פרשת קרטל "אהליך יעקב"

פרשת קרטל "אהליך יעקב" (ידוע גם בשם: "קרטל צנרת החשמל") היא פרשה של עבירות פליליות בתחום ההגבלים העסקיים של מספר חברות בתחום הצנרת בישראל בשנת 1994.

לאחר ירידה במחירי צנרת פוליאתילן להולכת קווי חשמל בשנת 1993, ביצעו מספר חברות בישראל הסדרים כובלים שכללו תיאום מחירים וסיכומים שונים שמנעו את התחרות ביניהם וגרמו לעליית מחירי הצנרת. רשות התחרות חקרה את הפרשה והעמידה את החברות והמנכ"לים שלהם לדין פלילי, במסגרתו הורשעו ונגזרו עליהם עבודות שירות וקנסות.

רקע משפטי

על פי חוק ההגבלים העסקיים, אסור להיות צד להסדר כובל. הסדר כובל מוגדר בחוק כך:

הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר

— סעיף 2(א) לחוק התחרות הכלכלית, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט

מי שעובר על האיסור צפוי לעונש במסגרת הדין הפלילי, לקנס מנהלי של רשות התחרות, וכן לתביעה אזרחית נזיקית.

העובדות

בשנים 1993 ו-1994 חלה ירידה משמעותית במחירי צנרת הפוליאתילן להולכת קווי חשמל בישראל.

בעקבות ירידת המחירים, יזם איש העסקים יעקב הרץ את הקמתה של חברת שיווק משותפת ליצרני הצנרת, בשם "אהליך יעקב". רוב היצרנים נענו ליוזמה זו. ביולי 1994 החברה הוציאה מחירון חדש, שלמעשה תיאם את המחירים של הצנרת בשוק. בעקבות הוצאת המחירון עלה המחיר בשוק בשיעור של עד 120%. חברת "מפלס" לא הסכימה לשווק את תוצרתה דרך חברת "אהליך יעקב", אך הסכימה להשוות את מחיריה למחירון החדש.

במקביל, נכרת הסכם בין הרץ לבין אבי סממה, מנכ"ל חברת "סמי פלסט", לפיו חברת "סמי פלסט" תמכור את כל תוצרתה לחברת "אהליך יעקב" במחיר הנקוב במחירון, שהיה גבוה משמעותית ממחיר השוק. באופן עקרוני נקבע בהסכם ש"סמי פלסט" תוכל למכור את תוצרתה גם לאחרים אם יוצע לה סכום הגבוה ב-54% מהסכום במחירון, אך לא הייתה היתכנות מעשית להצעה שכזו, ובפועל מכרה "סמי פלסט" את מלוא התוצר שלה ל"אהליך יעקב".

ההרשעה בבית המשפט המחוזי

רשות התחרות חקרה את הפרשה והגישה כתבי אישום כנגד המשתתפים בהסדר הכובל. בהכרעת הדין של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יהונתן עדיאל הורשעו 9 מנכ"לים וחברות בעבירה של הסדר כובל על פי חוק ההגבלים העסקיים: יעקב הרץ; דוד בר-מימון (שניהל את יצרנית הצנרת פלסטיקת בע"מ); א.ש. פלסט יצור צינורות חשמל בע"מ ומנכ"ל החברה אשר פחימה; מפלס חברה לשיווק מוצרי פלסטיק בע"מ מקיבוץ מרחביה ומנהליה אריה דגן וצבי בולר; וכן מצרפלס שותפות מוגבלת מקיבוץ מצר ומנכ"ל החברה דב אביטל. על המנכ"לים נגזרו חודשי מאסר שהומרו בעבודות שירות, וכן קנס של עשרות אלפי ש"ח. על החברות הוטלו קנסות של מאות אלפי ש"ח.

הערעורים לעליון

הערעור של הרץ

יעקב הרץ ערער לעליון על הרשעתו, בטענה שההסכמים שדובר עליהם לא קיבלו תוקף של חוזה מחייב, ולפיכך לא יכול להיחשב הסדר כובל. השופטת מרים נאור דחתה את טענתו וקבעה שהחוק בכוונה קבע ניסוח כוללני בשם "הסדר כובל", כדי להדגיש שגם סיכום שאינו חוזה כתוב וחתום יכול להיחשב לעבירה.

הרץ הוסיף וטען להגנת זוטי דברים, כיוון שעסק בתחום לתקופה קצרה. נאור דחתה טענה זו וקבעה שלמחירון שהוציא הרץ הייתה השפעה דרמטית על שוק הצנרת.

הערעור של אביטל

סניגורו של דב אביטל, עו"ד דוד ליבאי, ביקש לבטל את ההרשעה של אביטל תוך התחשבות בנסיבות המקרה: אביטל היה איש עסקים צעיר, לא השתתף לחלוטין בהסדר הכובל, שיתף פעולה בחקירת של רשות התחרות ועוד. בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. אביטל ערער על כך, אך גם בית המשפט העליון סירב לבטל את ההרשעה.

תוצאה והלכות

ב-10 בנובמבר 2003, דחתה השופטת מרים נאור את הערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדעתה הצטרפו השופטים מישאל חשין ואילה פרוקצ'יה.

פסקי הדין שניתנו בערכאות השונות בפרשה ניכרים בכך שהם מרחיבים את הגדרתו של המונח ”הסדר כובל” כך שהם כוללים כל הבנה משותפת שעסקים מתנהלים על פיה, גם אם לא נכרת בעניין חוזה מחייב. כמו כן, פסקי הדין מייצגים מדיניות בלתי מתפשרת של בתי המשפט כלפי עבירות בתחום ההגבלים העסקיים, על אף שלעיתים הן נתפסות בציבור כעבירות "קלות" של צווארון לבן.

קישורים חיצוניים

• ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) ואחרים נ' מדינת ישראל
• שמואל דקלו, ‏9 חברות לייצור ושיווק של צינורות פוליאתילן מואשמות ביצירת קרטל, באתר גלובס, 20 בנובמבר 1996
• שמואל דקלו, ‏קרטל צנרת החשמל:מאסר על תנאי וקנס הוטלו על שני הנאשמים האחרונים, באתר גלובס, 27 בינואר 2003