פתיחת התפריט הראשי

קרן גידוראנגלית: Hedge Fund) היא קרן השקעה הנוקטת אסטרטגיה המתיימרת להביא לרווח בכל מצב שוק, בין היתר על ידי שימוש באמצעי גידור פיננסיים, ומכאן שמה.

בניגוד לקרן נאמנות רגילה המשקיעה בדרך כלל באפיקי השקעה סולידיים כאגרות חוב, מניות יציבות, וכדומה, קרן גידור תשאף למקסם את סיכוייה לרווח גם במחיר השקעה בשוק תנודתי (volatile market), וזאת תוך שימוש במגוון כלים פיננסיים, שהבולטים שבהם הם מכירה בחסר (שורט), ומינוף פיננסי.

ניהול ואופן פעולהעריכה

קרנות הגידור עושות שימוש בכלים פיננסיים מורכבים המאפשרים להן להרוויח גם בתנאים של שוק יורד, בין השאר על ידי כניסה לפוזיציות בחסר (שורט), או מכירה מראש של סחורות או מניות שאינן נמצאות בידן, בתקווה שהמחיר שלהן ירד, ואחר כך הן יקנו את אותן סחורות או מניות במחיר נמוך יותר. השימוש בכלים אלו "מְגדר" למעשה את סיכוני הקרן להפסד, מאחר שעל ידי מכירה בחסר תרוויח הקרן גם בשוק יורד, בניגוד לקרנות נאמנות מסורתיות הנוקטות אסטרטגיית השקעה שמרנית שתוצאותיה רווח רק בשוק עולה. עם זאת, אין אחידות באסטרטגיה שנוקטות קרנות הגידור השונות בהשקעתן. ולפיכך גם חוסנה של ה"גדר" המונעת את הסיכונים משתנה מקרן לקרן.

בשל הצורך בשימוש מושכל באסטרטגיות כלכליות שונות, וממילא בפיתוח מתמיד של אסטרטגיות כאלו, נוהגים מנהלי הקרנות לקבוע רף כניסה גבוה לקרנות, בקרנות רבות עומד סכום ההשקעה ההתחלתי על כמיליון דולרים, אולם ישנן גם תוכניות למשקיעים קטנים. הקרנות גובות דמי הניהול של 1% עד 4% (כשהמקובל הוא 2%) מההון המנוהל בתוספת עמלת הצלחה מן הרווחים, בין 10% ל-50%, כשהשיעור המקובל הוא 20%.

היסטוריהעריכה

עד לתחילת המאה ה-21 הייתה הרגולציה על שוק קרנות הגידור רופפת למדי. קרנות הגידור הפכו לפופולריות בתחילת המאה ה-21, לאחר שחלקן הצליח ליצור תשואה גבוהה ויציבה יותר מן המדדים הממוצעים (תשואה עודפת) לאורך שלושה עשורים. לאחר קריסתה של קרן הגידור לונג טרם קפיטל (LTCM) ב-1998, עלה הנושא לתודעת הציבור, אך רק בעשור הראשון של המאה, לאחר תשואות שליליות אליהן הגיעו קרנות מסוימות בסוחפן אחריהן את המשקיעים, החלו הרשויות, בפרט בארצות הברית, בהחמרה מסוימת של הפיקוח על הקרנות.

מאז, ננקטות שורה של פעולות רגולטוריות במטרה לספק השגחה על קרנות הגידור ברחבי העולם. לפי דיווחים של הארגון הבינלאומי של רשויות ניירות ערך (IOSCO), השיטה הנפוצה ביותר לצורך כך היא רגולציה פרטנית של יועצים פיננסיים - לרבות מנהלי קרנות הגידור, שמטרתה העיקרית היא הגנה על משקיעים מפני מעשי הונאה. כללי הרגולציה הספציפיים נבדלים בין מדינות, פדרציות ומחוזות. בשנת 2010, הועברו בארצות הברית ובאיחוד האירופי תקנות רגולציה חדשות, אשר (יחד עם שינויים נוספים) הציגו דרישות דיווח חדשות מקרנות הגידור. כזה הוא חוק דוד-פרנק אשר הועבר בארצות הברית ביולי 2010, ומכיל תנאים הדורשים מיועצי קרנות הגידור עמידה ברף של 150 מיליון דולר או יותר בנכסים, כדי שיוכלו להירשם לרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC).

בין קרנות הגידור הגדולות בעולם: קרן הגידור ברידג'ווטר (Bridgewater Associates) של המיליארדר ריי דליו, קרן הגידור של ג'ורג' סורוס, קרן טייגר וקרן יגואר המנוהלות על ידי ג'וליאן רוברטסון, קרן סיטאדל (Citadel) וקרן רנסאנס טכנולוג'יס (Renaissance Technologies).

קרן הגידור הראשונה בישראל נקראה "לבלוב הסיגלון", שהוקמה בשנת 2002 ונוהלה בידי ד"ר אדם רויטר[1][2]. לפי סקר צור-גלבוע (Tzur-Gilboa Israeli Hedge Fund Index) נכון ל-31 בדצמבר 2018, פועלות בישראל למעלה מ־150 קרנות גידור ומועסקים בענף זה כ־400 עובדים. כ־65% מכלל הנכסים הפיננסיים המנוהלים בידי קרנות גידור בישראל הם מניות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה