קרבונרה

תבשיל פסטה איטלקי

קרבונרהאיטלקית: La pasta alla carbonara) היא תבשיל פסטה איטלקי, שמקורו ברומא[1] העשוי מביצים, גבינה קשה, בשר חזיר משומר במלח ופלפל שחור. גרסתו הנוכחית של התבשיל, כולל שמו, הופיעה באמצע המאה ה-20[2], ומקורו במנות הקרב של החיילים האמריקאים שהוצבו ברומא לקראת סוף מלחמת העולם השנייה (בהן היו קותלי חזיר - בייקון, ואבקת ביצים).[3]

קרבונרה
Pasta alla carbonara
מאכלים
סוג spaghetti עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם charcoal burner עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבח המטבח האיטלקי, המטבח האמריקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא איטליה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מרכיבים עיקריים ביצה, פקורינו, מלח שולחן, גואנצ'לה, ספגטי, פלפל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הגבינה המשמשת בתבשיל היא לרוב פקורינו רומאנו, פרמזן או שילוב של השתיים. ספגטי הוא סוג הפסטה הנפוץ ביותר במנה זו אף על פי שנעשה שימוש גם בפטוצ'יני, רגטוני, לינגואני ובוקאטיני. הבשר בו משתמשים הוא לרוב בגואנצ'לה או פנצטה, אף על פי שגם לארדון (אנ') או בייקון מעושן הם מרכיבים נפוצים מחוץ לאיטליה[4][5].

הרוטב של פסטה קרבונרה מכיל ביצים, או חלמונים בלבד, ומוסיפים אותו לפסטה לאחר שהיא הוסרה מהאש, על מנת שהביצים לא יתקשו. בחלק מהמתכונים המנה מוגשת עם חלמון שלם נא, אך מרכיב זה אינו הכרחי.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קרבונרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Carnacina, Luigi; Buonassisi, Vincenzo (1975). Roma in Cucina (באיטלקית). Milan: Giunti Martello. p. 91. OCLC 14086124.
  2. ^ Alberini, Massimo; Mistretta, Giorgio (1984). Guida all'Italia gastronomica (באיטלקית). Touring Club Italiano. p. 286. OCLC 14164964.
  3. ^ דוד שושן, אנשי רומא נשבעים במסורת ארוכת השנים של הפסטות שלהם. העובדות מוכיחות אחרת, באתר הארץ, ‏15 יולי 2024
  4. ^ , Gosetti della Salda, Anna (1967). Le Ricette Regionali Italiane (in Italian). Milan: Solares. p. 696. ISBN 978-88-900219-0-9.
  5. ^ Buccini, Antony F. (2007). Hosking, Richard (ed.). On Spaghetti alla Carbonara and related Dishes of Central and Southern Italy. Eggs in Cookery: Proceedings of the Oxford Symposium of Food and Cookery 2006. Oxford Symposium. pp. 36–47. ISBN 978-1-903018-54-5.