קרוליין מתילדה, נסיכת בריטניה
קרוליין מתילדה, נסיכת בריטניה (באנגלית: Princess Caroline Matilda of Great Britain; 22 ביולי 1751 – 10 במאי 1775), הייתה נכדתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה ואשתו של כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק.
 | |||||||||
| קרוליין מתילדה, נסיכת בריטניה | |||||||||
| לידה |
22 ביולי 1751 בית לסטר, לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 במאי 1775 (בגיל 23) צלה, נסיכות הבוחר מהנובר .svg){kind=small} | ||||||||
| שם מלא | קרוליין מתילדה, נסיכת בריטניה | ||||||||
| מדינה | בריטניה, גרמניה | ||||||||
| מקום קבורה |
Fürstengruft  | ||||||||
| בן זוג | כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק | ||||||||
| שושלת בית הנובר | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייה עריכה
קרוליין מתילדה נולדה ב-22 ביולי 1751 בבית לסטר, לונדון, לפרדריק, נסיך ויילס שמת כשלושה חודשים קודם לידתה, ולאוגוסטה, נסיכת סקסוניה-גותה-אלטנבורג, בתם של פרידריך השני, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג, ומגדלנה אוגוסטה, נסיכת אנהלט-צרבסט. ב-1 באוגוסט הוטבלה קרוליין מתילדה, וסנדקיה היו אחיה ג'ורג', נסיך ויילס, אחותה אוגוסטה, נסיכת בריטניה ודודתה קרוליין, נסיכת בריטניה. אוגוסטה גדלה בבית לסטר ובארמון קיו, ואהבה את החיים ואת הרכיבה. בנוסף היא הייתה זמרת מוכשרת, וידעה לדבר באיטלקית, צרפתית וגרמנית.
נישואיה עריכה
בשנת 1764 עלתה הצעה לשדך בין בית הנובר הבריטי לבית אולדנבורג הדני, ובתחילה יועדה לשם כך אחותה לואיזה, נסיכת בריטניה, אולם לבסוף ב-10 בינואר 1765 התארסה קרוליין מתילדה עם בן דודה כריסטיאן, נסיך הכתר של דנמרק. ב-14 בינואר 1766 במהלך ההכנות לחתונה מת חמיה פרדריק החמישי, מלך דנמרק, וארוסה עלה לשלטון במקומו ככריסטיאן השביעי, מלך דנמרק. ב-1 באוקטובר אותה שנה נערך טקס הנישואין על ידי שליח - הנסיך אדוארד, דוכס יורק ואולבני בארמון סנט ג'יימס, וכעבור יומיים עזבה קרוליין מתילדה את בריטניה בדרכה לדנמרק, שם נערך טקס הנישואין הרשמי ב-8 בנובמבר בארמון כריסטיאנסבורג.
קרוליין מתילדה התקבלה בחום בקופנהגן, אולם בעלה שסבל מבעיות נפשיות היה קר כלפיה ולקח זמן רב עד שמימש את הנישואים. היו שמועות בחצר המלוכה על כריסטיאן כי הוא הומוסקסואל, אולם לא היה בהם ממש והיו לו כמה פילגשים.
רומן ושערורייה עריכה
בחודשים יוני-יולי 1767 בילה כריסטיאן את הקיץ בדוכסות שלזוויג-הולשטיין, ביחד עם חצרו ושריו. במהלך שהותו באלטונה טופל כריסטיאן על ידי יוהאן פרידריך שטרואנזה, שהצליח לשפר מעט את בריאותו וזכה לחיבתו. כריסטיאן שכר אותו כרופאו האישי באפריל 1768, על מנת שילווה אותו במסעו לפריז וללונדון דרך הנובר בין מאי 1768 לינואר 1769. במאי 1768 העניק המלך לשטרואנזה את התואר "יועץ המדינה" (etatsråd).
במהלך המסע בן תשעת החודשים התפתחו בין שטרואנזה ובין המלך יחסים קרובים. שריו הבכירים של המלך ראו ברופא הצעיר כהשפעה חיובית על המלך, והסכימו למינויו לרופאו האישי של המלך, בינואר 1769, לאחר שובה של הפמליה המלכותית לקופנהגן.
עד מהרה השיג שטרואנזה השפעה עצומה על המלך הצעיר, והגיע למצב שבו הפך לשליטה דה פקטו של דנמרק. שטרואנזה יכול היה עתה לממש את חלומותיו על השפעה פוליטית ועל עיצוב המדינה ברוח ההשכלה, הנאורות והרפורמה. בשנותיו באלטונה למד מפי הגולים, כי המדינה המיושנת הדנו נורווגית הנשלטת על ידי לקוי בנפשו, היא האתר האידיאלי להשתלטות מבחוץ ולניסויים פוליטיים, שיבצע אדם שיהיה בעל הכישורים הנכונים, כמוהו עצמו, ובתוכנית מחושבת היטב חתר אל עמדת הכוח אותה הצליח לבסוף להשיג.
בתקופה זו החלו יחסיו של שטרואנזה עם קרוליין מתילדה, כאשר בניסיון להקל על מחלתו של כריסטיאן גרם לו להיפגש יותר עם קרוליין מתילדה, ולאחר מכן טיפל בה בעת מחלתה, וכך קנה את אמונה, ובינואר 1770 היו יחסיהם של שטרואנזה והמלכה לעובדה הידועה לכל.
שטרואנזה לקח חלק פעיל בחינוכו של יורש העצר, פרדריק, ועשה זאת על פי עקרונות הנאורות ועקרונות החינוך להם הטיף ז'אן-ז'אק רוסו. במאי 1770 זכה לקידום נוסף, וקיבל את התארים "forelæser" ו"konferensråd" שמשמעותם "היועץ למלך".
בקיץ אותה שנה נפגשה קרוליין מתילדה עם אמה אוגוסטה, נסיכת סקסוניה-גותה-אלטנבורג, כשהיא מלווה בשטראונזה ולבושה מכנסיים, שבאותה עת היו דבר מאוד לא מקובל. אמה רצתה להעיר לה על הקשר עם שטראונזה, אולם לא הצליחה לדבר עמה ביחידות, וכששאלה אותה על דרכה בשלטון, זלזלה בה קרוליין מתילדה והתעלמה מהצעתה.
במשך זמן מה נותר שטרואנזה דמות משפיעה מאחורי הקלעים, אך החזיק בידו בפועל את השליטה בכל המערכת הפוליטית הדנית. לאחר זמן מה החליט לקבל על עצמו את השליטה גם באופן רשמי. בדצמבר 1770 פיטר המלך את ראש השרים (maître des requêtes) ברנסטורף ומינה במקומו את שטרואנזה. הייתה זו תחילתה של תקופת שישה-עשר החודשים שבהם שלט שטרואנזה בדנמרק ללא מצרים. ב-8 בדצמבר פיטר המלך את כל מועצת המדינה ואת כל שריו פרט לשטרואנזה. לאחר מכן שקע המלך במצב של אי יציבות נפשית, ושטרואנזה הפך למעשה לשליט היחיד בדנמרק.
שליטי דנמרק עריכה
כראש שרי המלך הייתה זו משימתו הרשמית להציג למלך את כל הדיווחים ממשרדי הממשלה השונים. שטרואנזה נהג לדבר בשמו של המלך, ולהכתיב את תגובותיו לדיווחים שהוצגו לו. לאחר מכן פיטר את כל ראשי המשרדים, ואת משרות ה"סטאדהולדר" שהחזיקו בעלי התפקידים בנורווגיה שהייתה חלק מן הממלכה הדנית. צעד זה הביא לריכוז כל הכוח בידי הקבינט, שהוא עצמו עמד בראשו.
נראה כי שטרואנזה רצה לפעול ברוח הרעיונות המופשטים של תנועת ההשכלה, אך לא ייחס חשיבות למנהגי הדנים והנורווגים, שאת שפתם לא דבר, ואל מנהגיהם העתיקים התייחס כאל אמונות טפלות. דבר זה היה בעוכריו.
כשליט בפועל ערך שטרואנזה רפורמות חסרות תקדים בהיקפן ובנועזותן בתעשייה, במסחר, בחינוך, ביחסי דת ומדינה, ניסה לשחרר את דנמרק מההשפעה הרוסית ולשפר את מעמד האריסים. רפורמות אלה זכו בפיו לתואר "אבסולוטיזם נאור". בתקופת שלטונו ייסד בתי חולים, ביטל את עונש המוות על גנבה, ואת העינויים שהיו חלק מההליך השיפוטי. הוא הביא לשיפורים במינהל הציבורי וביטל מנהגים עתיקים כגון מינוי משרתי האצילים למשרות ציבוריות רמות.
קצב השינויים היה גדול מכפי שיכלה החברה הדנית לקבל. בין מרץ 1771 וינואר 1772 הוציא שטרואנזה 1,069 צווים, יותר משלושה צווים ביום. הוא ביטל מוסדות חשובים בחברה הדנית, מבלי שנמצא להם תחליף הולם, ונהג באנשי שירות המדינה בשרירות. לעיתים היה מפטרם ללא גמלה או פיצויים, והחליף פקידים ותיקים ומנוסים במינויים אישיים שלו, שלעיתים קרובות לא היו מוכשרים לתפקיד שנשלחו למלא, ולא הכירו את המדינה שבה התיימרו לשלוט. בעת שקיצץ את המינהל הציבורי, והביא רבים לידי פיטורים ומשבר כלכלי, פסק לעצמו, באמצעות המלך, וכן לידידו ברנדט, משכורת בסך 60,000 ריגסדאלר.
החברה הדנית סלדה גם מגינוניו שנראו זרים ושחצניים. לעיתים נראה כי יצא מגדרו על מנת לגרום להלם ולפגוע ברגשות נתיניו. הוא לא השתמש כלל בשפה הדנית, וניסה להחדיר את השפה הגרמנית. כחלק מתפיסת עולמו ביטל את הצנזורה, והתוצאה הייתה בעיקרה שטף של פרסומים המתנגדים לשלטונו. מצבו הנפשי הרעוע של המלך לא היה ידוע מחוץ לחוגי החצר הפנימיים, ולכן רבים ראו בשטרואנזה כהשפעה שלילית וכהשתלטות עוינת על המלך, שהחלישה את כוח רצונו. ביולי 1771 התחזקה דעה זו כאשר מינה המלך את שטרואנזה ל"יועץ הסתרים" (gehejme kabinetsminister), בעל הסמכות ליתן צווים בעלי כוח של פקודה מלכותית, מבלי שיהיה צורך בחותמתו של המלך על מנת להכניסם לתוקף.
גורם נוסף שהביא לעוינות כלפי שטרואנזה היו יחסיו עם המלכה. בית אולדנבורג היה נערץ על העם הדני, ויחסיה הגלויים של קרוליין מתילדה עם הרופא הגרמני היוו עלבון מתמשך כלפי בית המלוכה. מעמדו של המלך בחצר היה בשפל חסר תקדים. פעם, כאשר איים על ברנדט, ידידו של שטרואנזה, כי יעניש אותו במלקות, נעל ברנדט, בעידודו של שטרואנזה, את המלך בחדרו, והכה בו באגרופיו.
נפילתה עריכה
את הקיץ של 1771 בילה שטרואנזה, ביחד עם כריסטיאן וקרוליין מתילדה, ועם אנוולד ברנדט, בטירת הירשהולם בצפון קופנהגן, ושם נותר עד לסוף הסתיו. ב-7 ביולי ילדה המלכה בת, לואיזה אוגוסטה, נסיכת דנמרק, וניתן צו לפיו ייחגג המאורע באמירת תפילת טה דאום חגיגית בכל הכנסיות בממלכה. אך ההנחה כי הנסיכה אינה בתו של המלך כי אם ממזרתו של שטרואנזה הייתה כה נפוצה, עד שבסיום התפילות סירבו המקהלות בכנסיות לומר את התפילה החגיגית.
בנובמבר 1771 עברה חצר המלוכה לארמון פרדריקסברג מערבית לקופנהגן. המלכה האם, יוליאנה מריה מבראונשווייג-וולפנביטל, קשרה עם אצילים אחרים, ביניהם רנטצאו ואשברג, להפלתו של שטרואנזה. יחד עמם פעל התאולוג אובה הוג-גולדברג, אדם בעל דעות שמרניות שראה בשטרואנזה מורד בשלטון החוקי, ואדם בעל דעות מסוכנות. נראה כי הוג-גולדברג, שלאחר נפילת שטרואנזה מילא את מקומו כשליטה בפועל של דנמרק, היה הרוח החיה והמוח המתכנן מאחורי הקשר להפלת שטרואנזה.
בינואר 1772 עברה הפמליה המלכותית לארמון כריסטיאנבורג. נשף המסכות השנתי העונתי נערך בארמון ב-16 בינואר, בהשתתפותו של שטרואנזה.
בבוקרו של ה-17 בינואר, נאסרו שטרואנזה, ברנדט, וקרוליין מתילדה, בחדריהם בארמון. באותו הבוקר הובל המלך חסר האונים ברחובות קופנהגן במרכבת זהב, ונטען כי שוחרר מידי מדכאיו. הבשורה התקבלה בעם הדני בשמחה. שטרואנזה הואשם כי ריכז בידיו סמכויות בניגוד ל"חוקי המלך" (Kongelov). הוא הגן על עצמו בתחילה ביכולת מרשימה, וטען כי פעל כהלכה, וכי יחסיו עם המלכה לא היו בלתי ראויים. מששמע כי גם המלכה נעצרה ומוחזקת כעצירה בארמון קרונבורג איבד את עוז רוחו, והודה ביחסים לא נאותים עם המלכה.
ב-28 באפריל 1772 נדונו שטרואנזה וברנדט לקיצוץ ידם הימנית, לאחר מכן לעריפה, ולאחר מכן להטבעת גופותיהם וביתורן לגזרים. שטרואנזה לא ציפה לגזר דין כה חמור. ברנדט הוצא להורג ראשון בשיטה זו, ולאחריו שטרואנזה.
אלפים מבני קופנהגן נהרו לגן אוסטר-פלד ב-28 באפריל לחזות בביצוע גזר הדין. בתחילה נקטעו ידיהם הימניות של שטרואנזה וברנדט וזמן קצר לאחר מכן הציג התליין את ראשיהם הערופים של השניים. הגופות בותרו לארבעה חלקים, הוטענו על עגלות, ידיהם וראשיהם שופדו על חניתות.
אחרית ימיה עריכה
קרוליין מתילדה התוודתה על יחסיה עם שטרואנזה, נישואיה לכריסטיאן בוטלו, אולם בלחץ בריטי היא לא הוצאה להורג, אלא גורשה לצלה שעל יד הנובר שבגרמניה ולא ראתה שוב את ילדיה, נסיך הכתר פרדריק ובתה לואיזה אוגוסטה, נסיכת דנמרק. קרוליין מתילדה כמעט לא עזבה את צלה, מלבד לביקורים קצרים בהנובר, וב-10 במאי 1775 מתה במהלך מגפת שנית.
משפחתה עריכה
ב-8 בנובמבר 1766 התחתנה אוגוסטה עם כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק, ממנו נולדו לה שני ילדים:
אילן יוחסין עריכה
