קרן הפוך
קֶרֶן הַפּוּךְ, היא דמות מקראית, בתו הצעירה של איוב. שמה מופיע פעם אחת בתנ"ך, בספר איוב, פרק מ"ב, פסוק י"ד.
שמה של בתו של איוב מופיע באפילוג לסיפורי ספר איוב. קרן הפוך נולדה לאחר שה' השיב לאיוב את כל רכושו ומעמדו לאחר הניסיונות בהם ניסה אותו. מסופר כי לקרן הפוך היו עוד שבעה אחים, אשר שמם אינו ידוע, ושתי אחיות – הבכירה ימימה, והשנייה קציעה. המקרא מציין את שמות הבנות שנולדו לאיוב ולא את שמות הבנים. עוד מוסיף המקרא ומציין כי ניתנה לאחיות ובכללן לקרן הפוך נחלה "בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם".[1]
סוף הסיפור אינו מספר בשמות בניו של איוב. המחבר המקראי מוסיף כי: "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב--בְּכָל הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם".[1] ייתכן כי בהערת המחבר על אודות יופיין של בנות איוב קיימים שרידים מספר איוב החיצוני המספרים בשבח בנותיו של איוב.[2] בספר איוב החיצוני נכתב על קרן הפוך: ”ותפאר את אדון התהילות...” חלק זה ואחרים היא תוספת מאוחרת ויש הרואים כי ניכרת בה השפעה נוצרית.[3]
מדרש שמה
עריכהקרן הפוך הוא נרתיק או צלוחית שמשתמשים בו כדי להחזיק צבע למשיחת העיניים. בימי קדם היו, שהחזיקו בשמים ותמרוקים שונים בקרניהן של בהמות. בעלילות גילגמש נכתב כי לאחר שגילגמש הרג את פר השמים המיתולוגי, ציווה לצפות את קרניו ולמלאן במשחת שמן. את השמן הוא הקדיש לאל לוגלבנדה.[4]
אמוראי בבל וישראל פירשו ”ככורכמא דרישתא”. רש"י בעקבות חז"ל פירש: ”כרכום של גן הגדל בגינה”.[5]
בתרגום הארמי לספר איוב נכתב: ”...קרן הפוך הוה קרי לה דהות סגי זיו יקר אפהא היך איזמרגדא” ובתרגום לעברית: 'קרן הפוך היה קורא לה שהיה רב זיו יקר פניה כעין אזמרגד'.[6]
שמותיהן של בנות איוב ובכללן זה של קרן הפוך, ניטלו מיסודות הטבע. ימימה מהחי - יונה. קציעה מהצומח, "שהיה ריחה נודף כקציעה (בבא בתרא ט"ז, ב') וקרן הפוך מן הדומם - סוג של צלוחית לצבע הפוך.[7]
במקרא נקראו מספר נשים בשמות של תכשיטים ותמרוקים לדוגמה: פנינה ועכסה.
בתרבות
עריכהבמחזור שיריו של נתן אלתרמן, עיר היונה בחלק השני, מתוך ארבעה חלקים הנקרא 'כחוט השני', מופיע השיר 'קרן הפוך'.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ספר איוב, פרק מ"ב, פסוק ט"ו
- ^ ישעיהו נבנצל, איש תם וישר : לימוד ועיון בספר איוב, ירושלים, מס, 2008, עמ' 81
- ^ חננאל מאק, אלא משל היה: איוב בספרות הבית השני ובעיני חז"ל, רמת גן, בר-אילן, 2004, עמ' 63.
- ^ יעקב קליין, עולם התנ"ך: איוב, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 225.
- ^ חננאל מאק, אלא משל היה: איוב בספרות הבית השני ובעיני חז"ל, רמת גן, בר-אילן, 2004, עמ' 174.
- ^ חננאל מאק, אלא משל היה: איוב בספרות הבית השני ובעיני חז"ל, רמת גן, בר-אילן, 2004, עמ' 206.
- ^ אברהם כהנא, איוב: מקרא מפורש, תל אביב, מקורות, 1968, ע"מ רכז