קרלו קולודי

סופר איטלקי

קרלו לורנציני, הידוע יותר בשם העט קרלו קולודי, (איטלקית: Carlo Lorenzini/Collodi; ‏24 בנובמבר 182626 באוקטובר 1890) היה סופר ועיתונאי איטלקי. בעולם הרחב הוא מוכר כמחבר ספר הילדים הרפתקאותיו של פינוקיו.

קרלו קולודי
Carlo Collodi
לידה 24 בנובמבר 1826
פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באוקטובר 1890 (בגיל 63)
פירנצה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Carlo Lorenzini עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת איטליה, הפרובינציות המאוחדות של מרכז איטליה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה, ממלכת סרדיניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של פורטה סנטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Carlo Collodi עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות I racconti delle fate, פינוקיו, Minuzzolo, Giannettino, Il Lampione עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1856 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.carlocollodi.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו

עריכה

קרלו לורנציני נולד בפירנצה. אביו היה טבח במקצועו ואמו, אנג'לה אורצלי (Angela Orzali), עקרת בית. אמו נולדה בכפר הטוסקני קולודי (כיום שכונה בעיר פשיה), שם בילה לורנציני חלק ניכר מילדותו ומאוחר יותר הוא אימץ שם זה כשם העט שלו. בשנים 1837-1842 למד בסמינר לכמרים. בגיל 20 החל בכתיבת מאמרי ביקורת בכתב העת המוזיקלי "איטליה המוזיקלית" (L' Italia Musicale), שהיה בין החשובים באיטליה בתחומו בעת ההיא.

במהלך איחוד איטליה, בשנים 1848-1860 התנדב לצבא הטוסקני. בתקופה זו היה פעיל פוליטית, פעילות זו השתקפה ביצירותיו הספרותיות המוקדמות ובעובדה שייסד את העיתון הסאטירי "פנס הרחוב" (Il Lampione). העיתון נסגר בהוראת הצנזורה ב-1849, אולם שב להתפרסם החל ממאי 1860, בעקבות משאל העם שתמך בהצטרפות לפיימונטה. בנוסף פרסם גם במספר כתבי עת פוליטיים. בשנת 1856 פרסם את הרומן "בקיטור" (In vapore) שהביא לראשונה לפרסומו. באותה שנה השתמש לראשונה בשם העט "קרלו קולודי". בנוסף הוא פרסם מאמרים סאטיריים וסיפורים קצרים ועבד בוועדת הצנזורה לתיאטרון.

לורנציני פרסם גם קומדיות, מאמרי ביקורת, רשימות פדגוגיות, וסדרת סיפורים דידקטיים לילדים. הוא החל בכתיבה לילדים בשנת 1875, כאשר פרסם את "סיפורי הפיות" (I raconti delle fate), אוסף אגדות מאת שארל פרו, שתורגמו מצרפתית. בשנה שלאחר מכן פרסם את "ג'יאנטינו", "הקטנטן" (Minuzzolo) ואת "מסעו של ג'יאנטינו באיטליה" (Il viaggio per l'Italia di Giannettino), סיפור בהמשכים העוסק באיחוד איטליה כפי שהוא משתקף במחשבותיו האירוניות ובמעשיו של ג'יאנטינו, גיבור העלילה. בשנים הבאות כתב מספר ספרים ששימשו להוראת חשבון, דקדוק וגאוגרפיה במדינה האיטלקית הצעירה.

בשנת 1881 החל לורנציני לפרסם סיפור בהמשכים בכתב עת לילדים בשם ג'ורנאלה פר אי באמביני (Il giornale per I bambini), שהיה מן הראשונים מסוגו באיטליה. הסיפור נקרא פינוקיו: הרפתקאותיה של בובת-עץ (Le avventure di Pinocchio. Storia di un burattino) ומתאר בסגנון מקסים את קורותיו ותעלוליו של בובון עץ תמים וחלש אופי, שהטוב והרע נאבקים בתוכו, והנהפך לבסוף לילד אמיתי. את ההשראה לסיפור שאב לורנציני מהצגה של תיאטרון בובות מסורתי. הפרק הראשון של פינוקיו פורסם ב-7 ביולי 1881 והוא הופיע לסירוגין על בסיס שבועי בכתב העת במשך השנתיים הבאות. עלילותיו של פינוקיו התחבבו מאוד על קהל הקוראים הצעירים באיטליה ועל כן פורסם בשנת 1883 הספר תחת השם הרפתקאותיו של פינוקיו. קולודי פרסם באותו כתב עת סיפורים נוספים, כגון הסדרה "פיפ, הקופיף הוורוד" (Pip?, o lo scimiottino color di rosa) שהיוותה המשך לעלילות פינוקיו. סדרה זו נקבצה לספר "סיפורים עליזים" (Storie allegre)", שהודפס ב-1887.

קרלו לורנציני הלך לעולמו ערירי ונטמן בבית הקברות בפירנצה, עיר הולדתו. לאחר מותו תרמה משפחתו את כתביו לספריה הלאומית המרכזית בפירנצה, שם הם שמורים עד היום.

לאחר מותו הפך ספרו פינוקיו להצלחה אדירה גם מחוץ לאיטליה, תורגם לשפות רבות, הומחז והוסרט.

הנצחתו

עריכה
  • פרס לספרות ילדים איטלקית נקרא על שמו
  • "פארק פינוקיו" בכפר קולודי ובו פסלים של דמויות הסיפור [1]
  • עמותה לאומית באיטליה משנת 1962

תרגומי קרלו קולודי לעברית בידי מתרגמים שונים

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה