מצרפלס
מֶצֶרפְּלָס היא תאגיד ישראלי העוסק בייצור צינורות ומערכות השקיה. היא מאוגדת כאגודה שיתופית. מפעלי מצרפלס ממוקמים בקיבוץ מצר.
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | אגודה שיתופית |
| מייסדים | קיבוץ מצר |
| תקופת הפעילות |
1970–הווה (כ־54 שנים)  |
| מיקום המטה | קיבוץ מצר |
| ענפי תעשייה | פלסטיק |
| מוצרים עיקריים | מערכות השקיה, צנרת מים ביתית, צינורות גז וצינורות לתקשורת |
| עובדים | 130 |
|
www | |
  | |
היסטוריה עריכה
המפעל החל את דרכו כמפעל כריות בשם "כרמץ", שהיה מחלקה של מפעל בבעלות קיבוץ שער הגולן. בהמשך, הוסב המפעל למפעל לייצור צינורות השקיה, כמחלקה של חברת "פלסים" שבבעלות קיבוץ מרחביה. ב-1970 יצא המפעל במצר לדרך עצמאית, והוקמה האגודה השיתופית מצרפלס (הלחם של "מצר" ו"פלס") המנהלת אותו[1].
בשנת 1979, הוקם מבנה נוסף למפעל והחברה החלה לפעול לראשונה מחוץ לישראל[2]. לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים השתתף המפעל בפרויקט חקלאי-תעשייתי במצרים, והוקמה בקהיר סוכנות בבעלות מצרית, שהייתה סוכנות בלעדית של מצרפלס. בשנת 1984, רכשה ידע לייצור צינורות ביתיים מחברה צרפתית שפשטה את הרגל. בשנת 1991, זכתה בפרויקט רחה היקף בדרום אמריקה כקבלו משנה של חברה בריטית[3].
בשנת 1992, הקימה החברה מיזם משותף עם חברת "דוראליין" מארצות הברית בתחום של ייצור צנרת לכבלים. בשנת 2004 רכשה את חלקה של "דוראליין" במיזם. באותן השנים החלה גם שותפות עסקית עם איש העסקים שאול אייזנברג, שהקים פרויקטים חקלאיים ברפובליקות הסובייטיות לשעבר, בעיקר בקזאחסטאן. מצרפלס סיפקה את כל הטפטפות לפרויקטים שלו. בהמשך הקימה מצרפלס חברת בת בארגנטינה, ששיווקה פרויקטים של השקיה לכרמים וליקבים באזור מנדוסה, בו מגדלות חברות מובילות באירופה את ענבי היין שלהן[3].
בשנת 1994 הייתה מעורבת החברה בפרשת קרטל "אהליך יעקב" במסגרתה יצרה הסדר כובל שגרם לייצוב ועליית מחירים במחירי צנרת פוליאתילן להולכת קווי חשמל. במסגרת הפרשה הורשעה מצרפלס וחויבה בקנס. כמו כן הורשע מנכ"ל החברה דב אביטל וחויב בקנס ובעבודות שירות.[4]
בשנת 1997 הקימה מצרפלס מפעל בספרד בשותפות שווה עם גורם מקומי בשם אגרו-מצר[5]. באוקטובר 2005 בוצע שינוי בהסכם, מצרפלס מכרה את חלקה במיזם לשותף הספרדי תמורת מזומנים והתחייבות לרכוש ממצרפלס את כל צריכת הטפטפות שלו לטווח ארוך[3].
בשנת 2006 רכשה קבוצת גאון 25% מהבעלות ב"מצרפלס", תמורת 33.5 מיליון שקלים חדשים[6]. בשנת 2018 רכש חזרה קיבוץ מצר את החלק שהיה בבעלות קבוצת גאון תמורת 45 מיליון ש"ח לפי שווי של 180 מיליון ש"ח לחברה כולה.[7][8]
בשנת 2018 הקימה מצרפלס מיזם משותף עם חברת סקיפר ההודית, המייצרת צינורות פלסטיק לתעשיית המים, בהשקעה משותפת כוללת של 8 מיליון דולר. המיזם עסוק בייצור מערכות השקיה כטפטפות לשוק ההודי[9].
פעילות עריכה
המפעל מייצר מערכות השקיה מסוגים שונים (צינורות וטפטפות), צנרת מים ביתית, צינורות גז וצינורות לתקשורת. החברה מעסיקה כ-130 עובדים, מהם 55 בני קיבוץ מצר. בבעלות החברה שלוש חברות בנות: "דורה-ליין" העוסקת בייצור ושיווק שפופרות ומוליכי טלקומוניקציה, "מצרפלס השקיה" העוסקת בשיווק מוצרי החברה בארגנטינה ו"מצרפלס אוסטרליה" העוסקת בשיווק מוצרי החברה באוסטרליה. כ-80% מתוצרת החברה מיוצאים למדינות אחרות, בהן אוסטרליה, ארגנטינה, הודו, ספרד, צ'ילה וקניה.
מאז 2011 מאמצת מצרפלס את מועדון הכדורסל הפועל תל אביב[10], בהסכם ששוויו מוערך במאות אלפי שקלים בשנה[11].
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מצרפלס (באנגלית)- אתר מצרפלס(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים עריכה
- ^ מצרפלס - מפעל של שנות ה-2000, דבר, 31 במרץ 1981
- ^ "מצרפלס" - מפעל מתפתח, דבר, 26 ביוני 1979
- ^ 1 2 3 אורה קורן, מצרפלס לא מוכנים למכור את השליטה, באתר TheMarker, 29 במרץ 2006
- ^ ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) ואחרים נ' מדינת ישראל
- ^ מיכל רוה, מכירות ציוד השקיה של הקיבוצים עלו ב-99' ב-57% לעומת 94', באתר גלובס, 25 בפברואר 2001
- ^ אמיר כידן, גאון אחזקות מצרפת את מצרפלס: רכשה 25% ממניות החברה בתמורה ל-33.5 מיליון שקל, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2006
אורה קורן, גאון אגרו תרכוש יותר מרבע ממניות מצרפלס תמורת 33.5 מיליון שקל, באתר TheMarker, 7 ביולי 2006 - ^ גולן חזני, קיבוץ מצר קונה מגאון אחזקות את מלוא השליטה במצרפלס, באתר כלכליסט, 22 במאי 2018
- ^ נווית זומר, העסקה התפוצצה: יצרנית הטפטפות מצרפלס לא תימכר לקרן זרה, באתר ynet, 29 בינואר 2020
- ^
אורה קורן, החברה הישראלית שתעזור לחקלאים ההודים, באתר TheMarker, 15 בפברואר 2018
- ^ עמירם כהן, ספונסר חדש להפועל אוסישקין תל אביב: חברת מצרפלס - יצרנית הצנרת מקיבוץ מצר, באתר TheMarker, 30 בינואר 2011
- ^ מערכת גלובספורט, הפועל ת"א כדורסל: חסות ראשית בשווי מאות אלפי שקלים, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2012
