא דמות מקראית, בתו של איוב. שמה מופיע באפילוג לסיפורי ספר איוב. קציעה נולדה לאחר שה' השיב לאיוב את כל רכושו ומעמדו לאחר הניסיונות בהם ניסה אותו. מסופר כי לקציעה היו עוד שבעה אחים אשר שמם אינו ידוע ושתי אחיות הבכירה ימימה, והצעירה קרן הפוך. המקרא מציין את שמות הבנות שנולדו לאיוב ולא את שמות הבנים. עוד מוסיף המקרא ומציין כי ניתנה לאחיות ובכללן לקציעה נחלה "בתוך אחיהן".[1]

סוף הסיפור אינו מספר בשמות בניו של איוב. המחבר המקראי מוסיף כי:" וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב--בְּכָל הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם".[1] ייתכן כי בהערת המחבר על אודות יופיין של בנות איוב קיימים שרידים מספר איוב החיצוני המספרים בשבח בנותיו של איוב.[2]

מדרש שמהעריכה

יש שפירשו את השם קציעה מן הצמח Laurus Casia. התבנית "קְצִיעוֹת" מופיעה בספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק ט'. מצודת ציון ואחרים פירשו את הפסוק בתהילים "מור ואהלות קציעות" - שמות מיני בושם. שמותיהן של בנות איוב ובכללן זה של קציעה, ניטלו מיסודות הטבע. ימימה מהחי- יונה. קציעה מהצומח, "שהיה ריחה נודף כקציעה (בבא בתרא ט"ז, ב') וקרן הפוך מן הדומם - סוג של צבע.[3] אסף הרופא פירש את המילה 'קציעות' כך "קציעות הנקראים בלשון ארם: משלחתא דבסמא ובלשון יוון נקרא כסייא פיסטולא, ובלשון ערב סליכא".[4]

הדמות "קציעה" בתרבותעריכה

המחזה "איוב" או העונה הבוערת מאת אהרון מגד הוצג בתיאטרון הבימה. את דמותה של קציעה גילמה גאולה נוני. במחזה מייצגת קציעה את הטיפוס האדיש, טיפוס מתבולל, חסר מודעות וזהות לאומית. בראש מעייניה עומדת הקריירה שלה. דמותה של קציעה אינה מבינה את משמעות 'השריפה הגדולה' - השואה. דמותה של קציעה מגלמת את הדמות האדישה לעבר ההיסטוריה של עמה. היא מסבירה לבן זוגה כי מישהו פגע, שרף את אחוזת אביה. היא אינה מסכימה עם הסיבות לפגיעה - שנאה ואנטישמיות. תגובתה טיפוסית לדמותו של האדיש: "אינני חושבת שלאבא היו אויבים אי פעם"[5]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 ספר איוב, פרק מ"ב, פסוק ט"ו
  2. ^ ישעיהו נבנצל, איש תם וישר : לימוד ועיון בספר איוב, ירושלים, מס, 2008, עמ' 81
  3. ^ אברהם כהנא, איוב: מקרא מפורש, תל אביב, מקורות, 1968, ע"מ רכז
  4. ^ זהר עמר, צמחי המקרא: בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי, ירושלים, ראובן מס, 2009, עמ' 184
  5. ^ בן עמי פיינגולד, השואה בדרמה העברית, תל אביב, ספריית הפועלים, 2012, עמ' 195-193.