קרב ביאליסטוק (1920)

באוגוסט 1920, במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית

קרב ביאליסטוקפולנית: Bitwa Białostoca) הוא קרב שנערך בין 20 ל-23 באוגוסט 1920 בעיר ביאליסטוק ובסביבותיה במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית. שיאו של הקרב היה ב-22 באוגוסט בין הרגימנט הראשון של הדיוויזיה הלגיונית הראשונה של הצבא הפולני שפעל לכבוש את העיר מכיוון דרום לבין כוחות הצבא האדום ששהו באותה העת בביאליסטוק ואשר אליהם חברו שרידי הארמייה ה-16 הסובייטית שנסוגה מוורשה ומדרום פודלסיה לאחר הפסדה בקרבות שם, וחלקים של הארמייה השלישית[1] אשר פלשו לעיר מכיוון מערב. הקרב הסתיים בניצחון מלא של הצבא הפולני עת השיג שליטה מלאה על העיר ובכך הובטח כי ביאליסטוק וסביבותיה יהיו חלק מהרפובליקה הפולנית השנייה במסגרת הסכם ריגה. הניצחון בקרב הגביר את המרמור בקרב החיילים הסובייטים שרבים מהם נשבו ואחרים נאלצו לסגת בחופזה למזרח ובכך נתן לפולנים תנופה כדי להמשיך ולהרחיק מהם את החזית לעבר מערב בלארוס.

קרב ביאליסטוק
מלחמה: המלחמה הפולנית-סובייטית
כיתוב תמונה

חיילים פולנים במתקפה לכיבוש ביאליסטוק מידי הסובייטים, 22 באוגוסט 1920
תאריך התחלה: 20 באוגוסט 1920
תאריך סיום: 23 באוגוסט 1920
משך הסכסוך: 4 ימים
מקום: ביאליסטוק וסביבותיה
עילה: ניסיון מקביל של כיבוש העיר על ידי כוחות פולניים וסובייטים
תוצאה: ניצחון פולני מכריע
הצדדים הלוחמים

פוליןפולין  פולין

ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות

מפקדים

ברית המועצותברית המועצות ניקולאי סולוהוב
ברית המועצותברית המועצות וויטוט פוטנה
ברית המועצותברית המועצות ולדימיר לזרביץ'

כוחות

הרגימנט הראשון של הדיוויזיה הלגיונית הראשונה

שרידי הארמייה ה-16 וחלקים של הארמייה ה-3

אבדות

כ-50 הרוגים
כ-200 פצועים

כ-600 הרוגים ופצועים

רקעעריכה

בנובמבר 1918 פולין הכריזה על עצמאותה וכבר ב-1919 נגררה למלחמה הפולנית-סובייטית. בתחילה היו לסובייטים ניצחונות רבים והם אף הגיעו לפאתי ורשה אבל אז החלה להשתנות תמונת המצב עם ניצחון הפולנים בקרב ורשה בתחילת אוגוסט 1920. לאחר קרב זה החלו הסובייטים בנסיגה מתמשכת למזרח ובכלל זה מחוז פודלסיה. הנסיגה הסובייטית הייתה חפוזה ויחידות שונות איבדו הקשר אחת עם השנייה.[2] הצד הפולני הצליח לנצל את התנאים הטבעיים הנוחים, במיוחד מכשולי מים. קווי תחבורה קצרים מבעבר הקלו על הלוגיסטיקה, ותמרון הכוחות הפולניים היה יעיל גם כן. בנוסף הייתה רוח הקרבה ומתנדבים שהצטרפו יום ביומו אל הצבא הפולני חיזקו את רוח הלחימה. בנוסף, הצבא הפולני קיבל גיבוי מהאוכלוסייה האזרחית שרובה התייחסה אל הסובייטים כתוקפנים. חששות כבדים שררו בקרב הפולנים שניצחון בולשביקי משמעו החזרת השלטון הזר שפולין כל כך נאבקה בו ואובדן העצמאות שהושגה זה מכבר.[3]

ב-16 באוגוסט 1920 התרכזו הכוחות הפולנים לאורך נהר וויפז' (פול') ובהם הרגימנט הראשון של הדיוויזיה הלגיונית הראשונה והחלו במתקפת הנגד שלהם. עד 20 באוגוסט כבשו הפולנים את מעברי נהר הבוג המערבי בדרוהיצ'ין ופרנקופול. העברת השליטה באזור דרוהיצ'ין ודרום חבל פודלסיה הובילה את הארמייה ה-16 לנסיגה מהירה מהאזור.[4] ניצחונות של דיוויזיות הארמייה הפולנית השנייה אילצו את שרידי הארמייה ה-16 הסובייטית לשנות את כיוון נסיגתם שוב, בדרך עוקפת, דרך גרנה (פול') ונור וכך חשפו את עצמם להתקפה מצד דיוויזיית הרגלים ה-21 הפולנית מה שהוביל אותם לשנות שוב את כיוון נסיגתם הפעם לביאליסטוק,[5] דרך בראנסק, וסוראז'.

הרגימנט הראשון של הדיוויזיה הלגיונית הראשונה (פול') גם הוא התקדם לעבר ביאליסטוק מכיוון דרום בעודו כובש את בוצ'קי, ביילסק פודלסקי וזבלודוב. בערב 20 באוגוסט מפקד דיביזיית הרגלים הלגיונית הראשונה הקולונל סטפן דונב-ביירנאקי (פול') הורה לחיילי רגימנט הרגלים הלגיוני לכבוש את ביאליסטוק,[6] ואת הכבישים בהם הצבא הסובייטי השתמש עבור נסיגתו למזרח. הגנרל סטפן דונב-ביירנצקי הפקיד בידי גדוד הרגלים הראשון של הרגימנט, בפיקודו של יוזף מריאנסקי (פול') את המשימה לבצע את התקיפה. בסך הכל היו לכוחות הפולנים כ-2,000 חיילים. הכוחות הגיעו מכיוון זבלודוב ב-21 באוגוסט וכבשו את הכפר זווירקי (פול'), 14 קילומטרים דרומית לביאליסטוק. הם לכדו 100 שבויי מלחמה, אך כמה חיילים סובייטים הצליחו להימלט והזהירו את חיל המצב הסובייטי בביאליסטוק מפני הפשיטה הפולנית. הכוחות של בריגדת הרובאים ה-164 שהופנו להגן על פאתי העיר התקבצו באזור הליצקייה (פול'), סקריביצ'ה (פול') ודוילידי.

המצב בעיר ביאליסטוק טרם הקרבעריכה

לאורך חודש יולי 1920 הוועדה הפולנית המהפכנית הזמנית (פול') ניסתה לבסס שלטון קומוניסטי בעיר כחלק מהמטרה הסובייטית להפוך את פולין למדינה קומוניסטית. בראש הוועד עמדו קומוניסטים מנוסים, פעילים מהפכניים ידועים: יוליאן מרכלבסקי (פול'), פליקס דזרז'ינסקי, אדוארד פרוכניאק (פול'), פליקס קון (פול') ויוזף אונשליכט (אנ').[7] במהלך ההתקדמות המהירה של הצבא הסובייטי לכיון וורשה ביולי 1920 נאלצו הכוחות הפולנים להסיג את כוחותיהם וכך הורה הגנרל רומר מפקד הארמייה השלישית (אנ') לפנות את ביאליסטוק מכוחות פולניים בלילה שבין 27 ל-28 ביולי[8] כאשר ביום זה הצבא האדום נכנס לביאליסטוק[9] דבר שהיה אמור לבסיס את השלטון הקומוניסטי בעיר ואכן, ב-2 באוגוסט החלה הוועדה בארגון עצרת באזור ארמון ברניצקי והכרזת המניפסט המהפכני.[10] לקראת הקרב אף ניסו השלטונות הפרו-סובייטיים לעבות את סדר הכוחות ביחידות מקומיות שיגינו על העיר מפני תקיפה פולנית וקבעו את מטה המפקדה ברחוב קילינסקייגו 23.[11]

סדר הכוחותעריכה

הצד הפולני כלל את רגימנט הרגלים הראשון בפיקודו של קפטן זיגמונט ונדה. הרגימנט הורכב מהגדוד הראשון בפיקודו של יוזף מריאנסקי, הגדוד השני בפיקודו של אוגולסקי והגדוד השלישי בפיקודו של וונסיק. הרגימנט היה כפוף לבריגדת הרגלים הראשונה (פול') בפיקודו של אדמונד קנול-קוונאצקי (אנ') שבעצמה הייתה כפופה לדיוויזיית הרגלים הלגיונית הראשונה (אנ') בפיקודו של סטפן דונב ביירנאצקי (אנ').

הצד הסובייטי כלל את בריגדת הרובאים ה-164 ששהתה בעיר בעת תחילת הקרב ואשר כללה שלושה גדודי רובאים (490, 491 ו-492) והייתה כפופה לדיביזיית הרובאים ה-55 (פול'). במהלך התקפת הנגד הסובייטית הצטרפו הארמייה ה-16 בפיקודו של סולוהוב אשר כללה חמש דיוויזיות רובאיות (2, 8, 10, 17 ו-27) כמו גם שרידים של הארמייה ה-3 בפיקודו של ולדימיר לזרביץ' (אנ') מכיוון מערב.

זירת הקרבעריכה

על אף היותה של ביאליסטוק עיר לא גדולה באופן יחסי (מנתה לא יותר מ-100,000 תושבים בתקופה זו), היא היוותה צומת תחבורתי, כלכלי ואסטרטגי חשוב. מספר כבישי אורך ורוחב עברו דרכה כמו גם היותה תחנה על קו הרכבת ורשה-סנט פטרבורג. מבחינה כלכלית העיר נהנתה מצמיחה מהירה לאורך המ-19 ונודעה כ"מנצ'סטר של הצפון" והוקמו בה מספר מפעלי טקסטיל. בנוסף לכך שכנו בעיר מספר בסיסי צבא, ירושת צבא האימפריה הרוסית. בסביבת ביאליסטוק היו מספר מכשולים הגנתיים טבעיים. מדרום וממערב, העיר הייתה מוגנת על ידי נהר נרב, ומצפון על ידי נהר הסופרשל. שני מכשולי המים הטבעיים הללו הקלו על חסימת נתיבי תחבורה ממערב למזרח ומצפון לדרום. העיר עצמה ממוקמת על שטח גבעתי מעט בין הנהרות ביאלה ובז'אנטרקה. אלה לא היוו מכשול רציני כיוון שלא היו קשים לעבירה. הגבעות שמסביב איפשרו לבנות עמדות הגנה בשטח ליחידות חי"ר וארטילריה. נקודות אלה גם היוו פוטנציאל לשמש כנקודות תצפית. מתחמי היער שמסביב שימשו את שני הצדדים כדי לטשטש את ריכוז כוחותיהם. מבנן העיר הקשה על הלחימה: בנוסף לצירים המרכזיים שהיו ארוכים ורחבים דיים, בביאליסטוק היו גם הרבה רחובות צרים ומתפתלים שהקשו על שיירות צבאיות לנוע בחופשיות, דבר שהוביל לקרבות פנים אל פנים עם יחידות קטנות כגון חוליות או מחלקות. מאפיין נוסף של העיר היה שרובה כללה מבנים העשויים מעץ, רגישים מאוד לשריפות שנגרמו מירי ארטילריה התנגשויות של חילות רגלים או הצתות חבלה.[12]

הקרבעריכה

 
אנדרטה לזכר חיילי רגימנט הרגלים הראשון שנפלו בקרב

ב-22 באוגוסט, בשעה 2:00 לפנות בוקר, החלה תנועת הכוחות הפולניים מכיוון דרום לכיבוש ביאליסטוק. הכוחות יצאו מהכפר זווירקי בעוד שהמפקדה נקבעה בכפר פרוטאסי (פול'). במהלך עצירת תדרוך[13] בקוריאני (פול'), הורה מפקד הרגימנט, מייג'ור זיגמונט וונדה (פול') (שהחליף זמנית את הקולונל לייטוננט יאן קרושבסקי) (פול'), פקודה לכבוש את העיר:

הגדוד הראשון עם מחלקות הארטילריה שהוקצתה לו יתקוף מדרום לאורך הכביש זאבלודוב-ביאליסטוק. מחלקה אחת של הגדוד תישלח לכיוון מערב במטרה לחתוך את כביש ורשה-ביאליסטוק. הגדוד השני יצעד דרך קוריאני וסובולבו לצד מסילת הרכבת, לנקודה מוסכמת בגרבובקה ומשם לזיילונה היכן שעוברת הדרך מביאליסטוק לוולקוביסק. משם יתקוף הגדוד את העיר מכיוון מזרח. הגדוד השלישי ייתן חיפוי לגדוד הראשון. ההתקפה תחל בשעה 05:00[14]

מייג'ור זיגמונט וונדה

כוחות של הפלוגה השלישית של הגדוד הראשון של הרגימנט בפיקודו של סגן משנה יוזף הראסימוביץ' נתקלו בשעה 5:30 לפנות בוקר באש סובייטית מסיבית בכניסה הדרומית לעיר, בפאתי אזור דוילידי וסקורופי.[15] לקראת המתקפה הפולנית הורה מייג'ור וונדה לשתי פלוגות שתפעלנה בתנועת מלקחיים: הפלוגה הראשונה בפיקוד סגן משנה מיצ'יסלב לפצקי תוכננה לתקוף מכיוון מערב והפלוגה הרביעית של סגן משנה תאופיל נוביצקי מכיוון מזרח. מכה זו אילצה את החיילים הסובייטים לסגת אל תוך העיר. עם עלות השחר, פרצו יחידות של הרגימנט הראשון את קו ההגנה הסובייטי[16] ובשעה 7:00 בבוקר נכבשה העיר.

 
יוזף מריאנסקי, מהמפקדים הבולטים שנפל בקרב
 
תרשים מהלך הקרבות

במקביל, יחידות של הארמייה ה-16 והארמייה ה-3 של הצבא הסובייטי צעדו גם הן לעבר העיר לאחר הפסדם בקרבות שקדמו לקרב זה. אחרי השעה 8:00 בבוקר התקרבו כוחות של הארמייה ה-16 וחלק מהארמייה השלישית לביאליסטוק מכיוון העיר לאפי, לאורך מסילת הרכבת. לאחר מאבק שארך שעתיים הסתערו הכוחות הסובייטיים על עמדות פולניות במערב העיר, אזור Nowe Miasto וסטארושיילצה של ימינו. הכוחות הפולניים שבינתיים תחמושתם אזלה, נדחקו אל תוך מרכז העיר. קפטן מריאנסקי ארגן את כוחותיו והוציא אותם להתקפת נגד שבה נשבו כאלף חיילים סובייטים. מעט לפני השעה 13:00 בצהריים תקפו שוב יחידות סובייטיות את הכוחות של אחת ממחלקות הרגימנט הראשון שלא הצליחה לרענן תחמושת ותפסו מידם גבעה בקצה המערבי של העיר. בתגובה, מייג'ור זיגמונט וונדה הוביל את כוחותיו למתקפת נגד ובכך הפולנים החזירו העמדות שנפלו לידי הסובייטים.[17]

השלב השני בקרב החל בסביבות השעה 14:00 כאשר התקבצו מכיוון מערב שרידים נוספים של הארמייה ה-16 בפיקודו של ניקולאי סולוהוב וביניהם דיוויזיית הרובאים ה-27 בפיקודו של וויטוט פוטנה שהייתה בין היחידות שנותרו לארמייה ה-16 הנסוגה וכמו כן חלק מהארמייה השלישית בהובלת ולדימיר לזרביץ'.[18] באותה העת כוחות פולנים איישו עמדות באזורי מערב העיר, ויסוקי סטוצ'ק, מרצ'וק, בז'נטארניה, סטארושיילצה ותחנת הרכבת הראשית.[19] המתקפה החלה בשעה 15:00 כאשר כוחות של הרגימנט הראשון הפולני הותקפו בעיבוריה המערביים של העיר באזור סטארושיילצה ובז'נטארניה על ידי הכוחות הסובייטים. חיילי הצבא האדום השתלטו על תחנת הרכבת הראשית ועל תחנת הרכבת "פבריצ'נה" והאזורים סביבן, הדפו את הכוחות הפולניים והבקיעו לעבר מרכז העיר שם התרחשה לחימה עזה.

שלבו השלישי והמכריע של הקרב היה המתקפה הפולנית המחודשת אשר קרתה בשעות בערב, עת תגבורת של כוחות הפולנים שהגיעו מכיוון דרום במטרה לכבוש מחדש את העיר. במקביל, גדוד הפרשים ה-27 פרץ מצפון, מכיוון דובז'ינייבו.[20] קרבות רחוב וחיכוכים אינטנסיביים התרחשו בסביבות השעה 18:00 בערב במרכז העיר וחלקה הדרום-מערבי, בין היתר ברחובות סוסנובה (כיום סוסנובסקייגו), ירוזולימסקה (כיום קלינובסקייגו), מלינובה, סוראסקה, מזובייצקה, ורסלסקה (כיום אקדמיצקה), לגיונובה, מיצקייביצ'ה, שיינקביצ'ה, ורשאבסקה ופאלאצובה, בקרבת ארמון ברניצקי וכיכר קושצ'יושקו. חיילים בפיקודו של קפטן מריאנסקי, התגוננו בבניין מועצת העיר ברחוב ורשאבסקה. בקרבת מקום, בצומת הרחובות ורשאבסקה ופאלאצובה נהרג קפטן מריאנסקי מאש סובייטית במהלך הקרבות.[21][22] הקרבות הסתיימו בסביבות השעה 22:00 בלילה עת גורשו כיסי ההתנגדות הסוביטיים האחרונים.

תוצאותעריכה

 
ציור קיר לזכר הקרב, "יגלוניה זוכרת", 22 באוגוסט 1920

האבדות בצד הפולני כללו כ-50 הרוגים וכ-200 פצועים, ובצד הסובייטי הם מעל 600 הרוגים ופצועים, 8,200 שבויי מלחמה ושלל שכלל 22 תותחים, 147 מקלעים כבדים, מטוס אחד ושלוש רכבות אספקה ​​וציוד.[23] מאות חיילים סובייטים התפזרו ביערות שמקיפים את העיר. כוחות פולנים תפסו אותם כמה ימים לאחר הקרב. חיילים פולנים נקברו במספר מקומות, כאשר בהמשך אפרם הועבר לבית הקברות הצבאי ברחוב זווייז'ינייצ'קה. חיילים סובייטים נקברו בבית הקברות לחיילים גרמנים ממלחמת העולם הראשונה ברחוב שווירקובה. בית קברות זה לא קיים יותר ובשטחו נבנה בניין של תחנת הרדיו, הרדיו הפולני.[24][25] יהודי ביאליסטוק הואשמו בשיתוף פעולה המוני עם הבולשביקים, ובעיקר תמיכה חמושה בכוחות הצבא האדום בעיצומם של הקרבות. האשמות בשיתוף פעולה הובילו לאירועי אלימות. לדברי השליח היהודי ששי הסל פרבשטיין, ב-23–25 ​​באוגוסט קבוצות חמושות של אזרחים ואנשי צבא פשטו על הרובע היהודי במרכז העיר. הפרות סדר אלה לוו בביזה, אדם נהרג אנשים רבים נפצעו. הקהילה היהודית בביאליסטוק עשתה כמיטב יכולתה לטהר את קהילתה מהאשמות שיתוף הפעולה עם הסובייטים, וקיבלה את תמיכת הוועדה האזרחית הזמנית בביאליסטוק ואלו שנכללו בה, במיוחד פעילי המפלגה הלאומית הדמוקרטית.[26] האנדרטה המרכזית לזכר חיילי הרגימנט הראשון של הדיביזייה הלגיונית הראשונה הוקמה ברחוב זוויצ'יינסטבה לא רחוק מתחנת הרכבת המרכזית, באזור בו התחוללו חלק מהקרבות. בנוסף הקרב מונצח גם בלוחית על קבר החייל האלמוני בורשה עם הכיתוב BIAŁYSTOK 22 i 30 VIII 1920.[27] לאחר נפילת הרפובליקה העממית של פולין, הונצח זכרו של הקפטן יוזף מריאנסקי ברחוב הנושא את שמו במרכז העיר ביאליסטוק. כמו כן רחובות בביאליסטוק נושאים את שמם של מפקדי יחידות שהשתתפו בקרב, אוגוסט אמיל פילדורף וולדיסלב ברונייבסקי.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קרב ביאליסטוק בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ POCZĄTKI BIAŁOSTOCKIEJ NIEPODLEGŁOŚCI 1918-1920
  2. ^ Witold Lawrynowicz, Battle Of Warsaw 1920
  3. ^ Adam Dobronski & Marek Gajewski. Białystok 1920. Muzeum Wojska w Białymstoku, 2019, 22.
  4. ^ Pawel Borek. Polskie kontruderzenie znad Wieprza i walki na południowym Podlasiu w ostatniej fazie Bitwy Warszawskiej 1920 r. p. 457.
  5. ^ Pawel Borek. Polskie kontruderzenie znad Wieprza i walki na południowym Podlasiu w ostatniej fazie Bitwy Warszawskiej 1920 r. p. 458.
  6. ^ Adam Dabrowski, Białystok garnizonowy
  7. ^ Goniec Czerwony. Organ Tymczasowego Komitetu Rewolucyjnego Polski. Sobota, sierpnia 1920
  8. ^ dr Marek Kietliński, Bitwa o Białystok 1920 r.
  9. ^ The Miracle on the Vistula, the Battle of Warsaw 1920: The Weak Facing the Strong, p. 105 at Baltic Security and Defence Review, Vol. 12 (1), 2010
  10. ^ Wojna polsko-bolszewicka 1919-1920 – zarys tła historycznego, עמ' 23-23
  11. ^ Waldemar Tyszuk, Białystok and the Local Community During the Polish-Bolshevik War of 1919-1920, p. 200
  12. ^ Adam Dobronski & Marek Gajewski. Białystok 1920. Muzeum Wojska w Białymstoku, 2019, 43.
  13. ^ A. Borkiewicz & st. Grzegorczyk. Walki 1-go p. p. legionow o Bialystok. na tle bitwy warszawskiej w 1920 r. Bialostocka Oficyna Wydawnicza, 49
  14. ^ A. Borkiewicz & st. Grzegorczyk. Walki 1-go p. p. legionow o Bialystok. na tle bitwy warszawskiej w 1920 r. Bialostocka Oficyna Wydawnicza, 46
  15. ^ יוזף מריאנסקי - גיבור קרב ביאליסטוק, מידע בעיריית ביאליסטוק
  16. ^ Bitwa Białostocka - Ksiaznica Podlaska - קרב ביאליסטוק- ספריית פודלסקה, עמ' 5
  17. ^ Janusz Odziemkowski. Leksykon wojny polsko-rosyjskiej 1919-1920, p. 37.
  18. ^ Bitwa o Białystok 20-23 sierpnia 1920 r.
  19. ^ Bitwa białostocka. Marjański gromił bolszewików. Zginął nad Białą 95 lat temu, Kurier Poranny, Jakub Medek, August 22, 2015
  20. ^ Bitwa Białostocka 1920. Jak zginął kpt. Józef Marjański? Jerzy Doroszkiewicz, Kurier Poranny
  21. ^ Bitwa Białostocka - Ksiaznica Podlaska - קרב ביאליסטוק- ספריית פודלסקה, עמ' 6
  22. ^ Bitwa Białostocka 1920. Jak zginął kpt. Józef Marjański?, Jerzy Doroszkiewicz, Kurier Poranny, 19.08.2019
  23. ^ Czcijmy Bitwę Białostocką, Jakub Medek. 21 of August 2009, Poranny Kurier
  24. ^ Janusz Odziemkowski: Leksykon wojny polsko-rosyjskiej 1919-1920, ע' 37-40
  25. ^ Białostocki Cmentarz Wojskowy
  26. ^ Waldemar Tyszuk, Białystok and the Local Community During the Polish-Bolshevik War of 1919-1920, p. 203
  27. ^ .22 sierpnia - 101. rocznica Bitwy Białostockiej, 22 of August 2021