מרים נאור

הנשיאה ה-11 של בית המשפט העליון בישראל

מרים (מירה) נאור (26 באוקטובר 194724 בינואר 2022) הייתה שופטת ישראלית. כיהנה כנשיאה ה-11 של בית המשפט העליון, מינואר 2015 עד אוקטובר 2017, כמשנה לנשיא בית המשפט העליון ממאי 2012 עד ינואר 2015, וכשופטת בית המשפט העליון משנת 2003. שימשה יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית מדצמבר 2011 עד יוני 2012 ויו"ר ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון מאוגוסט 2021 ועד לפטירתה.

מרים נאור
מרים נאור, יולי 2017
מרים נאור, יולי 2017
לידה 26 באוקטובר 1947
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בינואר 2022 (בגיל 74)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה, ירושלים
השכלה
בן או בת זוג אריה נאור עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיאת בית המשפט העליון ה־11
17 בינואר 201526 באוקטובר 2017
(שנתיים ו־40 שבועות)
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־18
31 במאי 201215 בינואר 2015
(שנתיים ו־32 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס
שופטת בית המשפט העליון
16 ביוני 2003 – 26 באוקטובר 2017
(14 שנים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טקס השבעת מרים נאור לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון בבית נשיא מדינת ישראל (נאור עומדת חמישית מימין בשורה השנייה), 17 בינואר 2015

ביוגרפיהעריכה

נולדה בירושלים, בתם של בתיה קרקלינסקי ונפתלי לרנר. אביה היה לוחם "ההגנה", ואמה לוחמת אצ"ל[1]. בשנת 1965 סיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית רחביה. שירתה בצה"ל כמורה חיילת בקריית גת והשתחררה ב-1967. בשנת 1971 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחתה בעריכת דין אצל שופט בית המשפט העליון, משה לנדוי. במהלך הלימודים, הצטרפה לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, והשתתפה עם הרב משה לוינגר בניסיון לחידוש היישוב היהודי בחברון, אך פרשה מפעילות בתנועה בשל התנגדותה לשימוש באמצעים לא-חוקיים בהקמת ההתנחלויות ובשל תפיסתה כי הפעילות בנושא צריכה להיות בשיתוף פעולה עם הממשלה[2].

ב-1972 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה במחלקת הבג"צים והתמחתה אצל מנהל המחלקה מישאל חשין[3]. במהלך השנים התקדמה לתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה[4]. במקביל שימשה כמורה ומתרגלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בין היתר כעוזרת הוראה של פרופ' אליהו הרנון[5].

שיפוטעריכה

בשנת 1980 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים[6]. ביום הראשון לכהונתה כשופטת פסלה את עצמה מלדון במשפט של תושבי ימית שהפגינו מול בית ראש הממשלה, לאור האפשרות שבעלה, אריה נאור, שכיהן אז כמזכיר הממשלה, יוזמן להעיד במשפט[7]. באפריל 1988 מונתה לשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים ובמאי 1989 מונתה לשופטת בבית משפט זה. בתפקידה זה הייתה בהרכב השופטים (יחד עם השופטים: יעקב צמח שכיהן כאב בית הדין, ומוסיה ארד) שהרשיע את אריה דרעי[8]. בשנות ה-90 ישבה כדן יחיד ב"משפט הבנקאים" בו הרשיעה בנקים ובנקאים מרכזיים במדינה שהיו אחראים ל"ויסות מניות הבנקים" עד שנת 1983[9]. במקביל שימשה כאב בית הדין להגבלים עסקיים, והחל בשנת 2000 שימשה סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים.

משנת 2001 כיהנה כשופטת בבית המשפט העליון בפועל עד למינוי הקבע ב-16 ביוני 2003[10].

באפריל 2012 בחרה בה הוועדה לבחירת שופטים לתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט, מינוי שנכנס לתוקף עם פרישתו של המשנה הקודם, השופט אליעזר ריבלין. לפי הנוהג למינוי נשיא בית המשפט העליון (מינוי השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון לנשיא - שיטת הסניוריטי), החליפה נאור בינואר 2015 את אשר גרוניס כנשיאת בית המשפט העליון, ונשארה בתפקיד זה עד לפרישתה בשנת 2017.

בנובמבר 2016 התפרסם מכתב שכתבה נאור, לנוכח הפרסומים על כוונת שרת המשפטים, איילת שקד, לבטל את התיקון לחוק שקבע כי בחירתו של שופט לבית המשפט העליון דורשת רוב של 7 מתוך 9 בוועדה למינוי שופטים, ובכך לשלול את כוח הווטו של השופטים, להם 3 נציגים בוועדה. נאור כינתה את ההצעה "הצבת אקדח על השולחן"[11].

בסוף אוגוסט 2017, בעקבות פסק דין שבו התיר בית המשפט העליון לגרש מסתננים מאפריקה למדינה שלישית המסכימה לכך, אך אסר על החזקתם במאסר לשם כך במשך יותר מחודשיים[12], החלו הפגנות במוצאי שבת מול ביתה ברחביה. ההפגנות אורגנו על ידי הפעילה החברתית שפי פז מדרום תל אביב ומנו כ-200 מפגינים[13].

נאור פרשה מכס השיפוט והנשיאות ב-26 באוקטובר 2017[14], אז מונתה במקומה אסתר חיות.

פסקי דיןעריכה

משפט אזרחיעריכה

באחד מפסקי הדין שלה המתייחס לפסק דין אפרופים הייתה בדעת הרוב שיש לפרש כתב ערבות על פי אומד דעת הצדדים שהערבות כוונה רק לעסקאות מסוימות, אף על פי שלשון כתב הערבות לא כלל מגבלה כזאת[15].

משפט פליליעריכה

בשנת 2011 ישבה בהרכב שדחה פה אחד את ערעורו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, על הרשעתו באונס[16].

בערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו של שמעון שבס סברה נאור בדעת מיעוט שיש להרשיע את שבס בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ושבס זוכה[17]. בדיון נוסף התקבלה עמדתה, ושבס הורשע ברוב של שמונה לעומת אחד[18].

משפט מנהליעריכה

בספטמבר 2017 פסל הרכב תשעה שופטים בראשות נאור את ההסדר לגיוס בני ישיבות המבוסס על התיקונים 19 ו-21 לחוק שירות ביטחון (פרק ג'1: שילוב בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים לחוק), וקבע שבטלות הפרק תיכנס לתוקף כעבור שנה ממתן פסק הדין (זמן המאפשר לכנסת לחוקק חוק מתוקן)[19].

בפרשת ראשי הערים הובילה את דעת הרוב לפיה נפסק שראשי ערים שהועמדו לדין בעבירות חמורות אינם רשאים להמשיך ולכהן בתפקידם[20].

בשנת 2016 הובילה את דעת הרוב לפיה נפסק שלעניין חוק השבות יש לראות כיהודי גם מי שעבר בישראל גיור בקהילה אורתודוקסית שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי[21].

בשנת 2016 כתבה את חוות הדעת העיקרית בבג"ץ גביש נגד הכנסת שבו דחה בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, את עתירתם של אנשי אקדמיה בכירים להורות על בטלותו של סעיף 4 לחוק גיל פרישה, הקובע גיל פרישת חובה. נאור קיבלה את טענתם של העותרים כי חוק גיל הפרישה פוגע בזכות לשוויון, אך קבעה שפגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, כלומר היא נעשתה לתכלית ראויה ועומדת בתנאי המידתיות[22].

ענייני ביטחוןעריכה

נאור הייתה בעמדת הרוב שאין לשר הפנים סמכות לשלול מעמד של תושב קבע מתושבי מזרח ירושלים בגלל השתתפותם בבחירות של הרשות הפלסטינית מטעם רשימה המזוהה עם החמאס[23].

לאחר פרישתה מבית המשפט העליוןעריכה

מאוקטובר 2018 כיהנה נאור כנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

ביוני 2021 מונתה על ידי נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לעמוד בראשות ועדת נאורועדת חקירה ממלכתית לחקירת האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי, וכיהנה בתפקיד עד לפטירתה[24].

חיים אישייםעריכה

נאור הייתה נשואה לפרופסור אריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה בתקופתו של מנחם בגין, ולהם שני בנים תאומים. התגוררה בירושלים עד לפטירתה ב-24 בינואר 2022, בגיל 74 מדום לב[24][25]. היא נקברה בבית הקברות סנהדריה בירושלים[26].

הוקרהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

עם מותהעריכה

מכּתביהעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על פי הספד שנשא שר המשפטים גדעון סער בלווייתה
  2. ^ כך סיפר בעלה אריה נאור: הקשר לחברון, למתנחלים ולרב צבי יהודה, באתר ערוץ 7, 19 בפברואר 2022.
  3. ^ מרים נאור, 1972 - התמחות במשרד המשפטים בסימן בחירת הרבנים הראשיים, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 20 במרץ 2019
  4. ^ נדחתה עתירת סוחרי ירושלים, דבר, 29 בנובמבר 1976
  5. ^ השופט רון סוקול "דברים לזכרו של השופט מוקי לנדמן ז"ל ומובאות מהחלטותיו" הסניגור 203, 4 (2014)
  6. ^ מרים נאור מונתה אתמול לשופטת שלום בירושלים, מעריב, 29 בינואר 1980
  7. ^ צבי זינגר, השופטת פסלה עצמה לדיון בתיק ביום הראשון לכהונתה, מעריב, 30 בינואר 1980
    נאור יעיד על קריאות גנאי נגד בגין, מעריב, 17 באפריל 1980
  8. ^ ת"פ (י-ם) 305/93 מדינת ישראל נגד אריה דרעי
  9. ^ ת"פ 524/90 מדינת ישראל נגד בנק לאומי ואחרים.
  10. ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 5205, התשס"ג, 22 ביוני 2003, עמ' 3410
  11. ^ נשיאת העליון נגד שקד: הצעתך בנוגע למינוי שופטים - "אקדח על השולחן", וואלה! חדשות, ‏2016-11-03
  12. ^ עע"מ 8101/15 אלמסגד גריוסוס צגטה נ' שר הפנים, ניתן ב-28 באוגוסט 2017
  13. ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, מובילת המחאה מול בית השופטת נאור: "אנחנו מיעוט אתני בדרום תל אביב", באתר ynet, 27 באוגוסט 2017
  14. ^ יעל פרידסון ותלם יהב, "תקפו אותך אישית": נשיאת העליון נאור פרשה בדמעות, באתר ynet, 26 באוקטובר 2017
  15. ^ ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום
  16. ^ ע"פ 3372/11 משה קצב נ' מדינת ישראל, ניתן ב-10 בנובמבר 2011
  17. ^ ע"פ 332/01 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, ניתן ב-30 בינואר 2003
  18. ^ דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, ניתן ב-30 בנובמבר 2004
  19. ^ בג"ץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב-12 בספטמבר 2017
  20. ^ בג"ץ 4921/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ואחרים נ' ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר ואחרים, ניתן ב-14 באוקטובר 2013
  21. ^ בג"ץ 7625/06 מרטינה רגצ'ובה נ' משרד הפנים ואחרים, ניתן ב-31 במרץ 2016
  22. ^ בג"ץ 9134/12 פרופ' משה גביש ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב-21 באפריל 2016
  23. ^ בג"ץ 7803/06 ח'אלד אבו ערפה נ' שר הפנים, ניתן ב-13 בספטמבר 2017
  24. ^ 1 2 בגיל 74: השופטת מרים נאור הלכה לעולמה, באתר "סרוגים", 24 בינואר 2022
    שירות כלכליסט, נפטרה נשיאת העליון בדימוס מרים נאור, באתר כלכליסט, 24 בינואר 2022
  25. ^ 1 2 ynet, כתבי (2022-01-24). "נשיאת העליון לשעבר מרים נאור הלכה לעולמה בגיל 74". Ynet. נבדק ב-2022-01-24.
  26. ^ פוקס, נינה (2022-01-25). ""המגדלור של מערכת המשפט": מרים נאור הובאה למנוחות". Ynet. נבדק ב-2022-01-25.
  27. ^ התנועה לאיכות השלטון, זוכי אות אביר איכות השלטון 2018, התנועה לאיכות השלטון, ‏17-9-2018
  28. ^ תעודת עמית כבוד לשופטת מרים נאור, 2018, המרכז האקדמי רופין, ‏2018
  29. ^ האוניברסיטה העברית בירושלים: תואר דוקטור לשם כבוד למרים נאור. Scooper.co.il. ‏5 ביוני 2019
  30. ^ יקירי ויקירות ירושלים 2022: בין מקבלי האות השופטת מרים נאור, הסופרת גלילה רון פדר והקבלן חיים זקן, באתר כל העיר, 22 בינואר 2022


מרים נאור - תבניות ניווט